"מפלגת אמריקה" תייצג את 80% של המצביעים המצויים במרכז – הכריז אילון מאסק. אבל הדרך להקמת מפלגה שלישית משמעותית רצופת מכשולים – מנתח וושינגטון פוסט. נזכיר, כי מאסק הוא יליד דרום אפריקה ולכן אינו יכול להתמודד בעצמו לתפקידי הנשיא וסגן הנשיא. 1. מחסומים ממסדיים וכללי ההצבעה. שיטת "המנצח לוקח הכל" של ארה"ב אינה מסבירה את פניה למפלגה שלישית, החייבת לגבור על שתי הוותיקות כדי לזכות בתפקיד כלשהו. על מאסק יהיה לעמוד בשורה של כללים כדי שאנשיו יהיו מועמדים. יש כללים פדרליים ומדינתיים לרישום מפלגה ולהגשת מועמדות, כולל חתימות מרובות של תומכים, אם כי למאסק יש מספיק כסף לעמוד בדרישות אלה. הכללים בלמו עד כה כל מועמד שלישי לנשיאות: המועמדים העצמאיים בבחירות אשתקד לא הופיעו בכל 50 המדינות. 2. מכשולים היסטוריים ואתגרים עכשוויים. הפעם האחרונה בה מועמד עצמאי לנשיאות קיבל אלקטורים הייתה 1969: ג'ורג' וואלאס ניצח בחמש מדינות דרומיות. המיליארדר רוס פרו זכה ב-19% ב-1992 אך באף אלקטור. התמודדותו של רלף ניידר ב-2000 הובילה למרוץ צמוד ביותר בפלורידה בין ג'ורג' בוש הבן לבין אל גור, שהוכרע רק בבית המשפט העליון – אך גם הוא זכה באפס אלקטורים. ומה בקונגרס? הסנאטורים ברני סנדרס ואנגוס קינג נבחרו כעצמאים, אך משתייכים לסיעה הדמוקרטית. שני סנאטורים פרשו מהסיעה, הפכו לעצמאים אך לא התמודדו שוב: קירסטן סינמה וג'ו מנחין. בבית הנבחרים עזב ג'סטין אמאש את הסיעה הרפובליקנית, הפך לליבריטן ולא התמודד שוב. 3. היקף ואסטרטגיה. מאסק אמר שהוא מכוון לבחירות האמצע ב-2026, והמשיל את עצמו למצביא היווני אפאמינונדאס נגד הספרטנים: "כוח מרוכז מאוד בנקודה מדויקת בשדה הקרב". בעבר דיבר מאסק על האפשרות להשפיע על הקונגרס באמצעות התמקדות בסנאטורים בכמה מדינות מפתח, אך לא פירט. ההנחה היא שמועמדיו של מאסק לא ינצחו, אך הם יוכלו לקלקל לרפובליקנים, במיוחד במדינות מפתח כמו צפון קרוליינה. מאסק מתנגד לחוק המיסים והתקציב של דונלד טראמם שאישר הקונגרס בשבוע שעבר ברוב דחוק מאוד – כמו 63% מהאמריקנים בסקר של הפוסט. התנגדותו של מאסק לחוק זה אינה מהווה אסטרטגיה לטווח ארוך, וחוזי הענק שהחברות שבבעלותו קיבלו מהממשל עלולים לפגוע במסר שלו לקיצוץ בהוצאות.