השוטרים מטמיני חומרי החבלה מנהריה

הלך רוח לא ראוי למצער גם גילו פוליטיקאים אחדים - ליתר דיוק 44 חברי כנסת ובראשם חבר הכנסת, הניצב בדימוס, אריה ביבי. שבוע אחרי מתן גזר הדין יזם אריב ביבי עצומה ובה בקשת חנינה מנשיא המדינה שתכליתה לחלץ את השוטרים מבית הסוהר. 44 חברי כנסת שחתמו על העצומה המחישו עד כמה תקף הביטוי "אחרי רבים להטות". אם יוצא מתוך העצומה ההקשר הקונקרטי שלה - היינו פרטים מזהים של הפרשה - מתאים תוכנה להמלצה על הענקת ציון לשבח. החתומים על העצומה אף קיוו לראות את השוטרים האלו חוזרים לשרת במשטרת-ישראל, "לשרת את הציבור כפי שעשו זאת בעבר". המונח "ליקוי מאורות" מוכר היטב לאריה ביבי מ"וועדת זמיר" שבדקה את אירועי הר הבית בשנת 1990, כאשר אריה ביבי היה מפקד מרחב ירושלים. שם דובר על ליקוי מאורות מבצעי. כאן מדובר בליקוי מאורות ערכי ומוסרי. ישנם גם גורמים ציבוריים נוספים שככל הנראה איבדו את המצפן המוסרי: מנכ"ל ארגון נשות השוטרים שהפליגה בדברי הגנה על שוטרים עבריינים, שלא רק שסיכנו את חבריהם, אלא המיטו עליהם חרפה. חמורה יותר וגסה יותר היא ההתבטאות של יו"ר עמותת זכויות השוטרים שפסקה בחוצפה כי "בית המשפט חי בבועה". מעניין אם מדובר באותו בית משפט אליו תפנה עמותת זכויות השוטרים על-מנת לקבל סעד משפטי במקרה של עוולה נגד אנשי משטרה שהיא תבקש להסיר. ההליך הפלילי בפרשה כנראה הגיע אל סיומו. ההליכים המנהליים והערכיים ספק אם התחילו, או יתחילו.

