השופט: עופר יובל, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום חמישי, 4.9.2025, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות

השופט עופר יובל נכנס בשעה 09:10 לצדדים שהמתינו לו בזמן ומתנצל על העיכוב. "כמו בכל תביעה קטנה, אני מזהיר אתכם לומר את האמת. כל מה שתגידו, דינו כדין עדות לכל דבר ועניין", הוא פותח. התיק הראשון הוא דרישה של מטופלת להחזר תשלום תמורת טיפול בוורידי רגליים שלא קיבלה. "קראתי את מה שכתבתם. למעשה יש מחלוקת האם זה טיפול רפואי או אסתטי. כן ראיתי שיש נכונות להחזיר חלק יחסי. אז בואו נפרוט רגע את הדברים, איפה אתם מסכימים ואיפה לא. הייתה נכונות מטעם החברה בכתב ההגנה. אז אנחנו מדברים על טיפול אחד? הם אומרים בשתי רגליים". יובל מסביר לשני הצדדים: "אני שואל, מי שאני פונה אליו, ננסה להבין את המחלוקות". הוא פונה לנציג הנתבעת: "מה האבחנה בין טיפול רפואי לטיפול אסתטי בדברים האלה? אבל אתם כתבתם שמדובר בשלושה-ארבעה טיפולים. בכתב ההגנה התייחסתם לזה שיש עוד טיפולים שצריך לעבור; אני לא נכנס לגברת לווריד", הוא משתמש במשחק מילים מחויך. "ראיתי את ההסכם. אני אומר לאדוני כבר: זה חוזה אחיד. לא סביר לתפוס בן אדם בפעם הראשונה ולא לאפשר לו לצאת ממנו, ודאי אם זה לא דבר שהוזמן במיוחד. אין סיבה שהגברת תהיה בת ערובה ולא תוכל להשתחרר. "בפסיקה יש הרבה על מתי אפשר להשתחרר מהחוזה, למשל: תנאי מקפח בחוזה אחיד. אם אני אצטרך לכתוב, אני אגיד את זה. אני מקווה שלא נגיע לשם. אין מחלוקת שהטיפול לא הושלם". כאשר התובעת מנסה להתערב, יובל מגיב: "אני מתקדם בקצב שאני מכתיב ואני אאפשר לך להגיד מה שאת רוצה". הוא חוזר לנציג הנתבעת: "לשיטתך איך אפשר להפריד בין הטיפולים [שקיבלה ולא קיבלה]? אתה מפנה אותי לנספח בכתב ההגנה, נכון? אם אתה משלם יותר מכל החבילה שסיכמת, זה לא סביר. יש עוד משהו לפני שאני פונה לתובעת? לא צריך לחזור על מה שכתבתם. משהו להדגיש?"

"למה הוא לא בא להעיד?"

יובל מאט את התובעת - "בקצב של הקלדנית" - וגם יודע לזרז אותה: "הנקודה הובנה. הנקודה הבאה". הוא נכנס לפרטים: "הטיפולים שהרופאה אמרה לך, השבעה האלה, למה הם מתייחסים? זה חלק מסיכום העסקה שלך. היית אצל רופאה במכון אחר; מה אמרו לך פה? אחרי הטיפול האחד שעשית ברגל אחת לטענתך, מה אמר לך האיש שעשה את הטיפול? זה לא המחיר שנתנו אחרי הנחה. זה 6,000 [שקל] לכל רגל, זה מה שכתוב בסיכום העסקה". יובל חוזר לנציג הנתבעת: "לגבי הטענות שיש איזשהן הגבלות אחרי הטיפול - איפה זה רשום, [כדי] שאדם יוכל לתכנן את חייו? בכל מקרה, זה אחרי סיכום העסקה, כשבאים פעם ראשונה לטיפול. למה בעצם לא הגיע [לעדות] הרופא שעשה את הטיפול? אם זה רגל אחת או שתיים, מה הסביר ומה לא? הרי יש כאן מחלוקת עובדתית; למה הוא לא בא להעיד? למה בעצם לא הגעתם להסכמה ביניכם?" נציג הנתבעת אומר שהעובדת שמכרה את הטיפולים כבר אינה עובדת החברה. יובל: "עדיין אפשר להביא אותה. יש כאן גרסה עובדתית שלא מוכחשת". כעת הוא פונה לשני הצדדים: "אני מציע שתסיימו את זה בפשרה, אני לא רוצה לכתוב פסק דין. יש נכונות להחזיר חלק מהכסף. ניסיתם לדבר על סכומים, או לא? עכשיו, בחוץ, לפני שנכנסתם, היה דיבור ביניכם? יש משהו שאתה רוצה להציע או שאני אציע?" התובעת טוענת שהתעלמו ממנה. יובל: "קראתי את כל זה בכתב התביעה. עדיין גבירתי תובעת את מלוא הסכום, וטיפול אחד היה". התובעת טוענת שיש תלונות רבות על החברה. יובל: "בתביעות קטנות הרבה פעמים אומרים שפייסבוק מלא בתלונות. זה המקרה שלפני, אין טעם באמירות כלליות. גבירתי רוצה פסק דין - יינתן פסק דין. אני חושב שחבל, אפשר להגיע לפשרה. היה אפשר לעצור את התשלומים" - הוא אומר לנציג הנתבעת - "גם בחברות אשראי אם זה בא מכם". יובל מציע שהתובעת תקבל בחזרה 8,300 שקל - 1,200 שקל פחות מהסכום ששילמה - כולל הוצאות ועוגמת נפש. "זו הצעה של בית המשפט, אין חובה לקבל אותה. אם מישהו מסרב לקבל אותה, זה לא יעמוד לחובתו אם אצטרך לכתוב פסק דין. זה גם לא משקף בהכרח את מה שיהיה בפסק דין, אחרי שאבדוק את הטענות והנטלים". שני הצדדים מסכימים. "אני כותב בפרוטוקול שבמעמד הדיון נמסרו פרטי החשבון, שלא יהיו מחלוקות. אני לא מכניס לפרוטוקול את הפרטים. בית המשפט מברך את הצדדים על ההסכמה ומאחל המשך יום טוב. תמתינו, תקבלו את הפרוטוקול".

