"ביחס לטענות בדבר נבצרות טכנית או מנטלית, הרי שעדיף היה שטענות אלה כלל לא היו נטענות על-ידי העותרים. הטענות הללו נטענו במערכת הבחירות והבוחר אמר את דברו בצורה נחרצת. אין צורך לומר, כי ישנם אין ספור נושאים אחרים אשר יכולים להטריד כל בן אדם נפשית ולהעמיס על סדר יומו, בכל תפקיד אותו ימלא. "האם לטענת העותרים, אימא לילדים קטנים מנועה מלכהן כראש ממשלה, היות שהיא אינה פנויה טכנית ומנטלית למילוי התפקיד כמו אדם ללא ילדים? ומה עם אדם שיש לו קרוב משפחה חולה? ומה עם אדם אשר זקוק לשעות שינה מרובות מהרגיל, האם גם הוא פסול לתפקיד? או שאולי לטעמם של העותרים יש לדרוש מכל מועמד לראשות הממשלה לעבור מבחנים פיזיים ומנטליים כדי להוכיח את 'כשרותו' לתפקיד, וכמה משימות הוא מסוגל לבצע בשעה אל מול יריבו? "ברור שהרעיון מגוחך, מה גם שניסיונו הרב של ראש הממשלה ותכונותיו מאפשרים לו להתמודד עם המשימה ללא כל קושי, כפי שהתמודד עם החקירות וההדלפות" (ההדגשה שלי). כך אמרו פרקליטיו של בנימין נתניהו, בראשותו של עו"ד מיכאל ראבילו, בתגובתם בשמו לעתירה שביקשה למנוע ממנו להקים ממשלה בשנת 2020 בשל כתב האישום נגדו. בג"ץ דחה עתירות אלו, בפסק דין שזכה לכינוי "בג"ץ ה-0:11". טיעון זה של ראבילו אומנם לא מוזכר בפסק הדין (לעומת נושא הסדר ניגוד העניינים של נתניהו), אך מיד נראה שיש לו לכל הפחות משמעות של התחייבות מצד נתניהו.

"המשיב הצהיר בעבר כי כהונתו כראש ממשלה לא תשפיע על ניהול ההליך הפלילי... חזקה על ראש הממשלה כי במקרה של שינוי בתשתית העובדתית לפיו תפקידו הציבורי אינו מאפשר את ניהול המשפט כסדרו או כי המשפט פוגע בתפקודו כראש ממשלה, יבהיר זאת". כך ציטט בג"ץ בדצמבר 2024 את דברי היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, כאשר דחה את אחת העתירות הרבות שהוגשו בטענה שנתניהו מצוי בנבצרות. באפריל 2021 דחה בג"ץ עתירה דומה, אם כי ציטט בהסכמה את דברי היועץ המשפטי דאז, אביחי מנדלבליט, ולפיהם "קיים קושי בעצם המצב שבו ראש ממשלה נאשם בעבירות חמורות הנוגעות לטוהר המידות, הן בהיבט של יכולתו להקדיש את מלוא זמנו ומרצו לתפקידו והן בהיבט של פגיעה באמון הציבור". אבל, אמרו השופטים, באותה נקודת זמן לא היה מקום להתערבותם. נתניהו חשש מאוד מפני האפשרות של נבצרות בגלל משפטו, והקואליציה העבירה תיקון לחוק יסוד הממשלה ולפיו נבצרות תהיה רק מטעמים רפואיים ובהליך שכמעט אינו מאפשר אותה. בג"ץ קבע שמדובר בתיקון פרסונלי ושהוא יחול רק מן הכנסת הבאה. לכן, מבחינה משפטית תיאורטית, הסוגיה בהחלט יכולה לעלות. ונא לשים לב, כי עסקינן בשאלה תפקודית-עובדתית – האם ניהול המשפט וניהול ענייני המדינה מתנגשים זה בזה – ולא בעניין הסדר ניגוד העניינים של נתניהו (בג"ץ דחה עתירות נפרדות לנבצרות בטענה להפרתו).