מיד בסמוך לחשיפת הפרשה בפני הציבור התייצב המפכ"ל במסיבת עיתונאים והצהיר כי "אין לו שום כוונה להקים ועדת חקירה" שתבדוק את נסיבות הפרשה. באופן אישי הוסיף המפכ"ל ואמר כי הוא "קץ" בוועדות חקירה. כארגון וכפיקוד פסק ביוהרה לא מעטה - "לא נכשלנו". את השוטרים מניחי המטענים הוא תאר ככאלו ש"נטלו את החוק לידיהם" וככאלו אשר "פעלו כמשטרה עצמאית". מובן כי פרשה זו הסבה מבוכה רבה לארגון. היא חשפה מציאות בה עבריינים משתוללים בעיר המבקשת להצטייר כעיר נופש וקיט, מטילים אימה ועושים כמעט ככל העולה על רוחם. מנגד, משתרכת לה מערכת רופסת לאכיפת החוק, שאינה מצליחה לבלום אותם. בין לבין עומדים אנשי משטרה, מאוימים פיזית ובמידה רבה גם מושפלים רגשית. לא ברור עד כמה מפקדיהם היו קשובים להלכי הרוח של השוטרים בשטח. עד כמה הם יזמו שיחות אישיות או קבוצתיות עם פקודיהם כדי לשמוע באופן בלתי אמצעי על תחושתם. לא מובן אילו אמצעי פיקוח ובקרה פעלו בתחנה על תפקוד השוטרים, אם בכלל, ועד כמה הם היו אפקטיביים. ספק אם מנגנונים יעילים לאבטחת מידע ("ביטחון שדה" בלשון ארכאית) פעלו שם. האם שררה בתחנה אוירה של משמעת ארגונית ומבצעית או איש הישר בעיניו עשה. איפה היו דרגי המרחב והמחוז לנוכח גל האלימות ששטף את העיר? המפכ"ל העדיף לסלק כל אופציה לחקירה מעמיקה של הפרשה, ולקבור אותה עמוק ככל האפשר, על-מנת שלא יתבררו התשובות האמיתיות לכל השאלות האלו. לא זו אף זו, המפכ"ל גם גילה בהתייחסותו לפרשה ליקוי בשיפוט מוסרי. באומרו כי אותם שוטרים "נטלו את החוק לידיהם" הוא טעה, ובגדול. הם לא נטלו את החוק לידיהם, באשר החוק לא מאפשר הנחת מטעני חבלה בביתם של עבריינים. החוק מאפשר לעצור אדם, להעמידו לדין ולגזור עליו עונש והדברים פשוטים. בביטויים נוסח "נטל את החוק לידיו" יש, לעיתים, משום רומנטיזציה של המעשה הפלילי, כאשר נגד עיני השומע והקורא עולות דמויותיהם של קלינט איסטווד כ"הארי המזוהם" או ג'ון ויין המשליט סדר במערב הפרוע. אדוני המפכ"ל - אם אינך עורג למערב הפרוע עליך מוטלת החובה להטמיע בארגון שאתה עומד בראשו כי אותם שוטרים לא נטלו את החוק לידיים, אלא הם הפרו אותו ברגל גסה ורמסו אותו במו ידיהם. הם גם לא "פעלו כמשטרה עצמאית" כפי שהתבטאת - אלא אם התכוונת למשטר ולמנגנוני פיקוח של מאפיה. משטרה אינה פועלת בניגוד לחוק. בכל אמצעי האלימות שהופקדו בידיה, החל בסמכויות וכלה באמצעי לחימה קטלניים, יש לעשות שימוש על-פי החוק. הנחת מטעני חבלה באישון לילה בבתים של עבריינים אינה בכלל זה. אין כאן היתפסות להתבטאות לא מוצלחת של נושא משרה שלטונית בכירה. יש כאן גילוי של הלך רוח לא ראוי.

על שפל המדרגה הערכי שיש במעשים של השוטרים מטמיני חומרי החבלה מנהריה, אין צורך להרחיב. הדברים ברורים כשמש בצהריים. למי שאינו מסתפק אך בשלילת מעשה בלתי מוסרי שלא יעשה, ניתן להוסיף טעמים מעשיים לשלילת מעשים כאלו. השוטרים מטמיני מטעני החבלה סיכנו לא רק את חיי העבריינים שנגדם היו מכוונים המטענים, ואת בני משפחותיהם, אלא גם סיכנו אזרחים תמימים ואפילו אנשי משטרה - שהגיעו לזירה. תהא אשר תהא תכליתה של הנחת מטעני החבלה, היא כנראה הייתה גוררת "פעולת תגמול" ופותחת במעגל אלימות שסופו מי ישורנו. תופעת המדרון החלקלק מביאה לעיתים להסלמה שאינה נצפית מראש. הניסיון והמחקר מלמדים כי במקרים רבים, כאשר אנשי אכיפת החוק התארגנו בהתארגנות פלילית, הם פגעו גם בעמיתיהם - אם מחשש להלשנה או מתוך רצון להעניש חברים שאינם הולכים בתלם הרצוי להם. פרשת השוטרים מטמיני חומרי החבלה מנהריה היא אומנם עצובה ומטרידה, אולם התגובה החברתית אליה מדאיגה לא פחות ומשקפת במידה רבה איום על שלטון החוק במדינה. הכוונה בעיקר לתגובת המשטרה, פוליטיקאים וגורמים חברתיים נוספים אשר המכנה המשותף אליהם הוא הרצון להורידה מסדר היום הציבורי. המצער הוא שאלו האחראים על כמה היבטים הקשורים אליה, מעדיפים להתעלם מהסיבות שאפשרו את היווצרותה. אחרים, גם מתוך מניעים פופוליסטיים, מנסים להעניק לגיטימציה למעשים החמורים שנעשו על-ידי השוטרים מטמיני חומרי החבלה מנהריה.