איך יכריעו הרגולטורים באירופה? כעת, נראה שהוא עשה זאת פעם נוספת. בסוף השבוע האחרון של נובמבר, דרהי ביצע מהלך אגרסיבי עוד יותר באלטיס אינטרנשיונל, כשהחברות הבת בפורטוגל וברפובליקה הדומיניקנית הוכרזו כ"בלתי מוגבלות". בשבוע שקדם לכך, החזיקו הנושים בהלוואות ואג"ח בשווי 8.8 מיליארד אירו, מגובים ב-EBITDA של 1.5 מיליארד אירו - יחס מינוף אגרסיבי גם כך. אבל אחרי סוף שבוע הם נותרו עם רווחים של 300 מיליון אירו בלבד מהחברה הבת הישראלית, מה שהביא ליחס מינוף מקומי של 27. דרהי גם לווה 750 מיליון אירו נוספים כנגד הפעילות החדשה בפורטוגל. בתגובה לטקטיקות אלה, המלווים מתאגדים. קרנות חוב חותמות לעיתים על "הסכמי שיתוף פעולה" כדי לנהל משא-ומתן קולקטיבי עם חברות. אך דרהי פועל לעצור צעדים כאלה. ב-25 בנובמבר הוא תבע את המלווים של הזרוע האמריקנית של אלטיס, ששינתה את שמה לאחרונה ל"אופטימום", בטענה ששיתוף הפעולה מפר את חוקי ההגבלים העסקיים ומעלה את עלות החוב של Altice. תחזית קודרת אולם התחזית עבור המלווים של אלטיס אינטרנשיונל קודרת יותר. והעתיד של מלווי הזרוע האמריקנית תלוי כעת בבית משפט בניו-יורק, שיכריע בתביעה של דרהי נגד שיתוף הפעולה ביניהם. מאבקים כמו זה שמנהלת Altice הופכים נפוצים יותר ויותר. בשעה שעסקות "ניהול התחייבויות" — תהליכי ארגון מחדש נפיצים שמתנהלים מחוץ לבתי משפט לפשיטות רגל, כמו אלו של Altice — פורחות, לאור אמות מידה חלשות. כאשר תעשיה של בנקאים ועורכי דין מתעשרת על גב אומנות משחקי העסקים הנובעת מכך — ובניגוד ללווים, הם יכולים לצפות לקבל תשלום מלא. תחקיר שנערך ב-The Economist מלמד על מצבו העגום של דרהי ועל התרגילים שנקט כדי לעצור את נושיו. התחקיר מצביע על דפוס פעולה עקבי: שימוש במבנה משפטי מורכב כדי להכריז על חברות כ"בלתי מוגבלות", העברת נכסים בין ישויות, והפעלת לחץ משפטי על מלווים כדי למנוע מהם להתאגד. כל אלה מאפשרים לדרהי להרוויח זמן - אך לא בהכרח לפתור את בעיית החוב.