שורה של צעדים בשנים האחרונות הובילו למחילת הלוואות סטודנטים בארה"ב (הלוואות הממשל למימון שכר הלימוד) ב-189 מיליארד דולר, ויתרות חובה בסך 260 מיליארד דולר בוטלו. הקלות אלו התקבלו בברכה בשעתו, אך כעת על ארה"ב להתמודד עם המציאות – מציין אקונומיסט.
תוכנית ההקלות האחרונה מתקופת הקורונה הסתיימה בספטמבר 2023; חוסר יכולת לפרוע אותן החלו להופיע בחשבונות האשראי ברבעון הראשון של 2025. 21% מההלוואות הממשלתיות הפכו לחובות אבודים, לעומת 12% בפברואר 2020. קשיים נוספים ניצבים בדרך: הנשיא דונלד טראמפ הורה לחדש את הגבייה מלווים המצויים בחדלות פרעון. בסוף השנה שמיטת החובות, שלרוב נעשית לאחר שני עשורים של תשלומים, תהיה שוב חייבת במס.
הבעיה הצטברה במשך שנים. בשני העשורים שלפני הקורונה, הלוואות הסטודנטים גדלו במהירות: 33% מחובות משקי הבית (לא כולל משכנתאות) ב-2020 לעומת 10% בלבד ב-2003. ממשל ביידן בלם את הגידול, החובות האבודים נעלמו כמעט לחלוטין והתשלום החודשי למשרד האוצר צנח במחצית. במקביל, תיק הלוואות הסטודנטים הממשלתיות עלה ל-1.8 טריליון דולר והחוב הממוצע הוא 40,000 דולר. פעם זה היה עסק רווחי לממשל; כיום הוא מפסיד 25% מסכום ההלוואות והתיק יעלה לו 450 מיליארד דולר בתשע השנים הקרובות.
סיבה אחת להרעה היא שהבוגרים משתכרים פחות ומתקשים לפרוע את ההלוואות. שיעור גדל מתוכן נועדו לממן קורסים מתקדמים, שמציעים פחות תמורה לכסף. אבל הסיבה החשובה ביותר היא המעבר מהלוואות בתשלום חודשי קבוע להלוואות בהן ההחזר הוא שיעור מההכנסה, המהוות כיום 56% מהתיק הממשלתי. מבחינת הלווים, קל יותר לעמוד בהן; אבל מבחינת משלמי המיסים, הן מניבות הפסדים לעומת הרווחים שבמסלול ההחזר הקבוע.
לווים הצופים שהכנסותיהם יהיו נמוכות נוטים ליטול הלוואות במסלול הגמיש. ככלל, ההלוואות נמחקות לאחר 20 או 25 שנה, בלא קשר לפרעונן בפועל, לעומת 40 שנה בבריטניה (שם קיים רק מסלול של החזר קבוע). התשלום היה 5% מההכנסה, אך ממשל ביידן הוריד אותו עוד יותר כחלק מתוכנית שמיטת החובות.
האוניברסיטאות יהיו אחראיות להצלחת הבוגרים
אקונומיסט מוצא זיק של תקווה דווקא בחוק המיסים הגדול של טראמפ, המצוי בשלבי אישור סופיים בקונגרס. יש בו רפורמה סבירה ולפיה כל הלווים יוכלו לבחור בין שני מסלולים פשוטים: החזר קבוע או תלוי הכנסה. הדבר יפחית את עלויות ניהול ההלוואות ויגביל את נקודות היציאה שכיום כמעט כל אחד יכול לנצל.
יש הסכמה דו-מפלגתית בנושא אחד: הצורך להטיל על האוניברסיטאות אחריות להצלחת בוגריהן. החוק כולל קנסות למוסדות שמוציאים בוגרים שהכנסותיהם נמוכות ביחס לחובותיהם, וצעדים – זהירים אומנם – לריסון מסלולי היציאה לבעלי תואר שני. למרות שמדובר בחמישית מכלל הלווים, הם מהווים מחצית מהחוב הקיים. לרוב מדובר בתלמידי משפטים ורפואה שהכנסותיהם מצדיקות את ההוצאה, אבל יש גם לווים במקצועות יקרים שההכנסות בהם נמוכות ושאין זה מן הראוי שיקבלו הלוואה ממשלתית.
יש מקום לשיפור בהצעה, וגם אם החוק יגביל את ההוצאה מבחינת הממשלה – הוא יקשיח את התנאים לרבים מן הלווים. אבל, אומר אקונומיסט, תוכנית פשוטה יותר שתגביל את נטילת ההלוואות ותקצץ בתחומים החומסים את הסטודנטים, תהיה הישג דו-מפלגתי נדיר. דומה שתוכנית הלוואות הסטודנטים מתקדמת סוף-סוף לקראת תואר משלה.