על ספסל המאשימים

אם לא די בכך, מבחינתו של נסראללה יש עוד חזית אחת לא סגורה, אפילו מדאיגה. על-פי העיתון הכווייתי, גולל רפיק חרירי בזמנו את חששותיו גם באוזני סגן נשיא סוריה עבד אל-חלים חדאם. זה האחרון, בניגוד לעמיתיו מהמודיעין הסורי, לא רק חי ובועט כיום, אלא אף הספיק בינתיים לגלות מדמשק לפאריס, ובקרוב הוא מתעתד להוציא לאור את זיכרונותיו מאותה תקופה. לטענת אל-ראי, חדאם פגש בזמנו באחד החשודים בקשירת הקשר, עלי דיב. וכפי שהתפרסם כבר בשבוע שעבר בטור זה, מקורות צרפתיים מדווחים כי סגן הנשיא לשעבר נשכר כיועץ על-ידי הטריבונל לרצח רפיק חרירי. לדברי אותם מקורות, עתיד חדאם ליטול בחודש הבא חלק בשחזור הרצח, שייערך בבסיס צבאי צרפתי בעיר בורדו. זהו אם כן אדם שיכול לספק לנסראללה סיבה אמיתית ומיידית למצוקה, בפרט אם לוקחים בחשבון שעתידו של חדאם תלוי ברצונם הטוב של הצרפתים והסעודים להמשיך להגן עליו ולממנו. תמונת המיקרו הזו מצטרפת לתמונה האזורית הגדולה יותר, המורה כי נסראללה יתקשה בעתיד הקרוב לבטוח בפטרוניו הסורים. הנסיגה של ארה"ב מעירק עתידה לחולל שינויים במזרח התיכון, ולהותיר מאחוריה קשת שיעית גדולה. הסורים חוששים כי השפעה אירנית גורפת בעירק תותיר אותם לחוצים בין טהרן לחיזבאללה, מה שאפילו יסכן את עצמאות סוריה. על-רקע זה, צופה נסראללה בדאגה בהתקרבותה של סוריה לסעודיה ולמערב. בחיזבאללה, מוסיפים מקורות ישראלים, מתקשים עד היום לקבל את הטענה שלמודיעין הסורי לא היה כל מידע בדבר הכוונה לחסל את מורנייה על אדמת סוריה. מבחינתם מדובר בשאלה לא פתורה, פצע ממאיר. בסיטואציה הנוכחית יש בצמרת חיזבאללה מי שנוטים לתמוך בסוריה ויש שנאמנים לאירן. נסראללה, דווקא הוא, מוצא עצמו בצבת. צבת שהצמרת הביטחונית של חיזבאללה מהדקת סביבו, כדי להבטיח שלא יתפתה לעסקה עם הסורים, או עם כל גורם אחר שישליך אותם לכלבים.

