הרב משה גרילק (74), נשוי ואב לשישה, נולד באנטוורפן שבבלגיה וכיום הוא מתגורר בשכונת הר-נוף בירושלים. במהלך מלחמת העולם השנייה, והוא בן שש בלבד, חצה את הגבול לשווייץ עם שלושה ילדים נוספים קטנים ממנו. בשווייץ גדל אצל הורים מאמצים עד סוף המלחמה, ובגיל עשר עלה לארץ. כאן גדל בתל אביב ועבר את מסלול החינוך החרדי הקלאסי: ראשית תלמוד תורה, ואחר כך ישיבות הדגל של המגזר הליטאי – 'קול תורה' ופוניבז'. בהמשך שימש כשליח הסוכנות בברזיל במשך שנים אחדות, ובשנת 1977 החל לכתוב ב'
מעריב' מדור יהדות תחת השם 'דע את יהדותך'. הכתיבה, אגב, הייתה חלום ילדות שלו. בהמשך כתב מדור קבוע על פרשת השבוע בשם 'פרשה ופשרה', ולימים אוגדו הטורים וראו אור כספרים.
לבקשתו של הרב שך ייסד גרילק את היומון 'יתד נאמן', אותו גם ערך במשך שלוש שנים. במהלך השנים הוציא לאור גם חוברות למחשבה יהודית בשם 'ניצוצות' (אילן: "עלוני החזרה בתשובה ברמה גבוהה". גרילק: "אני חותם רק על 'ברמה גבוהה'"). ב-15 השנים האחרונות הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'משפחה'. במקביל פרסם תחת שם העט ח' אליאב סדרת ספרי מתח, שתורגמו לכמה שפות, והוציא ספר שהוא מעין כתב הגנה על החברה החרדית, בשם 'חרדים, מי אנחנו באמת?'
שחר אילן, 47, נשוי ("כהלכה, אבל אם הייתי מתחתן היום זה היה בנישואין אזרחיים באופן עקרוני, עם רבה. אני מאמין בנשים כסמכויות רוחניות") ואב לשלושה ילדים. הוא מתגורר בירושלים בשכונת קריית-יובל "ההולכת ומתחרדת". כמי שמזה 26 שנה מסקר חרדים הוא כבר נחשב דוקטור לענייני המגזר. במהלך אותן שנים שימש גם כעורך העיתון הירושלמי 'כל העיר' וכעורך חלק ב' של 'הארץ', ובמסגרת עבודתו חשף פרשיות שחיתות הקשורות בהקצבות למוסדות דת. סדרת כתבות שפרסם, 'חרדים 98", אוגדה לספר בשם 'חרדים בע"מ'.
גם לאילן יש קשר מסוים ל'יתד נאמן'. ביומון זה התפרסמה לצד מספר הטלפון שלו מודעה בזו הלשון: "אלמן בעל אמצעים מחפש שידוך, אפשרי עד גיל 40, אפשרי נכות קלה, אפשרי מעדות המזרח" ("כל הפגמים האפשריים בשידוך בעיני חרדים-אשכנזים", הוא מציין). לפני כשנה פוטר אילן מ'הארץ' במסגרת גל הקיצוצים בעיתון, ומאז הוא משמש כסמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת 'חדו"ש - לחופש דת ושוויון'. את העמותה הקים הרב הרפורמי אורי רגב, לשעבר נשיא התנועה הרפורמית העולמית, והיו"ר והממן שלה הוא
סטנלי גולד, נשיא חברת 'שמרוק הולדינגס'. "מטרתה העיקרית של התנועה היא להביא למימוש חופש דת, וליצור את השינוי שימנע מישראל להגיע למצב של העולם השלישי ולמשבר כלכלי וחברתי קשה", הוא אומר. בשנים האחרונות גם מחזיק אילן בבלוג הפופולרי 'משגיח כשרות' (באתר דה-מארקר), העוסק ביחסי חרדים-חילונים.
אם בבעיית הגיור אילן עוד מצליח להישאר רגוע, כשמגיעים לסוגיית גיוס החרדים הוא כבר מתלהט. לדבריו, 55 אלף תלמידי ישיבות בגילאים שונים נמצאים כעת בהסדר של דחיית שירות. "זו עוולה חברתית שתוביל אותנו לאבדון", הוא מתריע, "ואם נהיה כנים, כמה מהם באמת יושבים ולומדים ברצינות?"
גרילק: "אני לא מסכים עם זה. החלק הארי יושב ולומר ברצינות. הרבי מקלויזנבורג אמר: 'אם הוא לא לומד, ולא הולך לצבא - הרי זה לא תעמוד על דם רעך'. כמו ששחר פועל על-פי האמונה שלו בדברים מסוימים, גם אני פועל לפי האמונה שלי. בעיניו אלו 55 אלף בחורים - אני לא בטוח שזה אכן המספר - שלא עושים כלום; בעיניי הם אלו שמחזיקים אותנו כאן. ואם יש מישהו שלא הולך לצבא ולא לומד ברצינות, אז בוודאי שהוא צריך לצאת לעבוד. אבל אם מחר אין לומדי תורה, אני חרד למדינת ישראל".
אילן: "הסיבה היחידה לכך שהציבור החרדי ממשיך להחזיק את עולם הישיבות במתכונתו היא צורך במקלט, כדי שבחורים לא ייצאו חלילה החוצה וילכו לעבוד. אני מוכן לראות בחיוב מצב שבו מדינת ישראל נותנת מימון מלא ללומדי תורה, כי זה חלק מהמסורת היהודית. בעיניי זה חיובי. אני רק שואל - כמה אני אמור לממן?"
גרילק: "הלימוד שלהם שומר על בטחון המדינה".
אם זו הייתה כתבה באינטרנט, היו מטקבקים לך כאן: "עוד לא שמעתי על החרדי שמת באוהלה של תורה".
גרילק: "אני מדמה את זה לאפקט הפרפר. בחור יושב ולומד בבני-ברק, ואת לא יכולה לדעת מה ההשפעה והאפקט שיש לדבר הזה על בטחון המדינה. יש מאות ואלפי אנשים שהולכים ללמוד גם בימי שישי אחר-הצהריים, כדי שההגנה הזו לא תיפסק. אגב, אמרתי פעם את המשפט הזה בדיון במכון ון-ליר, ומישהו שאל אותי: 'אבל למה יש כל כך הרבה פרפרים?'. אבל אני שואל אותך, שחר: המשתמטים החילונים לא מדאיגים אותך?"
אילן: "ההשתמטות החילונית מדאיגה אותי מאוד. לא בכמות שלה, אלא באיכות. ההשתמטות במגזר החילוני היא בקרב האליטות. היא מרוכזת בצפון תל אביב וברמת-השרון, וזו אכן תופעה מדאיגה. ועדיין, בכמות אין מה להשוות. הגיע הזמן שצה"ל ומשרד האוצר יעודדו מסלולים שישתמשו בכוח האדם החרדי. אני סבור שהאוצר שם רגליים לשירות צבאי של חרדים. אין שום השקעה טובה יותר למשק החרדי מאשר לצאת לעבודה. כל גבר חרדי שעושה שירות צבאי או אזרחי, משפר את התוצר הלאומי. זו השקעה נהדרת. יש ציבור מעולה כמו בוגרי פוניבז' ו'קול תורה', שהצבא לא מעריך נכון את היכולות שלהם, וחבל".