אפשר היה לחשוב שהמקום בו ייפגשו מנהיגי העולם יהיה וושינגטון או מטה האו"ם, אך כעת (3.9.25) מארח שי ג'ינפינג כ-20 מעמיתיו בבייג'ינג. מבחינת שי, מסביר אקונומיסט, יש להתכנסות זו חשיבות רבה: לדבריו, היא מראה שסין הפכה למנהיגה עולמית ולמקור של יציבות ושגשוג. המקור לחוסר הוודאות הוא ארה"ב, טוען שי, היוצאת למלחמת סחר עם כל מי שזז, וחותרת תחת הבריתות שלה עצמה. זו אחת ההתכנסויות הגדולות ביותר של סמכותנים: ולדימיר פוטין, מסעוד פזשכיאן, אלכסנדר לושנקו, קים ג'ונג-און. בולטת עוד יותר היא נוכחותם של מנהיגי מדינות שעד כה נטו לכיוון המערב, כולל טורקיה, וייטנאם ומצרים. הבולט ביותר הוא נרנדרה מודי, שנוכחותו מלמדת שהודו עוברת מהצד האמריקני לצד הסיני. הדבר בא בעקבות מהלכיו הרי האסון של דונלד טראמפ, אשר הטיל על הודו מכסי עתק והתייצב לצד פקיסטן בעימות ביניהן בחודש מאי. יומרתו של שי להוביל קואליציה אנטי-אמריקנית אינה פנטזיונרית, מדגיש אקונומיסט. בתחום הסחר כולם רוצים יציבות, וטענתה של סין שהיא מבטיחה אותה – נשמעת אמת, לפחות באופן יחסי. היא כבר שותפת הסחר הגדולה ביותר של רוב האורחים, לצד עוד 100 מדינות. בעוד טראמפ מנהל מלחמות סחר נגד שותפיו, מהלכיה של סין נראים כעבירות פעוטות. יש גם אחדות חדשה נגד העיצומים שאותם מאיימת ארה"ב להטיל. פעם הם הילכו אימים על מדינות פורעות חוק; טראמפ משתמש בהם ללא מעצורים וללא עבודת מטה. רוסיה וסין כבר מתרחקות ממערכת התשלומים בדולרים. ייתכן שלא ניתן לבנות מערכת חילופית אמינה, אך יותר ויותר מדינות רוצות לכל הפחות לבחון אפשרות זו. אפילו אירופה מבחינה "אירו גלובלי". ופחות מדינות יהיו מוכנות לאכוף עיצומים אמריקניים. האחדות פחות מרשימה בתחום הצבאי. רק מדינות בודדות, בעיקר סמכותניות, שלחו נציגים למצעד שהתקיים היום בבייג'ינג. הודו נעדרת והיא מתנגדת להתעצמותה של סין, איתה יש לה סכסוך גבולות. עם זאת, שיתוף הפעולה בין הסמכותנים מתרחב. רוסיה וקוריאה הצפונית עובדות על מערכות חלל ולווינים. בתמורה לתמיכתה בה באוקראינה, רוסיה מציעה לסין יותר טכנולוגיה צבאית רגישה, כולל הנעת צוללות ומערכות להגנה מפני טילים. החלק החלש בקמפיין של שי הוא בתחום המוסדות והכללים הבינלאומיים. התקשורת הממלכתית מציעה שסין תפעל יחד עם מדינות החושבות כמותה, כדי "להגן בצורה החלטית על המטרות והעקרונות של אמנת האו"ם ולבנות מערכת ממשל עולמית צודקת ושוויונית יותר". מילים אלו הן קוד לסדר עולמי פרו-סיני בו המעצמות הגדולות שולטות באיזורי השפעה ויש להן יותר זכויות מאשר למדינות קטנות. אבל רק מעט מדינות באסיה רוצות שסין תנהיג את האיזור. לא כל אורחיו של שי מסכימים על הכל; למעט התנגדות לארה"ב, למדינות אלו יש מעט מן המשותף. אבל קיבוץ צדדים בעלי אינטרסים שונים אינו סימן לחולשה, מדגיש אקונומיסט. המחזה שהפיק שי לא היה עולה על הדעת לפני חמש שנים בלבד. סין עדיין איננה מובילה סדר עולמי חדש, אך מראה איזה נזק גורם טראמפ לאינטרסים האמריקניים.