בפתח נאומו טען נסראללה כי מלכתחילה ניסתה ישראל לטפול על חיזבאללה קשירת קשר לרצח חרירי. ב-1993, הסביר, ארגן חיזבאללה הפגנת מחאה בדאחיה נגד הסכמי אוסלו. בעקבות ההפגנה פרצו מהומות ונוצר מתח בין רפיק חרירי, אז ראש ממשלת לבנון, לבין הארגון. זה המקום לציין כי נסראללה לא הזכיר למאזיניו שבאותן מהומות נהרגו עשרה מאנשי חיזבאללה, מה שאולי יכול לתת לארגון מניע לרצוח את חרירי. באותה עת, המשיך נסראללה בהסבריו, גילה סוכן ישראל את אוזנו של חרירי כי חיזבאללה מתכוון לחסלו. אותו סוכן, אחמד נסראללה שמו, אף הזכיר את עימאד מורנייה, לימים קצין המבצעים של חיזבאללה (שחוסל בדמשק ב-2008), כמי שמעורב במזימה לחיסול חרירי. חסן נסראללה, אז עדיין מנהיג טרי וחסר ניסיון, קיבל במפתיע באותם ימים מפטרוניו הסורים הוראה לעצור את עלי דיב, אחד מבכירי חיזבאללה וממקורביו של מורנייה. כעבור ימים אחדים הוא יצא לפגישה עם גורמים בסוריה כדי לברר את פשר ההוראה. לדברי נסראללה, שר הפנים הסורי ראזי כנען השיב לו כי רפיק חרירי ערך אצלו ביקור, בו סיפר כי עלי דיב נכח בפגישה שבה תוכנן לחסלו. דיב הועבר לדמשק להמשך חקירה. במקביל, סיפר נסראללה בנאומו, עקב חיזבאללה אחר אחמד נסראללה. התברר כי 'הסוכן הישראלי' אפילו טען שמורנייה מתכנן לרצוח את אחותו של חרירי, חברה בפרלמנט הלבנוני, כדי שניתן יהיה לחסל את ראש הממשלה עצמו בעת שייסע להלווייתה. אחמד נסראללה, הטעים מזכ"ל חיזבאללה, ידע לספר לחרירי כי התוכנית היא לחסלו באמצעות מכונית תופת. באותה נקודה בנאומו של נסראללה עברה אל-מנאר, תחנת הטלוויזיה של חיזבאללה, לסרטון וידאו המוכיח לכאורה את הדברים. בסרטון נראה אדם המזוהה כמרגל אחמד נסראללה, כשהוא מתוודה כי כל טענותיו כאילו חיזבאללה מתכוון לרצוח את רפיק חרירי היו טענות שווא. מהקריינות המצורפת לסרטון הווידוי אנו למדים שהאיש נעצר ב-1996 ושוחרר ארבע שנים לאחר מכן. לא ברור מדוע נעצר ומדוע שוחרר, אולם הקריין יודע לספר שעם שחרורו נמלט אחמד נסראללה לישראל, ומאוחר יותר הצטרפה אליו משפחתו. לצופים לא הוסבר כיצד סוכן ישראלי 'שרוף', שמן הסתם נתון תחת מעקב, מצליח להימלט כך. בכך לא תמו נפתולי הסיפור. לדברי מנהיג חיזבאללה, חרירי דיווח על התוכניות לחסלו לא רק למודיעין הסורי, אלא גם לבני בריתו הצרפתים והאמריקנים. כך, אומר נסראללה, הצליחה ישראל ליצור את החיבור הכוזב בין רצח חרירי, לכשיתרחש, לבין חיזבאללה. מיד לאחר ההתנקשות ידעו כלי התקשורת הישראלים כולם - ידיעות אחרונות, הארץ וגם אתר נענע 10 - לספר כי חיזבאללה עומד מאחורי המעשה. כיצד הם ידעו זאת, תהה נסראללה, אם לא מדובר במזימה מתוכננת מראש, לקשור את חיזבאללה לרצח?