"תני לי להשלים את השאלה"

התיק הבא הוא תביעתו של זוג נגד ספק של ארונות, בטענה שלא קיבלו את התאורה המיוחדת שהזמינו ושהייתה הסיבה העיקרית לרכישה. יובל חוזר על האזהרה ופותח: "קראתי את כתב התביעה וכתב ההגנה, בואו תעשו לי סדר, אני לא מסודר עד הסוף בנושא העובדתי. "קניתם שלושה ארונות מתצוגה. נכון? לא עשיתם מדידות לפני? אתם בעצמכם בבית, אתם הולכים לקנות ארון מתצוגה ולא מהזמנה מיוחדת; מדדתם את המקום המיועד? צריך להתאים את הארון למקום שאמור להיות. בסופו של יום, הארונות אצלכם בבית? כל השלושה? אז מה בעצם אתה מבקש? השבת מלוא התמורה ששולמה בעד ארון הסלון, אם הוא אצלכם בבית?" התובעת: "אפשר לומר שהייתה פה הונאה". יובל: "אפשר, אבל לא חייבים. אפשר להגיד 'אי-הבנה'. זו הסיבה שאתם לא רוצים היום את הארון? בגלל הלֶדים, או שיש דברים אחרים?" יובל מאפשר לטעון באריכות, עד שלבסוף הוא מבקש מהתובעת לקצר - ולא ממש נענה. "גבירתי אמרה את זה, אני הבנתי. דובר על זה שהם יבואו ויחליפו את הלֶדים אחרי זה סופק? "יש לכם טענה בכתב התביעה לגבי זיוף ושינוי הזמנה. תפנו אותי, איפה אני רואה את זה. תנו לי להשלים את השאלה. איפה המחיר של 11,500? אתם יכולים להראות לי את זה? צירפתם מסמך שכתוב עליו הזמנה על 7,500 שקל על ארון, 9,500 על עוד ארון. המסמכים אצלכם; תפנו אותי למסמך בו רואים את מה שאתם אומרים". התובע: "לא מצאתי".

"גבירתי לא תתפרץ לדברים"

