השופט: יעקב טורס, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום רביעי, 3.12.2025, שעה 12:00

הנושא: תביעות קטנות

בתיקי תביעות קטנות יש דיונים המתמשכים יתר על המידה בשל התנהגות בלתי ראויה של הצדדים. בתיק שנדון בפני השופט יעקב טורס כאשר המדור ביקר באולמו, הסיבה הייתה אחרת. התובע והנתבע היו אנשים באים בימים, לבושים בהידור, מנומסים זה כלפי זה ובוודאי כלפי טורס. למרות זאת, הדיון שאמור היה להימשך 20 דקות בלבד, התמשך על פני שעה - באחריותו הישירה של טורס. התובע, בעלים של דירה בחיפה, טען שהמהנדס הנתבע נשכר להכין דוח על מצבו המסוכן של החניון בבית בו הוא מתגורר, אך לא סיפק אותו. הנתבע השיב, שהוא היה מומחה מטעם המפקחת על בתים משותפים, היא זו שקבעה שעל התובע לשלם לו ואת הדוח שלו הגיש למפקחת. ההתחלה הייתה שונה. טורס הזהיר את התובע, אמר בשמו שהוא חוזר על האמור בכתב התביעה והוסיף: "אם אדוני רוצה להוסיף משהו מעבר למה שאדוני כתב בכתב התביעה, אם אדוני רוצה לחדד משהו, זה הזמן. אם אפשר, אדוני, בבקשה לאט יותר, שהדברים יירשמו בקצב של קלדנית". לנתבע הוא אמר: "בבקשה אם אדוני מעוניין להוסיף משהו. אין צורך לחזור, כי בית המשפט עיין היטב בכתבי הטענות של הצדדים". טורס אומר לנתבע שהוא יכול לשבת, ואף לקרב את הכסא לדוכן בשל קשיי השמיעה שלו. בחקירתו של התובע בידי הנתבע הוא מעיר: "שאלה-תשובה בצורה מסודרת. אדוני השיב על השאלה". הוא מסייע לקלדנית, המתקשה להבין את התובע. כאשר הנתבע מצטט את פסק דינה של המפקחת, הוא מעיר: "קראתי את פסק הדין". כאשר הנתבע רוצה להמשיך בשאלותיו, טורס שואל: "אדוני לקראת סיום? אני מזכיר לאדוני שאנחנו בתביעה קטנה". ובהמשך: "אני שב ומזכיר: שאלה-תשובה, לא להתפרץ לדברי האחר. אדוני לקראת סיום?"

"אדוני מעט מתבלבל"

טורס בקיא בפרטים: "המפקחת מציינת שהמחדלים נעוצים בהתנהלותם של הנתבעים, ולא בעיכוב בחוות הדעת של המומחה, אלא בגלל הנתבעים שלא שיתפו פעולה עם ההליך. אני לא בטוח שלזה כיוונה כבוד המפקחת". הוא מנסה: "לפני שאני מביע את דעתי בתיק, שמעתי את הצדדים ואני יכול להביע דעה, האם יש נכונות לבוא בדברים ביניכם ולהגיע לפשרה, שאף צד לא ייצא עם מלוא תאוותו בידו? אבל אפשר לסיים את ההליך ואולי אפילו בלחיצת יד". כעת שני הצדדים יושבים ליד הדוכן. התובע עונה באריכות וטורס פונה לנתבע: "יש נכונות. אפשר לסיים במספר שיהיה מקובל על אדוני, והחשוב ביותר - לסיים את זה בלחיצת יד. בית המשפט מתרשם שהיו ביניכם יחסים טובים, השאלה היא אם אפשר לסיים". הנתבע מוכן לתרום למוסד ציבורי, התובע רוצה את כספו בחזרה לכיסו. טורס מתקן בעדינות את התובע: "אדוני מעט מתבלבל. הנתבע כאן לא היה מיוצג בהליך הקודם, אלא היה מומחה מטעם בית המשפט. מי שאדוני מפנה אליו, ייצג את אדוני בפני המפקחת. הוא לא ייצג את הנתבע". התובע: "בתיק הזה". טורס: "בתיק הזה אין באי-כוח, זו תביעה קטנה". טורס ממשיך לנסות: "שמעתי אתכם, אני רוצה להתקדם. שמעתי שיש פה נכונות להתגמש ולבוא בדברים. השאלה אם אפשר להגיע לעמק השווה בסכום שיספק את שני הצדדים. אני לא מביע דעה; התיק הזה פתיר. תמיד דרך הפשרה היא הדרך המועדפת, ואם לא - יקוב הדין את ההר וייקבע מה שייקבע".