נתניהו החל להעיד במשפטו בדצמבר שעבר. העדות אמורה הייתה להישמע שלושה ימים בשבוע, כי המשפט מתנהל שלושה ימים בשבוע. אבל נתניהו טען שבגלל המלחמה אין הוא יכול להגיע יותר מאשר פעמיים ובית המשפט נענה לו. גם כאשר נקבע שיתקיימו ארבעה דיונים בשבוע והוא יעיד בשלושתם, הדבר נותר על הנייר בלבד. השבוע היה הפעם הראשונה שנתניהו העיד שלוש פעמים, אבל בשני דיונים מקוצרים, כך שמספר השעות היה כמו של יומיים. בסך-הכל נתניהו העיד עד כה בכ-70 ישיבות שהתפרסו על פני 11 חודשים – ממוצע של יום וחצי בשבוע. הממוצע הזה מטעה לשני הכיוונים: היו פגרה וחגים, ונתניהו גם חלה למספר שבועות; והוא כולל גם ימים חלקיים, ורוב הימים היו חלקיים. התובעת יהודית תירוש העריכה השבוע, כי לא תגיע ליחס של שלוש ישיבות חקירה נגדית מול ישיבה אחת חקירה ראשית (כפי שהיה עם חלק מעדי התביעה). בקצב הנוכחי, מדובר בעדות שתארך לפחות עד סוף שנת המשפט הנוכחית (יולי 2026) ואולי אף לתוך השנה הבאה (ספטמבר 2026). לאחר מכן תימשך פרשת ההגנה של נתניהו, וישנן גם פרשות ההגנה של שאול ואיריס אלוביץ ושל נוני מוזס. תוסיפו לכך את שלב הסיכומים וכתיבת פסק דין עם עשרות אלפי עמודים ואלפי מוצגים, וחשבון אופטימי מאוד מוביל אותנו לשנת 2029 ואפילו לשנת 2030 כמועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

היו שטענו, כי העדרויותיו התכופות של נתניהו בשל מלחמת חרבות ברזל מהוות הפרה של אותה הבטחה בה פתחנו. אני סבור אחרת. האמירה נאמרה ביחס לנסיבות רגילות, בה אומנם יש הרבה אירועים ביטחוניים ואפילו מבצעים נרחבים, אבל לא המלחמה הארוכה ביותר והנרחבת ביותר מאז מלחמת השחרור. אם נשתמש בביטוי משפטי, הרי שאומד דעת הצדדים מוביל למסקנה שאיש לא חשב על מלחמה שכזאת. שונים הדברים בחודשים האחרונים. מעבר לכך שהמלחמה הסתיימה, כפי שהממשלה עצמה מודה (היא הפסיקה את המצב המיוחד בעורף), הסיבות של נתניהו להעדרויותיו כיום נעוצות כל-כולן בחייו הרגילים של ראש ממשלה בישראל. בחודש האחרון ביקש וקיבל נתניהו קיצורים ואף ביטולים של דיונים בשל סיבות מדיניות חסויות, ביקור בגולן הסורי, פגישה בפורום מטכ"ל, דיון בוועדת החוץ והביטחון, הכנות לביקורו של ג"ד ואנס, טקס כניסתו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ ואפילו האזכרה לחמיו.

