הצווים בנוגע לבחירת השופטים, למרות שכאמור מדובר בצעד טכני שננקט לא פעם, הוציאו את לוין מכליו. "קומץ שופטים, שהתרגלו לבחור את בני משפחותיהם וחבריהם בחדרי חדרים, ולפסול את מי שלא נושא חן בעיניהם, מעיזים להתערב בחוק יסוד ששם סוף למנהגם הפסול. ההתערבות השיפוטית בחוק יסוד היא בלתי חוקית ומערערת את יסודות הדמוקרטיה. הצו שהוצא דינו בטלות. אני קורא לכנסת להתייצב באופן נחרץ כנגד המהלך הפסול הזה". ראו מה נאמר כאן: אסור לשופטים להתערב בחוק יסוד, הצו אינו קיים והכנסת צריכה לפעול נגדו. במילים אחרות: כפירה בעצם זכותו של בג"ץ לדון בעתירות. וזה למרות שבבג"ץ עילת הסבירות, קבעו 13 מבין 15 השופטים דאז – כולל חלק מאלו המסומנים כ"שמרנים" – שבג"ץ יכול להתערב בחקיקת יסוד במקרים נדירים. בבסיס הקביעה הזאת עומד היגיון פשוט: אם חוקי היסוד יהיו חסינים מכל התערבות שיפוטית, תוכל הממשלה – למשל – לבטל את חשאיות הבחירות ואת השוויון בהן, המובטחים בחוק יסוד הכנסת (דרוש לכך רוב של 61 ח"כים בלבד). היא תוכל לבטל את הקביעה בחוק הלאום לפיה ישראל היא מדינת העם היהודי. יתרה מזאת: היא תוכל להעביר כל חקיקה שהיא במעטפת של חוק יסוד וכך למנוע ביקורת עליה. אבל לוין אינו מוכן לבקרה וביקורת כלשהן, ולכן כופר בזכותו של בג"ץ למלא את תפקידו הבסיסי של כל שופט וכל בית משפט: לדון בהליכים המוגשים לו. כמובן, לא בצורה גורפת; אין לו שום בעיה עם עתירות נגד מיארה או נגד הסכם הגז עם לבנון. ואם בג"ץ כן דן בעתירות נגדו, לוין קובע שאין תוקף להחלטותיו ואף קורא לכנסת לפעול נגד בית המשפט. כאשר הוגשו עתירות נגד הדחתה של מיארה, הממשלה ולוין לא ניצלו את האפשרות לייצוג נפרד ולא התייצבו השבוע לדיון, אך לוין ועמיחי שיקלי הגישו תגובה מקדמית ולאחר מכן תצהיר, כך שעמדתם הובעה, גם אם בצורה חלקית ועקומה. בנוגע לוועדה לבחירת שופטים, לוין כופר בעצם הדיון ובלגיטימיות של ההחלטות בו. זוהי התנהגות החותרת מתחת לעצם קיומו של שלטון החוק, רכיב שאין בלתו במדינה דמוקרטית. על פניו, היא מצדיקה לפסול את לוין מהתמודדות לכנסת הבאה משום שהוא כופר בהיותה של ישראל מדינה דמוקרטית. אבל היא גם לא ממש מפתיעה: מי שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון, מי שכבר הפגין זלזול בצווי בית המשפט, מי ששאיפותיו הרודניות גלויות לחלוטין – אך טבעי שיכפור בעצם סמכותו של בית המשפט. ותסמכו על לוין, שזה עוד לא הסוף.