"דעתי כבר מגובשת"

הנתבע עומד על תרומה בסכום שיקבע טורס, האומר לו: "יש נכונות מצד אדוני לשלם לתובע? לצורכי פשרה, או שאדוני מתעקש לטובת עמותה זו או אחרת, או לסיים פה". הנתבע מוכן לסכום סמלי. טורס: "חבל על הזמן, גם שלכם, גם של בית המשפט. אדוני [התובע] שמע את מה שמציע הנתבע. איפה זה עומד במספרים?" התובע, שתבע 8,500 שקל, מבקש כעת 5,000 שקל ועוד הוצאות. הנתבע מציע 1,000 שקל. טורס נוטל את המושכות: "אם אתם לא מעוניינים, אנחנו לא נתפשר. כל הפער הוא 4,000 שקל. שמעתי את התיק, שמעתי את אדוני ואת הנתבע, אנחנו כרגע בדיון לא פורמלי בהסכמה שלכם. דעתי כבר מגובשת, אני יכול לדבר בצורה הרבה יותר חופשית. בתחילת הדיון אני יותר זהיר. עיינתי היטב בטענות הצדדים, עיינתי היטב בפסק הדין של המפקחת". הוא פונה לתובע: "אני חושב שאדוני צריך לקבל את ההצעה של הנתבע. לאדוני יש בעיה אמיתית. לא ראיתי שום חוזה. מרגע שבית המשפט מינה מומחה מטעמו, הוא לא מומחה של הצדדים. הוא מומחה אך ורק מטעם בית המשפט, אין לו שום יחסים עם איש מהצדדים, אין לו שום יריבות אישית לא עם זה ולא עם זה. אני בכלל לא בטוח שיש מקום לתביעה הזאת. אני מציע לאדוני לקבל את ההצעה.

"בית המשפט נתן הרבה יותר"

"בתביעה קטנה יש 20 דקות לכל תיק, בתיק הזה בית המשפט נתן הרבה יותר. מזמן חרגנו מ-20 דקות. בגלל שהיה לי חשוב לשמוע את שני הצדדים, התיק הזה חורג מהזמן וזה בסדר גמור". התובע מתווכח. טורס: "זה לא המקרה שלנו. לא חשוב מה אדוני דיבר עם הנתבע. המומחה מונה מטעם בית המשפט, בית המשפט קובע מה סכום שכר הטרחה. אם הסכום חורג מהמקובל או אם אחד הצדדים סבור שהסכום מוגזם - הם פונים אך ורק לבית המשפט ולא למומחה עצמו. זה לא נעשה במקרה שלנו. לאדוני אין שום חזית מול הנתבע, אין לאדוני שום חוזה ושום הסכם". התובע מתעקש. טורס: "זכותו של אדוני לעמוד על זה. יינתן פסק דין, ואני אומר בזהירות הראויה שיש סיכוי לא מבוטל שהתביעה תידחה". התובע מתמקח. טורס בסבלנות: "פה באולם בית המשפט זה לא שוק. אני לא יכול לכפות על-אף צד להעלות או להפחית מהצעות של פשרה, כי הן בין הצדדים". הנתבע אינו מוכן להעלות את ההצעה. טורס לתובע: "אדוני יקבל החלטה לכאן או לכאן. אני חושב שזו הצעה שאדוני צריך לקבל בשתי ידיים, אבל זכותו של אדוני להחליט אחרת". הוא שב ומסביר לתובע את מעמדו של המומחה: "תמיד הצדדים הם אלה שמשלמים; המפקחת לא תוציא את הכסף מהקיר שלה". התובע מסכים לבסוף: הוא יקבל 1,000 שקל.

השורה התחתונה: יחסו המכבד של טורס לצדדים בהחלט ראוי להערכה, אך הוא בא על חשבונם של מתדיינים אחרים. אם הגיע למסקנה שהתיק זקוק לזמן רב יותר, היה עליו להתאים לכך את יומנו, במקום להאריך את הדיון פי שלושה מהמתוכנן. כפי שנכתב כאן מספר פעמים, עודף סבלנות הוא בעיה של מזג שיפוטי ממש כמו חוסר סבלנות, וזאת בנוסף לפגיעה המשמעותית ביעילות.

יעילות: 7.

מזג שיפוטי: 7.