יובל פונה לנציג הנתבעת: "אדוני יכול לעזור בעניין? אדוני יכול להראות לי כמה עולה כל ארון, או שזו הזמנה כוללת? אתה יכול להראות לי? שנייה, לא ביחד, כי זה לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול. אדוני טוען שהארון של הסלון היה 7,500?" לתובע: "יש לך קבלה על ההובלה? טוב, אני רוצה להתקדם. תבעתם הוצאות בגין פינוי הארון הפגום; למה הכוונה?" התובע לא ממש יודע. "לפי מה שאני מבין ממך, אתה אומר: תנו לי בחזרה 11,500 וקחו את הארון". כעת תורו של נציג הנתבעת. "כמה עולה להחליף לֶדים בארון? כמה עולה ארון כזה?" לתובעת: "גבירתי לא תפריע, גבירתי לא תתפרץ לדברים גם אם היא לא מסכימה להם". לנציג הנתבעת: "הבנתי. הנקודה הבאה. אתה היית בזמן ההזמנה? אז איפה אילנה? למה היא לא פה? אנחנו בבית משפט, בית משפט זה עדים וראיות, אני שומע את האנשים [התובעים] ואין גרסה עובדתית נגדית. זה מתצוגה, אני לא יודע מה היה. איפה כתוב בהזמנה שיש תוספת של מדפים? זאת אומרת שיש תורה שבעל-פה שמעבר להזמנה. "מה שאדוני אומר זאת עדות מפי השמועה שלא נסתרת מעבר למה שאתם אומרים. הייתי מצפה מחברה מסודרת, שיבוא לידי ביטוי בהזמנה שהם יודעים שהלֶדים לא עובדים. בטפסים של תביעה קטנה מוסבר שצריך להביא את כל העדים ואת כל הראיות. אדוני מופיע, זה בסדר גמור, אבל לא מי שיכול להעיד. את ההזמנה אפשר לקרוא ככה ואפשר לקרוא ככה, זה יכול לעבוד לשני הכיוונים. אם אתה מוכר רכב והמנוע כמעט הרוס והוא רוצה אותו בכל זאת, אתה לא כותב באיזה צעטלה [פתק] שהוא כמעט הרוס, כדי שהוא לא יבוא בטענות אחר כך? "אתה אומר שהם הזמינו מוצר שיש בו פגם מסוים", אומר יובל ולא מגיב כאשר נציג הנתבעת מתפרץ. "ארון שהלֶדים לא עובדים והם רצו לקנות מוצר פגום, זה בסדר גמור. רק הדגשתי שאין עדים מטעמכם שסותרים עובדתית את מה שהם אומרים". הוא שואל האם הנתבעת תסכים להחזרת הארון והכסף, ונענה בשלילה.

"כך אני רואה את תפקידי"

יובל: "בפסיקה אני לא יכול להורות על השבת הארון. אני יכול לחייב אתכם להשיב את הכסף. אבל אני מנסה קודם כל בתביעה קטנה להביא את הצדדים להסכמה. אני מנסה ליישר את ההדורים בין הצדדים, כך אני רואה את תפקידי, לפחות לפני שאני כותב פסק דין. אמרתי לאדוני [נציג הנתבעת] מה הקשיים, זה בעייתי, זה מחליש את המשקל שאפשר לתת גרסה כזאת. הסכמה כספית אפשרית, או שאדוני אומר: יקוב הדין את ההר? כל אחד עושה את השיקולים שלו, אם הוא רוצה פסק דין כתוב. "מבחינתי יש שתי אפשרויות - או החזרת המוצר עצמו, ואני לא נכנס לשאלת [עלות] ההובלה - או נכונות כספית. או שאתם מסכימים ביניכם, או שאני אתן הצעה כספית". נציג הנתבעת יוצא להתקשר לבעלים ויובל אומר לתובעת: "ברגע שהוא יצא, אנחנו כרגע לא מדברים על התיק. אתם יכולים לדבר ביניכם, אתם יכולים להישאר [באולם]". נציג הנתבעת חוזר ומציע 2,000 שקל. הנתבעים מזכירים שהם תבעו 11,000 שקל וסבורים שהסכום צריך להיות "משהו באמצע". יובל: "בדקתם כמה עולים לֶדים? אם לֶדים עולים קרוב למה שהוא אמר ועל הארון כולו שילמתם 9,000 שקל, יש פה בעיה, גם מבחינת סבירות הרכישה. תחשבו על פיצוי שיהיה סביר. אני באמצע משפט ואת קוטעת אותי. הארון אצלכם בסלון. אין בפני תביעה לביטול עסקה אלא תביעה של כסף". אחרי עוד כמה חילופי דברים, יובל חותך: "אתם לא רוצים את הארון בכל מקרה, אתם לא רוצים פשרה כספית. שימו נקודה בבקשה, הדיון הסתיים. הבנתי את העניין. פסק הדין יישלח לצדדים". נציג הנתבעת רוצה להוסיף משהו, אבל יובל מבהיר: "סיימנו". שלושה שבועות מאוחר יותר קבע יובל, כי התובעים יחזירו את הארון, ישאו בעלות ההובלה, ויקבלו החזר של 9,500 שקל והוצאות בסך 800 שקל.

השורה התחתונה: ניהול טוב ויעיל, כאשר יובל אומר - ובצדק - שמטרתו היא להביא את הצדדים להסכמתו במקום לפסק דין. הוא מוכן היטב לדיונים, שולט בפרטים, מכוון את הצדדים לעיקר ומאזן בצורה נכונה בין שמירת הסדר באולם לבין ההכרה בכך שמדובר במי שאינם מצויים ברזי ההתנהגות בבית המשפט.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.