השופט: דן ליברמן, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום חמישי, 4.9.2025, שעה 13:30

הנושא: תביעות קטנות

השופט דן ליברמן פותח את הדיון באזהרת התובע לומר את האמת: "כל מה שכתוב בכתב התביעה שהגשת אמת ונכון?" הוא בוחר להזהיר כעת גם את הנתבע באותה צורה. "אם אדוני רוצה לתקן משהו, הוא יוכל. מישהו כאן עורך דין, משפטן או למד משפטים? כי בבית משפט לתביעות קטנות אסור להיות מיוצגים בידי עורך דין". התובע טוען, כי סניף של רשת זול ובגדול סירב לקבל ממנו בקבוקים ריקים. "קראתי את כתב התביעה וכתב ההגנה", אומר ליברמן לתובע. "אדוני רוצה להגיד משהו לגבי כתב ההגנה?" הנתבע הוא זכיין של הרשת, "אז מה שצריך כאן ברמה הטכנית הוא לתקן את כתב התביעה. מה השם של החברה?" התובע חושב שמדובר בתרגיל, אך ליברמן מסביר: "להפך, הוא הולך לקראתך כדי שיהיה לך את התובע הנכון. אז אני יכול לרשום הסכמה של שני הצדדים לתיקון כתב התביעה? כרגע התביעה היא נגד זול ובגדול. אני רוצה לרשום מפיך לפרוטוקול שהבקשה שלך לתיקון כתב התביעה היא בהסכמתם. מן הסתם הם מסכימים להימחק מכתב התביעה. אדוני רוצה להעיר על זה משהו, אדוני יכול. יש לך התנגדות לתיקון כתב התביעה?" - לא והתיקון מבוצע.

"אחר כך נגיע למה שבמחלוקת"

כעת ליברמן ניגש לגופו של עניין. "ראיתי שאדוני בא להפקיד 50 בקבוקים, המקסימום שאפשר לפי החוק להפקיד ביום אחד. אין מחלוקת שזה 30 אגורות לבקבוק, ושבאותו יום לא קיבלו את הבקבוקים. אני רוצה קודם לרשום את מה שלא במחלוקת, אחר כך נגיע למה שבמחלוקת". הוא מכניס פרטים אלו לפרוטוקול וממשיך: "אדוני יכול בשתיים-שלוש דקות אם הוא רוצה להוסיף על כתב התביעה, להדגיש דברים, ואז הנציג של הנתבעת יוכל לענות". לפתע מצלצל הטלפון של ליברמן, והוא מחייך: "סליחה, אני אשים את הטלפון כדי שלא יפריע לנו, בדרך כלל אני לא מכניס אותו לאולם" - ויוצא לרגע ללשכה. כעת פונה ליברמן לנתבע: "מה שאדוני כותב בכתב ההגנה שהסיבה שלא קיבלו את הבקבוקים זה שבגלל המלחמה המיכלים היו מלאים, ואי-אפשר היה בכל מקרה לקבל את הבקבוקים". הנתבע מעיר, שאת כתב ההגנה כתבה עורכת הדין של זול ובגדול, ומתברר שלא הביא את מי שהיו בחנות באותה עת. ליברמן מסביר: "בבית משפט לתביעות קטנות יש דיון אחד. אם אדוני רצה להביא עדים, היה צריך להביא אותם היום". הוא מאפשר לתובע להשיב בקצרה, הוא מכנה את הנתבע "שקרן" וליברמן ממהר להגיב: "לא לחלק ציונים אחד לשני, אנחנו בבית משפט". ליברמן מתקדם: "שמעתי את הטענות של שני הצדדים. יש שתי אפשרויות. דרך המלך היא שבית המשפט יתן פסק דין מנומק, יכריע בטענות של הצדדים, ומי שלא מרוצה מהתוצאה יכול להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. צריך להביא בחשבון שמי שפסק הדין יהיה לרעתו, עלול להיות מחויב בהוצאות. "אפשרות שנייה היא שאציע פשרה. היא לא מחייבת את הצדדים ואת בית המשפט, אני יכול לפסוק אחרת. לא חייבים להסכים להצעת הפשרה. מותר להגיד 'לא'. יש הרבה צדדים שחוששים: בית המשפט לא יהיה מרוצה, בית המשפט יכעס עלי. מותר להגיד 'לא'. הצעת הפשרה שלי היא שהנתבעת תשלם לתובע 250 שקל. אם רוצים להתייעץ, להרים טלפון למישהו - אפשר". הנתבע מסכים, התובע מסרב, ליברמן אינו מבזבז זמן על ויכוחים ומבטיח פסק דין באותו יום או בשבוע שאחריו. התובע שוב תוקף את הנתבע, וליברמן שב ואומר: "לא צריך לחלק ציונים אחד לשני". התביעה עמדה על 1,800 שקל, למרות שהנזק הנטען היה 15 שקל בלבד, שכן זהו הפיצוי המירבי ללא הוכחת נזק. ליברמן דחה את התביעה, בקובעו שהחנות נהגה כדין, שכן התובע רק התבקש להמתין עד שיהיה מי שיסייע לו. אולי אפשר היה לצפות ליותר אדיבות, העיר, אבל זו איננה עילת תביעה.

