מצד אחד, כן, סביר להניח שמדובר בעריכה מגמתית. בזמן שכוכבי הסדרה מתקלפים אל מול עינינו ומציגים חזות רגישה, פגיעה ואחרת מהקלישאה הגברית שרק רוצה סקס, סמים והייטק, הנשים יישארו כלבות בכייניות. זה יופי של רייטינג. זה עושה אחלה אבחנה בין טוב לרע, בין חזק לחלש, בין שחור ללבן. מצד שני, זה הרי לא עובד ככה במציאות, ואין אבחנה כה ברורה. אולי באמת לקחו גברים מאוד מעצבנים ונשים מאוד לא סלחניות, ציניות וחזקות, שמסרבות לקנות את הבולשיט של הגברים שלהם ועוד לצחוק מהם בסוף היום?
ובכל זאת, אם ניקח את נשות "מחוברים", או אפילו רק את דפנה ועידית, נקבל תמונה בלתי ניתנת לערעור של נשים חזקות, יפות, עצמאיות, שאפתניות, קרייריסטיות, ורבליות ואינטליגנטיות להפליא שבקלות יכלו להפוך להיות הפוסטר גירל של הפמיניזם. אלא שבמקביל לכל הסופרלטיבים הללו, יש גם כמה מפוקפקים: למה לעזאזל עליהן להיות כה מסרסות, לא מוכנות לאכול בולשיט מאף אחד ובמיוחד לא מהצמוד? האם זוהי האישה המודרנית?
אבל השאלה האמיתית שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו היא למה זה כל כך מציק, בעצם? והתשובה - כי אם נשות "מחוברים" באמת נראות ככה, אולי ככה גם אנחנו נראות מהצד, בלי לשים לב? אולי גם אנחנו לא צוחקות מהבעל שמנסה להצחיק? אולי גם אנחנו, בסוף יום, כבר לא מביטות בו בערגה כמו פעם ומתמוגגות מהצלחה חדשה שלו בעבודה. אולי גם אנחנו לא מתרשמות מכספים שמפזרים עלינו, כי זה לא כמו לבלות איתנו זמן איכות. אני מנסה לחשוב איך אני מתנהגת כשהוא רוצה סקס, או מספר בדיחה, או מכין ארוחה ואני מגלה שכן, גם לי יש נטייה לא למהר לפרגן, להיעתר, להתמוגג.