חקירה נגדית אינה אירוע נעים. יצא לי לעבור אותה בכמה הליכים אזרחיים, כולל בתביעה שהגשתי (ובה זכיתי) וכולל בתביעה בה העדתי כעד ראייה מטעם הנתבע (והוא זכה). למרות הניסיון האישי המצטבר, למרות שראיתי אלפי שעות של חקירות נגדיות בתפקידי העיתונאי, למרות שלא היה מדובר בתיקים מתוקשרים, זה מלחיץ. אתה חייב להגיד את האמת, אתה רוצה לשכנע את בית המשפט, אתה לא רוצה לצאת בלתי אמין או טמבל. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר מדובר בנאשם בעבירות חמורות, הנלחם על חייו הציבוריים והפוליטיים מול פני כל הציבור. לנתניהו אומנם יש כושר רטורי מעולה ומוח מבריק, כמו גם הרבה מאוד שעות ניסיון בראיונות עיתונאיים, אבל עדות כנאשם היא סיפור אחר לגמרי (מה עוד, שכבר חמש שנים שהוא בורח מעיתונאים העלולים להקשות עליו). די בכך כדי שירצה לצמצם ככל האפשר את החקירה הנגדית – וכאמור, בשבועות האחרונים יש לו המון בקשות כאלה. סיבה נוספת היא, שלא בטוח שנתניהו וסניגוריו ממש מרוצים ממה שקורה באולם מאז החלה החקירה הנגדית. אקח לדוגמה דיון אחד ממוקד לפני שבועיים בתיק 1000, בשאלה האם נתניהו קיבל חוות דעת משפטיות שאישרו לו לקבל מתנות מחברים. החקירה הנגדית העלתה, שהוא לא קיבל חוות דעת משפטית פרטנית כתובה כפי שדורשת פסיקת בית המשפט העליון. זה יוצר לו בעיה לא פשוטה.

אפשר בהחלט לטעון שנתניהו מצוי לכל הפחות באזור הנבצרות, משום שבקשותיו התכופות מלמדות שאינו יכול לעמוד בהבטחתו לנהל במקביל ובלא פגיעה הדדית את משפטו ואת ענייני המדינה. ושוב: אנחנו מדברים על אירועים שגרתיים לגמרי בחייו של ראש ממשלת ישראל. השבוע ביקש וקיבל נתניהו קיצור של אחד הדיונים, בנימוק של פגישה מדינית ולאחריה נוכחות בכנסת. כאשר חשפה התקשורת שנתניהו כלל לא הגיע לכנסת באותו יום, אמר למחרת עו"ד עמית חדד, כי חל שינוי בתוכניות. אבל אם נתניהו יכול היה לוותר על הכנסת (ולא היה זה דיון 40 חתימות המחייב את נוכחותו), מדוע לא ויתר לטובת משפטו? מדוע פגישות נקבעות לשעות בהן הוא אמור להיות בבית המשפט? עם כל זה, לא הייתי רוצה לראות נבצרות של נתניהו. ראשית, מדובר בצעד קיצוני ביותר וחסר תקדים של התערבות משפטית בהכרעת הבוחר, המחייב חוות דעת של מיארה ופסק דין של בג"ץ. שנית, סביר להניח שנתניהו לא יציית לפסק דין כזה. שלישית, גם אם יציית – נקבל במקומו את יריב לוין או ישראל כ"ץ, ובכלל לא בטוח מה גרוע יותר. אז מה כן? הפרקליטות הייתה צריכה להעמיד את השופטים על עובדות אלו, אך דומה שהיא כבר הרימה ידיים בנוגע לאופן ניהול ההליך. לכן השופטים חייבים להיות הרבה יותר תקיפים. לא פשוט, לאחר שבמידה רבה מסרו לו את מפתחות ניהול ההליך, אבל חובה. אם הדבר אפשרי, מן הראוי שיבקשו שכל בקשה לקיצור/ביטול תלווה בתצהיר של נתניהו עצמו. לא שתהיה לו בעיה לשקר – הוא עושה את זה באותה קלות שהוא נושם – אבל אני בטוח שעורכי דינו יהיו הרבה יותר זהירים כאשר ינסחו את התצהיר ויחתימו אותו עליו. לכל הפחות יש להחזיר להליך את מראית העין של שוויון בפני החוק ולצמצם את היחס המועדף שמקבל נתניהו. וזה בלי קשר לצורך להגיע להסכמות שיובילו את המשפט לסיומו.