ביום שאחרי, התגובות לנאום היו פושרות. הלבנונים לא קנו את הסיפור בהתלהבות שלה ציפה נסראללה. יתרה מכך, בין שלל התגובות לנאום הופיעה ידיעה אחת מעניינת בעיתון הכווייתי אל-ראי. לעיתון הזה, יצוין, יש ללא ספק מקורות מהימנים בקרב החיזבאללה: יומיים לפני הנאום פורסם בו שחסן נסראללה עומד להאשים את המרגל אחמד נסראללה כי העליל על חיזבאללה את שהעליל. למחרת הנאום דווח בעיתון כי אותו אחמד נסראללה, שלכאורה נמלט לישראל, מצהיר כי אינו מרגל ישראלי. המקורות לידיעה אישרו בשיחה עם אל-ראי כי בשנת 1993 אכן הצליח אחמד נסראללה להתקרב אל-חרירי, ולספר לו שחיזבאללה מתכנן לחסלו. בנוסף לשמו של מורנייה, שכבר הוזכר על-ידי חסן נסראללה כקורבן לעלילה, מונה העיתון עוד חמישה שמות של בכירים בצמרת חיזבאללה שלעברם כוונה האצבע המאשימה: מוחמד חמדה, חסן עיזאדין, עלי אטווה, עלי דיב - שחוסל בינתיים - וכן מוסטפה באדראדין, גיסו של מורנייה ויורשו בתפקיד. כעת נותר לראות מי מהשמות האלו יוזכר גם בכתבי האישום שיוגשו בקרוב. לכל זה יכולה להיות השפעה אישית וישירה על נסראללה. אחד ההסברים להחלטתו לשאת את נאומו המוזר והנפתל, גורס כי מזכ"ל חיזבאללה, אולי לראשונה זה זמן רב, חושש. לא מהאירנים בני בריתו, גם לא מהאמריקנים, ודאי לא מסעד חרירי. נסראללה חושש מפני אנשיו שלו, אלה האחראים לשלומו וביטחונו בבונקר שבו הוא ספון כבר ארבע שנים. אנשים ששמם ננקב בהקשר לחיסול, בין אם על-ידי חרירי בפגישותיו עם הסורים והאמריקנים, ובין אם בידיעה באל-ראי. האם אנשים אלו, החשים שהטבעת מתהדקת סביבם, הם שלחצו על נסראללה להטיל את אשמת הרצח על ישראל? האם ביקשו לסנדל את מנהיגם מפני האפשרות שיתפתה לעסקה עם סעד חרירי, או אולי עם הסורים? ואם כן - האם ייתכן שמזכ"ל חיזבאללה שרוי במצוקה של ממש? תשובה לכך אפשר לבקש מגונן בן-יצחק, איש שב"כ לשעבר ומי שהיה מפעילו של 'הנסיך הירוק' מוסאב יוסף, בנו של מנהיג חמאס בגדה. בן-יצחק יודע דבר או שניים על תחושת המצוקה המתפתחת בארגונים כמו חמאס וחיזבאללה כשעולה חשש לחדירה ישראלית. "לבנון כולה שטופה בשבועות האחרונים בגל של פרנויה בעקבות הדיווחים על עוד ועוד מרגלים ישראלים", הוא אומר. "בסיטואציה כזו, נסראללה ללא ספק היה מעדיף לייצר תמונה שלפיה הבגידה פשטה בלבנון כולה על עדותיה השונות, אך לא בחיזבאללה. עצם העובדה שנסראללה החליט בנאומו השבוע להיכנס לשדה המוקשים של תחום הריגול ולפתח את נושא החדירה הישראלית לשורות חיזבאללה (שכן אחמד נסראללה הציג עצמו כמקורב למורנייה) - מצביעה בכיוון של מצוקה אישית גדולה. ולא משנה שהנושא כולו פותח מלכתחילה כדי להסיט את האצבע המאשימה מחיזבאללה לכיוון ישראל. עצם ההודאה של חסן נסראללה שהייתה חדירה ישראלית לארגונו היא עניין מביך ולא נעים, שהיה עדיף מבחינתו לא להעלות כלל". לדברי בן-יצחק, גם הדוגמה המרכזית שעליה התבסס מנהיג חיזבאללה, מביכה. "נכון שברור כי אותו אחמד נסראללה אינו בן משפחה של מזכ"ל חיזבאללה, ועדיין, שם המשפחה הזהה אינו נוח לעיכול. בחברה שבה חסן נסראללה חי ופועל, הסמליות משחקת תפקיד מרכזי, והעובדה שישראל הפעילה מישהו ששמו נסראללה היא מבחינתו סוג של בעיה. בשורה התחתונה", מעריך בן-יצחק, "הנאום מעיד כי מזכ"ל חיזבאללה חש מצוקה ממשית - עד כדי החלטה להטיל למערכה כלים לא קונבנציונליים".