עומק השינוי בא לידי ביטוי בחודש שעבר כאשר ראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי של דנמרק, מֶטֶה פרדריקסן, ניצב ברומא לצידה של מלוני הסופר-שמרנית והביע תמיכה בחוקי הגירה קשוחים יותר. שיעור מבקשי המקלט בדנמרק הוא נמוך, ופרדריקסן דוגל מזה שנים במדיניות מן המגבילות ביותר באירופה, וכעת אחרים מבקשים לאמץ אותן. פרידריך מרץ, הקנצלר הגרמני מן השמאל-מרכז, כינה את המדיניות הדנית "מודל לדוגמא".
מלוני ופרדריקסן חתמו על מכתב גלוי בו טענו שמועצת אירופה לזכויות האדם – אבן היסוד בת ה-75 להגנה של זכויות אלו ביבשת – "מציבה יותר מדי מגבלות על יכולתן של המדינות להחליט את מי לגרש משטחיהן". על המכתב חתמו גם מנהיגי אוסטריה, בלגיה, צ'כיה, אסטוניה, לטביה, ליטא ופולין. לדברי מלוני, העובדה שהחותמים שייכים למחנות פוליטיים שונים, מלמדת עד כמה הנושא חשוב וחוצה גבולות.
הסכמים עם מדינות כמו לוב ותוניסיה סייעו להקטין את זרם ההגירה, אך "במחיר כבד לזכויות האדם", טוענת קמיל לה-קוז, מנהלת המכון למדיניות הגירה באירופה; ב-2023 זרקו שלטונות תוניסיה מהגרים אפריקנים למדבר. גרמניה הגבירה את האבטחה בגבולותיה, צעד שלדברי מבקריה – כולל במדינות שכנות – פוגע במחויבות למעבר חופשי בין מדינות האיחוד.
ממשלת פולין השעתה את זכויות המקלט כאשר מהגרים התקבצו בהמוניהם בגבול עם בלארוס, שאינה חברה באיחוד, וטענה שממשלות רוסיה ובלארוס (בעלת בריתה) מנסות לדחוף בכוונה פליטים לאירופה כדי לערער את יציבותה. יש החוששים שהנימה החדשה בנוגע להגירה עלולה לפגוע במי שיישארו ביבשת; נשיא פולין הנכנס, קרול נברוצקי, ניצח בבחירות בססמה "פולין תחילה, פולנים תחילה".
השינוי מפתיע אפילו את מי שקראו זמן רב להחמיר את הצעדים, מציין הטיימס. בעשור שעבר, כאשר אוסטרליה מנעה כניסת פליטים דרך הים ושלחה את מבקשי המקלט לפפואה גינאה החדשה, טענו פעילי זכויות אדם שמדובר בהפרתן. גם האיחוד האירופי מתח ביקורת, מזכיר שר החוץ האוסטרלי לשעבר, אלכסנדר דואמר. "הם הטיפו לנו ללא הרף. כעת פון-דר-ליין עושה אותה הדבר", הוא מציין.