1. בנימין נתניהו לא ממש אוהב לענות על שאלות, ולא התפתה גם כאשר דונלד טראמפ הציע לו לענות "לעיתונאי ידידותי". טראמפ עצמו אינו מחמיץ הזדמנות לדבר, ולכן הכרזתו אמש (29.9.25) שלא יהיו שאלות במה שהוגדר כ"מסיבת עיתונאים" הייתה חריגה. התירוץ שלו היה שהוא ממהר לפגישה עם ראשי הקונגרס (הממשל עומד בפני סכנת שיתוק חלקי הלילה), אך נראה שהסיבה הייתה אחרת.
במסמך בן שלושת העמודים שפרסם הבית הלבן ובמלל בן אלפי המילים של טראמפ ונתניהו, לא ניתן מענה לשאלה המכרעת: האם חמאס מסכים לעסקה שגיבשו ארה"ב, ישראל וכנראה גם מדינות ערב. בלי הסכמתו, הדבר דומה לשידוך בו הצד של החתן סוגר את כל הפרטים ומאוד מרוצה מהם - אבל עם עצמו. יש אינדיקציות מעודדות לפיהן חמאס ישיב בחיוב, אבל כבר היו כאלה בעבר, יש המון פרטים שצריך לעבד ולא נקבע תאריך יעד שאחריו תקבל ישראל יד חופשית להמשך המהלך הצבאי.
2. אם ההסכם הסופי יהיה זה שעליו הכריזו נתניהו וטראמפ, ואפילו אם יהיו בו שינויים קלים - מדובר בהישג גדול של נתניהו. במידה רבה, מטרות המלחמה יושגו: החטופים יוחזרו, חמאס יפורק מנשקו, לא יהיה לו חלק בשלטון בעזה והרצועה תפורז. כל זה, כמובן, בתנאי שההסכם גם ימומש בקפדנות לפרטיו - וזהו תנאי משמעותי מאוד שיימשך שנים לא מעטות ותלוי בגורמים רבים.
ויש עוד תנאי: שנתניהו יעמוד בלחץ הכבד שצפוי להפעיל עליו הימין הקיצוני בקואליציה שלו ובבייס שלו. ייתכן שזהו המבחן הגדול ביותר בקריירה הפוליטית: האם כעת, באיחור רב, הוא ישים את טובת המדינה לפני הישרדותו האישית. האם יבלום רגע לפני שישראל נופלת לתהום של בידוד קטלני, רגע לפני שעוד חטופים יגוועו, רגע לפני שעוד חיילים ייהרגו, רגע לפני שהמשק יספוג מהלומות אנושות. בעולם אידילי, נתניהו היה מביא את העסקה, הולך לבחירות ומודיע שלא יתמודד בהן כחלק מעסקה אחרת - לסיום משפטו. אבל זו כבר פנטזיה מופרעת.
3. לצד השבחים והברכות, מותנים ככל שיהיו, חייבים לשאול האם ניתן היה להשיג את העסקה הזאת או דומה לה כבר לפני חודשים, ולחסוך את המחיר הנורא ששילמנו בזמן שחלף. אני לא בקיא בפרטים ולכן איני יודע את התשובה, אך חשוב מאוד שהיא תינתן בצורה מוסמכת.
מה שכן ברור הוא, שנתניהו התחמק מאז אוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2025 מעיסוק בשאלת היום שאחרי בעזה. ג'ו ביידן הפציר בישראל כבר בנאומו המטלטל בשבוע הראשון וכבר בביקורו המרגש בשבוע השני: אל תחזרו על הטעות שאנחנו האמריקנים עשינו באפגניסטן ובעירק, כאשר הפלנו ממשלים פושעים, לא דאגנו לחלופה וקיבלנו משהו הרבה יותר גרוע. ביידן דיבר אז על רשות פלשתינית שתעבור רפורמה - בדיוק מה שנאמר בהסכם הנוכחי. נתניהו התעלם, מסיבות פוליטיות ברורות: לא הייתה אז חלופה שלא כללה בצורה כלשהי את הרשות הפלשתינית, ואת זה לא יכול היה להעביר בלי שממשלתו תיפול. זה היה חטא בל יסולח.