אם זה היה תלוי בבנימין נתניהו, מלחמת חרבות ברזל הייתה נמשכת עוד שנים - העיד דונלד טראמפ בראיון לשבועון טיים. ואם ישראל תספח את יהודה ושומרון, היא תאבד את כל התמיכה שלנו - איים בסגנון אופייני. בשני הנושאים הללו, כך מתברר, טראמפ הוא אכן הידיד הגדול ביותר שהיה לישראל בבית הלבן, אך לא במובן דברי החנופה של בנימין נתניהו ולהקתו, אלא בדיוק להפך: הוא מציל את העם בישראל מידי ממשלתו. הבעיה היא, שמדובר רק בתחום הביטחון; בתחום המשטרי, הוא דווקא נותן לה רוח גבית - ומעצים מאוד את הסכנה מצד הממשלה לעם. אין צורך להכביר מילים על החשיבות העצומה של סיום המלחמה. השבת החטופים, ההשבה (ולו החלקית והכואבת) של החללים, מניעת הרוגים נוספים לצה"ל, בלימה רגע לפני שישראל נופלת לתהום הצרעת, עצירת ההתדרדרות הכלכלית. לא שכל אלה מובטחים; הפסקת האש שברירית ויישום החלק השני של התוכנית יהיה מסובך בהרבה מאשר החלק הראשון. אבל לפחות נכון להיום, זוהי בשורה טובה מאין כמותה לעם בישראל - כולל למי שבעיוורונם אינם מבינים זאת. טראמפ אומר בצורה הכי ברורה, שההליך הזה חייב להימשך, ושולח לכאן רכבת אווירית של בכירי ממשלו למה שכבר מכונה "ביבי סיטינג" כדי להבטיח שישראל תלך בתלם. אם היה מדובר רק בשיחות תיאום כטענתו של נתניהו, אפשר היה לעשות זאת באמצעים דיגיטליים או בביקורים של הדרג הביטחוני בוושינגטון. כך גם לגבי הריבונות ביהודה ושומרון. הלוואי שהדבר היה אפשרי; בית אל וחברון ושכם הם המקומות בהם צעדו אבות האומה והתיישבו צאצאיהם, אלפי שנים לפני שהערבים הגיעו ארצה ובהמשך יצרו את העם הפלשתיני. אבל זה בלתי אפשרי, כי סיפוח משמעותו שישראל תהיה או יהודית או דמוקרטית. תעניק זכויות מלאות לפלשתינים - יאבד הרוב היהודי; תנהיג אפרטהייד מפלה - הדמוקרטיה תחרב. נכון שכרגע מדובר היה רק על בקעת הירדן ומעלה אדומים, בהם הבעיה אינה קיימת, אך כאשר התהליך מתחיל - סופו מי ישורנו. ההתנגדות של טראמפ לסיפוח לא הייתה אמורה להפתיע, אלא את מי שיש לו ראייה ושמיעה בררניות. כבר בהסכמי אברהם דובר על מדינה פלשתינית, ואילו סעיף 19 של תוכנית טראמפ הנוכחית, ממנו נתניהו מנסה להתעלם, כולל גם הוא מסלול למדינה פלשתינית. הדבר מחייב ריבונות פלשתינית לפחות על רוב יהודה ושומרון, כך שברור שטראמפ מתנגד לכל מהלך שיסכל אפשרות זו. לכן, כאשר טראמפ הטיל את כל כובד משקלו נגד סיפוח, ולו חלקי - הוא שוב הציל את ישראל מידי ממשלתה.

הם רוצים להיות כמותו

הבעיה היא, שהממשלה הזאת מסכנת את המדינה גם ואולי בעיקר במישור הפנימי, עם ההפיכה המשטרית וספיחיה בנוגע לתקשורת ולשירות הציבורי. הממשלה הזאת רוצה שלטון ללא מגבלות של כוח ואולי גם ללא מגבלות של זמן: בלי בג"ץ שיתערב, בלי ייעוץ משפטי שיעיר, בלי פקידים מקצועיים שיסבירו, בלי שומרי סף שיתווכחו. כל האמצעים כשרים: חקיקה רודנית ופרסונלית, השפלה פומבית, התעלמות מפסקי דין, שקרים בוטים, רעל ללא מעצורים. כאן טראמפ ודאי שלא יתערב, והוא גם מעניק תמיכה בפרהסיה, למשל בקריאותיו לעצור את משפט נתניהו. בעוד ג'ו ביידן לפחות ניסה ללחוץ על הבלמים ולהבהיר את התנגדותה הנחרצת של ארה"ב למהלכים אלו, טראמפ הוא מקור השראה. הוא הורס במהירות ובשיטתיות את יסודות הדמוקרטיה האמריקנית, ומגשים את החלומות הרטובים של נתניהו וחבורתו. הם העתיקו ממנו את המושג המופרך "דיפ סטייט" (כאילו לא הם השולטים כאן מזה 15 שנה), הם רוצים לחקות את שיטת המינויים האמריקנית (בהתעלמות מוחלטת מההבדלים העצומים בין המשטרים), הם למדו ממנו כיצד לצפצף על בתי המשפט, הם מחקים את ההשתלחויות והשקרים האין-סופיים שלו, הם משתמשים כמותו במערכת האכיפה נגד יריביהם. במובן זה, טראמפ הוא אכן הידיד הטוב ביותר - של ממשלת ישראל, לא של העם בישראל. הסכנה כעת גדולה במיוחד. בבחירות המתקרבות יש לקואליציה הנוכחית בעיה קשה: אומנם 40% מהציבור מוכנים לתמוך בה, כאשר רבים ממנו קונים את מסע הטיוח שלה ל-7 באוקטובר, אבל 60% רוצים להחליף אותה - וזהו רוב יציב עוד מלפני המלחמה. הדבר היחיד שהיא יכולה להציע כעת לבוחריה הוא המשך ההרס של הדמוקרטיה במטרה להישאר בשלטון לנצח, ומכאן הגברת הקצב בשבועות האחרונים - גם במישור המעשי (חקיקה) וגם במישור התעמולתי (השפלות). ההיסטוריה מלמדת, כי גורמים פנימיים ממלאים תפקיד מרכזי בנפילות של משטרים. העם היהודי חווה שני חורבנות בגלל מנהיגות חלשה ומלחמות אחים. האצולה האנגלית דרשה יותר זכויות וכך נוצרה בהדרגה הדמוקרטיה שם. מלחמת העצמאות האמריקנית החלה בשל מדיניות כלכלית. המהפכה הצרפתית התחוללה בשל משבר כלכלי ולחצים חברתיים. הגוש הקומוניסטי נפל בגלל המחסור והדיכוי. הממשלה הנוכחית מהווה סכנה ברורה ומיידית לקיומה של ישראל, הן במישור החיצוני והן במישור הפנימי. ישראל לא תתקיים כמדינה מצורעת, וכאן טראמפ רק הרחיק אותנו קמעא מפי התהום. ישראל לא תתקיים במדינה בלתי דמוקרטית, וכאן הוא מעודד את ריצת האמוק אל התהום. בתחום הפנימי, רק אנחנו נציל את עצמנו.