ברור לכל עיתונאי מנוסה שהצעת חוק ממשלתית בתחום התקשורת מעוררת מחלוקת ציבורית חריפה, ובצדק. גם רפורמת השידורים שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי איננה חפה מביקורת, וייתכן בהחלט כי יש בה סעיפים שנדרש לחדד ולדייק.
אולם תפקידה של עיתונות חופשית באמת איננו לנהל מאבק פוליטי, אלא להציג לציבור את העובדות כהווייתן. כאן בדיוק נכשלו כתבי חדשות 12 - דפנה ליאל, עופר חדד ועמליה דואק – שניפקו לצופים תמהיל טעון רגשית, דרמטי במבנהו אך רופף מבחינת אחיזה במציאות בבואם לתאר את חוק השידורים שאושר בכנסת בקריאה ראשונה.
כתבתה של דואק, ששודרה ב-4.11.25 והוצבה בכותרת הראשית של אתר N12 כאילו אין במדינה נושאים בוערים אחרים, ליוותה את החוק במונחים כמו "השתלטות", "הַלְאָמָה" ו"קריסת הדמוקרטיה" – תוך השוואה לרוסיה, להונגריה ולסין. אלא שהבדיקה העובדתית מלמדת כי אף אחת מן הטענות המרכזיות איננה עולה מלשון החוק עצמו.
מטרת הכתבה הזו איננה לשפוט את המדיניות של השר קרעי, אלא לבדוק אם הציבור קיבל דיווח נאמן לעובדות. התשובה, למרבה הצער, שלילית.
לא מדובר בהבדל של פרשנות או בניסוח שנוי במחלוקת, אלא בשורה ארוכה של טענות מפוברקות שאינן מופיעות כלל בהצעת החוק הממשלתית הרשמית (מס’ 1898 מיום 21.10.25). שיעור הדיוק, לפי בדיקה קפדנית סעיף-סעיף, נע סביב 20 אחוז בלבד.
קמפיין ארוך ומתוזמר - לא כתבה חד-פעמית
מי שעוקב אחר סיקור רפורמת השידורים בערוץ 12 מזהה דפוס עקבי, כמעט מתוזמר: הפיכת כל צעד ממשלתי לדרמה מאיימת על חופש העיתונות.
הכול החל כבר בקיץ האחרון, כשבאתר N12 פורסמו "חשיפות" בדבר "תוכנית ממשלתית להשתלטות על החדשות", והמשיך בסדרת כתבות טלוויזיה שהציגו את הרפורמה כ"מודל הונגרי" או כצעד נוסף ל"חיסול הדמוקרטיה".
בכל פעם הנרטיב זהה – עיתונות חופשית במצור, ממשלה מאיימת, ודחיפות קיומית אובססיבית, כמעט מיסטית, לעצור את החוק ה"מסוכן" בכל מחיר.
מובן שלערוץ 12 יש סיבה מצוינת לחשוש מהרפורמה: היא משנה את כללי המשחק הכלכליים. החוק מבטל אגרות, מסיר רישיונות, פותח את שוק השידורים לתחרות דיגיטלית, ובעיקר – מקטין את החסמים שמגנים על הערוצים הגדולים. כל אלה עלולים לפגוע ישירות ברווחי קבוצת קשת, המחזיקה בערוץ 12, ולכן גם במעמדה.
ובכל זאת, בכתבות הערוץ לא נשמעה מילה אחת על כך.
תגובת חדשות 12: "אין כל צורך בגילוי נאות - חדשות 12 פועלת כחברת בת עצמאית ומשדרת בערוץ קשת 12, זאת יודע כל צופה. החקיקה להשתלטות על התקשורת תפגע בראש ובראשונה בציבור".
הערה: גם אם כל צופה יודע מי הבעלים, אין בכך כדי לפטור גוף תקשורת מחובת גילוי נאות כאשר הוא מסקר נושא המשפיע ישירות על בעלי המניות שלו. ההבחנה בין "חברת בת עצמאית" לבין "חברת בת תלוית רישיון" איננה מעשית; המבחן האמיתי הוא רמת העצמאות העריכתית, וזו במקרה הזה נראית מוגבלת למדי.