מנהיגים בכל העולם למדו בחודשים האחרונים, כי יש שלוש דרכים לליבו של דונלד טראמפ: שוחד, ניגודי עניינים וחנופה. מאחר שישראל אינה קטר, היא אינה יכולה לשחד אותו במטוס בשווי 400 מיליון דולר. מאחר שהיא אינה סעודיה, היא אינה יכולה להציע למשפחתו עסקות ענק. לכן, כל מה שנשאר הוא מנות גדושות של חנופה - כפי שהוענקו לו שלשום (13.10.25) בידי בנימין נתניהו ואמיר אוחנה. הבעיה עם חנופה היא שבדרך כלל מדובר בהגזמות, הוצאת דברים מהקשרם וגם שקרים של ממש. כך בדיוק היה בנאומיהם של נתניהו ואוחנה ודי בכמה דוגמאות. אוחנה חזר על הבלוף של טראמפ, לפיו הוא סיים לא פחות משמונה מלחמות ברחבי העולם (כולל אחת שאינה קיימת ואחת שהסתיימה לפני 20 שנה). נתניהו הבטיח לו את פרס ישראל, למרות שתקנון הפרס כלל אינו מאפשר זאת. ושניהם הכריזו שהוא הידיד הכי טוב שהיה לישראל בבית הלבן. מובן שהאמירה האחרונה היא הבעת דעה, ולא משהו שניתן למדוד. אך בכל זאת מותר לכל הפחות להרים גבה - גם מבחינת העובדות הנוגעות לישראל, גם במבט עולמי וגם בנוגע לעצם התבונה שבאמירה זו אפילו אם הייתה נכונה. מבחינת ישראל, נזכיר שהנשיא הארי טרומן אפשר את הקמתה למרות התנגדות משרד החוץ שלו והכיר בה 15 דקות לאחר הכרזת העצמאות. הנשיא ריצ'רד ניקסון סיפק לישראל מטוסי פנטום ובכך פתח את הדלת לסיוע הביטחוני העצום שמעניקה ארה"ב, ובהמשך הורה על רכבת אווירית שבמידה רבה מנעה את קריסתו של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. גם שנואי נפשו של טראמפ, ברק אובמה וג'ו ביידן, עשו רבות למען ישראל. הראשון חתם על הסכם הסיוע הביטחוני הגדול ביותר אי-פעם (הוא פוקע בשנה הבאה ונראה מה יעשה טראמפ הבדלני). השני התייצב לצידנו עם תמיכה דיפלומטית וצבאית חד-משמעית בעלת חשיבות עצומה כבר בשבוע הראשון של מלחמת חרבות ברזל. אין ספק שטראמפ זכאי להכרת תודה עמוקה על סיועו המכריע בהשגת ההסכם עם חמאס, בהשבת החטופים ובסיום המלחמה. עם זאת, בהקשר של "הידיד הכי טוב", נתניהו ואוחנה מסתירים שטראמפ למעשה כפה על ישראל את ההסכם ומעלימים שתוכניתו כוללת מסלול עתידי למדינה פלשתינית - מה שבוודאי יתקבל פחות טוב ב"בייס" של הימין. הם גם התעלמו מכך שהוא העניק לקטר ברית הגנה חסרת תקדים ושטורקיה תקבל מטוסים מתקדמים תמורת חלקן בעסקה. אך כאמור, זוהי דרכה של חנופה. בהקשר העולמי חייבים לזכור, שמדובר באדם בעייתי ומסוכן. טראמפ הוא סכנה מיידית לדמוקרטיה האמריקנית, כפי שמלמדים מאות צעדים שביצע בתשעת החודשים האחרונים. הוא מתייצב לצידם של סמכותנים ומחזק את מתנגדי הדמוקרטיה ברחבי תבל. אמירותיו מלמדות שההדק הגרעיני מצוי בידיו של אדם שהוא לכל הפחות בלתי יציב. ממשלו מכחיש את משבר האקלים ובכך מאיים על עתידו של העולם כולו. ישראל היהודית והדמוקרטית אמורה לחשוש מאוד ממגמות אלו, אבל הממשלה הנוכחית - שבעצמה מהווה סכנה דומה לדמוקרטיה בישראל - רואה בו מודל לחיקוי. ולבסוף: העדר התבונה, שלא לומר האיוולת, שבעצם האמירה. כל הסקרים מלמדים על פגיעה חסרת תקדים במעמדה של ישראל בציבור האמריקני, במיוחד בקרב הדמוקרטים - אבל ממש לא רק אצלם. פגיעה זו נובעת מסיבות רבות, שאחת החשובות בהן היא ההזדהות בין נתניהו וממשלתו לבין טראמפ ומפלגתו. נתניהו ואנשיו נוטים לשכוח, שמתישהו - אולי כבר בעוד שלוש שנים - יהיה לארה"ב נשיא דמוקרטי, ושייתכן מאוד שבעוד שנה יהיה רוב דמוקרטי לפחות בבית הנבחרים. לכן, החנופה הזאת לטראמפ היא לכל הפחות ירייה נוספת ברגל של ישראל. הגדרתו של טראמפ כ"ידיד הכי טוב של ישראל בבית הלבן" הייתה לפיכך גם לא נכונה מבחינה עובדתית, גם לא חכמה מבחינת ההקשר וגם לא נבונה מבחינה פוליטית. אבל כפי שידוע לנו היטב, ציפייה לדיוק ותבונה מן השלטון הנוכחי בישראל היא חסרת תוחלת.