השבת הראשונה שעברה עליהם בלי אבא ואימא הייתה לרוחמה לא פשוטה. "הרגשתי את החיסרון. כשאח שלי הגדול בירך אותי, מה שבדרך כלל אבא היה עושה, זה היה קשה. יצאתי כבר מההלם של ההתחלה, אבל אני חושבת שאני עדיין לא ממש מעכלת מה יהיה".
ששת היתומים של יצחק וטליה איימס - דניאל, רות, אריאל, רוחמה, הודיה ועוז - ישבו שבעה בבית שבבית-חג"י ובאוהל האבלים הכחול הגדול שהוקם לידו, יחד עם דודתם, אחותו של יצחק, ועם אמו הקשישה. מול חולצותיהם הקרועות, נראים הסכמי השלום המתרקמים, או שלא, רחוקים מתמיד.
הרב יהודה גליק, המוכר יותר בימים כתיקונם כמנכ"ל מכון המקדש, התרוצץ בין הילדים האבלים ודאג לכל דבר. כחבר ותיק של אב המשפחה הוא משמש כאן עכשיו מעין אב זמני. דואג שזו תשב עם חברות ולא לבדה, ההוא יאכל ארוחת בוקר, וכאן יקדישו תשומת לב וכוס תה לכאב הראש של זו.
בתוך מרוץ העשייה, עוד לא היה לו זמן לחשוב על האובדן שלו, של חבר טוב כמו יצחק. "אני מכיר אותם עוד מרוסיה, ואחר כך משכנות באלון-שבות ומפעילות רצופה סביב הר הבית. יצחק הקפיד לעלות בכל שבוע להר הבית, והוציא לאור ספרים בנושא. הייתה בינינו חברות קרובה מאוד, וזה קשה לי מאוד מאוד. אבל כרגע אני מתעסק יותר בשבעה". קבוצת חברי ההורים היא חבורה מיוחדת של עולים מרוסיה שומרי מצוות וציונים שקבעה את ביתה באזור גוש עציון, ולצערם הם כבר למודי טרור. "כששמענו על הפיגוע הזה", מספר גליק, "הייתי באמצע חגיגת בר מצווה של בנה של מרים גורוב, שבעלה אהרן נרצח בפיגוע ירי ליד נוקדים".
הוא מוסיף כי אחד המאפיינים של השבעה הזאת הוא רוחב הלב שנגלה בעת צרה. "יום למחרת הרצח הגיע לפה רכב מסחרי של 'רמי לוי' ופרק ארגזים מלאים מצרכים. חברת 'מבושלת' הודיעה שתשלח מזון לראש השנה. יהודים מכל העולם פונים כדי לתרום כסף, וכל הזמן יש טלפונים מאנשים טובים שרוצים לעזור. לצערנו, היישוב פה מנוסה. יש להם כבר 'פרוטוקול שבעה' וחלוקת עבודה מסודרת, ונשות היישוב המסורות מחזיקות פה את כל העניין". גליק מוסיף כי הוא מקבל גם שיחות טלפון המציעות עזרה בגידול הילדים, בהמשך.
על השאלה מי ידאג לילדים - שחלקם צעירים מאוד - ביומיום שלאחר השבעה, אין לו עדיין תשובה. "בינתיים אנחנו עוד חיים פה מרגע לרגע. זו החלטה שצריך לקבל בכובד ראש. כמובן שהדבר האידיאלי לילדים זה אבא ואימא, אבל לצערי זה נשלל מהם. הדבר הבסיסי שברור להם הוא שהם רוצים להישאר יחד. יש כאן עובדת סוציאלית שיושבת עם כל אחד מהילדים ושומעת אותו, ובהמשך יוחלטו החלטות".
גליק מוסיף כי בין המנחמים הרבים הגיעו גם רבים מיתומי הטרור שאיבדו זוג הורים בפיגוע אחד. "ישבו פה דיקשטיין, וולנסקי, כהנא, סחיווסחורדר, הורביץ, קול, ועוד אנשים. הילדים שוחחו איתם במשך זמן רב".
רוחמה מספרת כי יתומי הטרור שהגיעו דיברו איתם גם על הרגשות שאחרי. "הם היחידים שיכולים להבין", היא אומרת, ומוסיפה כי מלבדם חשובים לה במיוחד גם המבקרים שמספרים להם על אבא ואימא. "הגיעה לכאן אישה שסיפרה שהיא הייתה שכנה שלהם כשגרנו באלון-שבות, אבל במשך הרבה שנים הם לא נפגשו. ביום של הפיגוע היא לקחה את אבא שלי במקרה בטרמפ, והייתה אחת האחרונות שדיברו איתו כי היא הורידה אותו במקום שממנו אימא שלי אספה אותו. היא סיפרה לנו שהוא שמח לפגוש אותה, וכל הדרך סיפר לה על הילדים שלו - כמה הוא אוהב אותם, כמה אריאל מצליח בלימודים. היא אמרה לנו שהיא מרגישה שהוא שלח את האהבה שלו אלינו דרכה. כאילו הייתה לה שליחות לבוא אלינו, לספר לנו ולהעביר אלינו את האהבה של אבא".