ניו-יורק מציינת השנה את יום הולדתה ה-400 – ואיש כמעט אינו שם לב. זה גם עצוב וגם גורם השראה, טוען אקונומיסט. ראש העיר, אריק אדמס, אומנם הכריז על שנה של חגיגות, אך ל"ניו-יורקרים מעולם לא אכפת", אומר קנת ג'קסון, היסטוריון מוביל של העיר. העובדה שהניו-יורקרים נוטים להיות חלוקים, אפילו על ההיסטוריה של עירם, אינה עוזרת. לפני 61 שנה חגג היריד העולמי בקווינס את יום הולדתה ה-300: הספירה החלה כאשר הבריטים רכשו מההולנדים ב-1664 ושינו את שמה מניו-אמסטרדם לניו-יורק. אבל בשנת 1974 שכנע חבר מועצת העיר, פול או'דווייר, שהתאריך הנכון הוא 1625. יש עוד תאריכים אפשריים. ב-1609 הפליג הנרי הדסון בנהר הנושא כיום את שמו. ב-1624 הגיעו ההולנדים הראשונים לשטח. שנתיים לאחר מכן "רכשו" המתיישבים את מנהטן תמורת חפצים בשווי של דולרים בודדים. ב-1625 שיגרו המתיישבים משלוחים של חיות חווה. לטענת ג'קסון, התאריך המדויק לא ממש חשוב. ד'ווייר הקדים את זמנו, מציין אקונומיסט. באותה עת החל גל חדש של היסטוריונים לחתור תחת המוסכמות לגבי חלקם של ההולנדים בעיר ובארץ. עד אז, ההיסטוריה סופרה בעיניים אנגליות ורק מעטים יכלו לקרוא את המסמכים בהולנדית. אבל כאשר החלו לעסוק בהם, גילו ההיסטוריונים שניו-אמסטרדם הייתה שונה משמעותית מערים אחרות באמריקה. בעוד המתיישבים האנגלים בבוסטון רצו להקים קהילה פוריטנית המנותקת משאר העולם, ההולנדים רצו שיאפשרו להם לעשות כסף בשקט. ההולנדים הבחינו מיד בפוטנציאל של נתיבי המים: הנמל העמוק, המעבר הבטוח דרך לונג איילנד ובעיקר – הגישה דרך ההדסון צפונה ומשם לעומק היבשת. בשנת 1640, לאחר שחברה הולנדית ויתרה על בלעדיותה והכריזה על הנמל כאזור סחר חופשי, הפכה ניו-אמסטרדם למרכז סחר אטלנטי. ב-1645 סיפר מבקר, כי שמע 18 שפות בין כמה מאות תושבים. "כולם כאן סוחרים", העיר תושב ב-1650. חלק מהסחר היה בבני אדם, אבל החברה באותן שנים כללה גם שחורים ונשים בין בעלי הרכוש. היו שם פורטוגזים, ערבים, פולנים; אפילו יהודים נסבלו, אם כי בחוסר רצון. האנגלים ראו מה מתרחש ונטלו לידיהם לא רק את הנמל אלא גם את התרבות. שושלת סטיוארט זה עתה חזרה לשלטון, והמלך ביקש להכניס לתלם את המושבות הפוריטניות. אבל כאשר הצי רב-העוצמה הגיעה לניו-אמסטרדם ב-1664, העדיף מפקדו, ריצ'רד קולינס, לשאת ולתת על הסכם שהיו פחות כניעה ויותר מיזוג ומגילת זכויות. הוא הבטיח לתושבים את חופש המסחר והפולחן, ואפילו לבחור את מנהיגיהם המקומיים – מה שלא ניתן להם תחת ההולנדים. "מהלך זה יצר את הדינמיקה לשני בסיסי כוח באמריקה הקולוניאלית, עם שתי השקפות עולם שונות מאוד", מסביר ההיסטוריון ראסל שורטו. "אפשר לראות חלק ניכר מההיסטוריה האמריקנית כתנועה ביניהן: האחת מבוססת בניו-יורק, מסתכלת החוצה, בעל תפיסות מסחריות וגלובליות. השנייה התבססה בבוסטון – פוריטנית, נוצרית ואמריקה תחילה. וזה חלק מהדנ"א האמריקני".