"אין פה כמעט מחלוקת עובדתית"

גם התביעה הבאה היא בתחום השיווק: לקוח ברשת אושר עד טוען שנחשד בגניבה. "הבנתי שהייתה תקרית לא נעימה, חשדו באדוני שהוא חלילה לא העביר את הברקוד הנכון של הדגים. ראיתי גם את הסיפור של ה-30 שקל, אם אדוני היה צריך לשלם. אין פה כמעט מחלוקת עובדתית לגבי מה שקרה. "איש לא חושד חלילה שהתובע ניסה לגנוב משהו מהסניף. מצד שני, גם התובע אומר שאם יש חשד שמישהו לוקח מוצר בלי לשלם - אז הם צריכים לבדוק את זה בצורה מכובדת, בצורה ראויה. ראיתי את ההצעה של 500 שקל שאדוני לא קיבל אותה. אם אדוני רוצה בשתיים-שלוש דקות להסביר למה הוא פה, להוסיף משהו על כתב התביעה, ואז נציג הרשת יוכל לענות". נציג אושר עד אומר שהיא העלתה את הצעתה ל-1,000 שקל, אך ליברמן מציין שראה בכתבי הטענות התייחסות רק ל-300 ו-500 שקל. הוא גם שואל מדוע קב"ט החנות, שטיפל בתקרית, לא בא להעיד; התשובה: הוא כבר לא במערכת. ליברמן מציג לצדדים, כמו בדיון הקודם, את האפשרויות של פסק דין ושל פשרה, ומוסיף את האפשרות של סעיף 79א: "נגדיר מראש איזשהו טווח, פסק הדין יהיה איפשהו בטווח הזה, הוא יהיה שורה תחתונה מספרית. הוא לא מנומק, ובגלל זה סיכויי הערעור עליו נמוכים ביותר. כאשר פסק הדין מנומק, אפשר להגיד: הנימוקים של השופט שגויים. כדי שאוכל לתת פסק דין בדרך הזו, אני צריך הסכמה של שני הצדדים". ליברמן מציע טווח של 2,000-500 שקל ומסביר: "דרך הפשרה - זה לא אומר באמצע, זה יכול להיות בכל נקודה בטווח הזה. לא חייבים להסכים להצעה של בית המשפט. הכל בסדר. מותר להגיד 'לא' להצעה של בית המשפט", והוא שב על ההסבר ששמענו בדיון הקודם. הוא פונה לתובע: "אני מבין שאדוני רוצה שיקחו אחריות. הדרך שמקבלים אחריות בהליך משפטי היא בתשלום". הצדדים מסכימים וליברמן אומר שיתן פסק דין במקום. הקלדנית: "עכשיו?" ליברמן: "כן, אם אנחנו כבר פה" - ופוסק פיצוי של 1,400 שקל.

השורה התחתונה: ליברמן מוכן היטב לדיונים ומנהל אותם ביעילות ובאווירה נעימה. הוא מאזן, כנדרש בתביעות קטנות, בין דרישות ההליך לבין העובדה שהצדדים אינם מקצועיים. התנצלותו על צלצול הטלפון הייתה אנושית ובדיוק בצורה הראויה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.