האינטראקציה והתמיכה בילדים הסובלים מבעיות תפקוד, קשב וריכוז מצריכה מההורים השקעה רבה, סבלנות וקבלה. הציפייה המתמדת מהילד ל"תמורה הולמת", מובילה לעיתים רבות לתחושת דכדוך, תסכול ושחיקה ויוצרת מתחים הפוגעים ביחסים בין ההורה לילד.
על-מנת לצמצם תחושות אלו לא די בהפניית הילד לאבחון וטיפול מקצועי על-ידי גורם חיצוני. חשיבות מכרעת ניתנת ל"טיפול המשפחתי" במהלכו לומד ההורה כיצד ללוות את הילד בשגרת היומיום. כיצד לארגן את הסביבה החיצונית באופן שיסייע לתהליך, כיצד למנוע "התנגחויות" אשר מעצימות את הקושי, וכמובן כיצד לחזק את הילד במקומות בהם הוא מצליח.
תמיכה בהורים
"תוכנית תמיכה בהורים, הינה תוכנית טיפולית משפחתית, במסגרתה נפגש ההורה עם המטפל באופן אישי ולומד טכניקות להתמודדות עם הכנת שיעורי בית, הכנה למבחן, התארגנות בוקר ועוד". מסבירה מיכל שפר מיכאלי ומוסיפה "במהלך הטיפול המשפחתי נבנית תוכנית חיזוקים ונמסרת רשימת תרגילים שהילד יכול לעשות לבד או בהדרכת ההורה. באופן זה ההורים לוקחים חלק פעיל ותורמים משמעותית לאפקטיביות הטיפול, חיזוק הילד ושיפור מערכת היחסים בין בני המשפחה".
אנו ההורים יכולים לעזור להם על-ידי התייחסות נכונה, קבלה, הבנה ותזכורת של טכניקות שניתן לבצע, להלן דוגמאות להתמודדות יומיומית:
1. קושי לעבור ממצב של פעילות, למצב של הפסקה/מנוחה. לילדים אלו קשה "להוריד הילוך". לדוגמה בביה"ס: לעבור מזמן ההפסקה שבה יש פעילות גופנית מוגברת לשיעור חשבון, או משיעור ספורט לעבור לשעת מבחן וכו'. חשוב שילד כזה ידע להרגיע את עצמו בצורה מודעת על-ידי נשימות עמוקות והרפיה קצרה של הגוף, על-מנת להשיג בהדרגה את השקט הדרוש לתהליכי למידה.
לחילופין, לעבור ממצב של ערנות - פעילות יומית למצב של מנוחה ושינה. במקרה הזה הורים יכולים להזכיר לילדים שיש זמן מדורג מודע בו הם יכולים להרפות את הגוף על-ידי נשימות. הורים יכולים לתת מגע מלא (5 דקות) לילד על כל הגוף ובכך להרגיע את מערכת העצבים. מגע זה מההורים משרה תחושת ביטחון ורוגע ומאפשר לילדים להיכנס לתהליך של שינה. אותו דבר ניתן לעשות בבוקר. להעיר את הילדים לתוך מגע אוהב ומכיל שנותן ביטחון למשך היום.
2. לילדי קשב אשר מתמודדים עם קשיי סדר וארגון, רצוי להגדיר תוכנית פעילות מוגדרת מראש כל שבוע. חוסר הוודאות גורם להם לבלגן, וריגוש מיותר, הם זקוקים לגבולות ולסדר חיצוני על-מנת לגרום לסדר פנימי, לכן ניתן ליצור טבלת משימות של פעילות יומית שכוללת חלוקה למשימות מפורטות כולל זמנים, בוקר,צהריים וערב. הטבלה תכלול חוגים, משימות, מסיבות, מבחנים וכו.. זה מפחית את הלחץ ותחושת חוסר הודאות, מאפשר ומלמד את הילדים לעמוד בזמנים, לתכנן מראש, וזמן "עיכול" של אירועים.
3. התמודדות עם מבחנים: לילדים אלו מטלות ביה"ס נראות לעיתים בלתי פתירות במיוחד אם יש צורך במשימות ארכות טווח, מונוטוניות "ומשעממות". יש להם קושי להישאר מרוכזים לאורך זמן, הם נוטים לדחות את הלימודים (שיעורים, חזרה למבחנים) לרגע האחרון עד כמה שניתן. לרוב הם לומדים יום לפני, עוברים על החומר ובגלל שהכול נמרח על אין ספור שעות הם בטוחים שהם למדו מספיק ולמעשה החומר לא הופנם כהלכה ילד זה צריך ללמוד בהדרגה ולשנן את החומר לפחות 4 פעמים ולכן אחד ההורים יכול לחלק את חומר הבחינה לפרקים או נושאים. יש לפרוש את החומר על פני-5 4 ימים כאשר ביום האחרון יש חזרה ולא למידה חדשה. (הילד יתמודד כול פעם רק עם נושא אחד וזה פחות ירתיע אותו). ילדים בוגרים יכולים ללמוד תוך כדי פעילות מוטורית כגון הליכה על הליכון, פעילות כזו יכולה לשמור על הערנות.
ילדים צעירים יכולים ללמוד לפרק זמן של 15 דקות בהתחלה, (תלוי בילד) ואז לעצור ולעשות פעילות מוטורית כמו הצלבת ידיים רגליים, קפיצות, או כול פעילות מוטורית של מספר דקות שתגרום לפריקת המתח מצד אחד ותשמור על הערנות מצד שני והילד יכול להיות יותר ממוקד וקשוב יותר.
בהצלחה.