בעד הנגד: "בילאדי, בילאדי" מול מצודת זאב

ג'ומס ואנשי מרצ היו בבחינת נטע זר בהפגנה ההיא. פעילי חד"ש והמפלגה הקומוניסטית, בניצוחו המרשים של אלי גוז'נסקי (הבן של), דאגו לשלטים, לדגלים, לסיסמאות ולרמקולים. "הימין המשתולל – סכנה לישראל!", השתלהבו המפגינים. אנשי מרצ המעטים והמתמעטים, שהביאו גם את דגלי תנועתם על-מנת שיבצבצו בין ים הדגלים האדומים, זעו באי-נוחות נוכח סיסמאות קולניות בערבית במרכז העיר העברית הראשונה. "יהיו גם דגלי ישראל בהפגנה", הרגיע אותי ג'ומס בקול בוטח. לא היו. היעדר דגלי ישראל מן ההפגנה ההיא הוא אולי הסממן הבולט של השמאל החדש, שיוצא נגד "ליברמן הפשיסט והגזען", כפי שצווחו בלהט המפגינים. הבעיה של השמאל, אמרתי למפגין שראשו עטור ושיבה וחולצתו אדומה, היא בדיוק זה. היעדר דגלי ישראל. אחרי התפתלויות הוא גם הספיק לירות לעברי, "הקומוניזם לא נכשל!". "כולנו ביחד, בלי שנאה ופחד", נורתה עוד סיסמה לחלל המצעד שהחל את דרכו לכיוון משרד הביטחון בתל אביב. אבל נדמה ששנאה גדולה אחת משותפת לרבים מן המפגינים: תיעוב אדיר כלפי עצם הרעיון שמישהו יצטרך להישבע אמונים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית". מאחור הזדחלה לה להקת מתופפי תופים עם כמה צעירים תל אביביים נמרצים שנראה כי ההפגנה סיפקה להם הזדמנות מצוינת לעשות קצת ראש מול מעוז השלטון השנוא. בקהל הסתובב חתן השמחה, ח"כ דב חנין, שגם עלה ראשון לנאום, כיאה למי שמפלגתו היא זו שמצליחה להוציא לרחוב אלפי מפגינים דווקא בערב שבו מתקיים משחק גורלי בין הפועל תל אביב ובין מכבי תל אביב. אפרים דוידי, הפוליטרוק של הקומוניזם המקומי, לשעבר עיתונאי "דבר" וכיום חבר בהנהגת ההסתדרות מטעם חד"ש, הסתובב בין הנוכחים וחילק בנמרצות את ביטאון המפלגה הקומוניסטית. "קח, זה בחינם", פלט לעברי, ומשזיהה במי מדובר, צעק עליי "כן זה אתה, הנה הקונספירציה הקומוניסטית!", והמשיך הלאה במלאכתו. לידו הסתובבה ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי הנשכחת, חמושה בדגל אדום על כתפה, ובבעלה, יורם, ידידו של שליט קובה לשעבר, פידל קסטרו, ומזכיר 'הוועד לידידות ישראל-קובה'.

כדי לתת להפגנה "נגד הפשיזם" צביון קצת פחות קומוניסטי, הסתובבו כמה דמויות שאינן מזוהות בדיוק עם משנתם של לנין וצ'ה גווארה. ח"כ לשעבר פרופ' נעמי חזן, יו"ר 'הקרן החדשה לישראל', עלצה נוכח כמות המפגינים. גם דורי ספיבק, יו"ר 'האגודה לזכויות האזרח', הגיע להביע תמיכה במנהיגה המממנת. בראש המצעד על הקריה בתל אביב עמד אורי אבנרי הישיש בן ה-87, בידו שלט ובו סמל תנועתו, 'גוש שלום', חצי דגל ישראל-חצי דגל אש"ף. "אהוד, ביבי ואיווט – הפשיזם משתלט!", זעקו המפגינים, ודומה כי רוחו של אביו-מולידו של השמאל החדש שבעה נחת. מזכ"ל 'שלום עכשיו', יריב אופנהיימר, שכמה מאנשי תנועתו נשאו דגלי ישראל ובהם הוחלף מגן דוד במילה "שלום", היה אופטימי. "אנחנו כאן למחות עם כל הרחוב נגד המדיניות המסוכנת של הממשלה ואנחנו בטוחים שגם שרי מפלגת העבודה יתמכו בה", קבע. לחיזוק ההפגנה התייצבה גם עיתונאית הארץ החדשה, מרב מיכאלי, שגם דיברה בעצרת ליד משרד הביטחון. במעלה הדרך אל משרד הביטחון הסתובב יותם בן ה-16, על כתפו דגל ישראל אחד מזהיר. הסתקרנתי מדוע התיכוניסט הלהוט הזה מעיז לבוא אל לוע הארי עם הדגל השנוא על רוב משתתפי ההפגנה, ונעניתי בנאום חוצב להבות. "אני חושב שכולנו צריכים להניף בהפגנות שלנו את דגל ישראל. למען האמת, אני מרגיש חצי שמח וחצי עצוב; שמח כי באו הרבה אנשים להפגנה, ועצוב כי באמת לא מניפים פה את דגל המדינה", אמר. אחר כך הוסיף בחיוך: "מישהו אמר לי שאני נראה כמו מתנחל". ליד 'היכל התרבות' צעדו בסך עומרי בן ה-26 ומירב הצעירה ממנו בשנתיים. הוא אוחז בדגל ישראל, היא מגבה אותו בדגל 'שלום עכשיו' נטול המגן דוד. "אני מניף את הדגל כי זה נושא שקשור לכל החברה בישראל", הסביר עומרי. "אבל זה נועד לפגוע בערבים בסך הכול", תיקנה אותו מירב השמאלנית ממנו. "בעיניי, מעבר לעובדה שהחוק הזה חסר משמעות אמיתית, הוא גזעני כי הוא לא מחייב גם יהודים להצהיר נאמנות", אמר עומרי והוסיף: "הדגלים האדומים האלה מפריעים לי".

אל הבמה המקצועית עם מערכת ההגברה המתקתקת הגיעו המפגינים. ח"כ לשעבר יעל דיין, חמושה במקל הליכה, הגיעה להראות נוכחות. בקהל כבר הונף כמחאה דגל פלשתין גדול. דגלי ישראל נעלמו כלא היו. יואב גולדרינג, חבר מועצת העיר תל אביב מטעם סיעת 'עיר לכולנו' (כלומר, סיעת חד"ש), תפש פיקוד והתחיל לצרוח לתוך המיקרופון סיסמאות נאצה נגד הממשלה. הקהל השתלהב. אחרי החימום, עלה לבמה בהופעה מחשמלת כוכב הערב, ח"כ דב חנין. "המרחב הדמוקרטי נמצא בסכנה עבור כולנו. הטרנספר הופך להיות מסיוט לתוכנית אופרטיבית ונגד זה אנחנו עומדים כאן", איים חנין והוסיף: "הגל העכור הזה, שהתחיל בערבים, הגיע גם ליהודים שמעיזים לחשוב אחרת". "חייבים לעבור מדיבור למאבק!", הורה למפגיניו הצייתנים. "יש לנו כוח, יש לנו אמת, יש לנו אפשרויות, אנשי רוח, סופרים ואמנים", שכנע את ההמון. לאחריו עלה ג'ומס, שנראה היה מעט כמו חייזר בהפגנה הקומוניסטית. הפעם האחרונה שראה כל כך הרבה דגלים אדומים הייתה כשהיה חבר בתנועת נעוריו, 'השומר הצעיר'. "רוח רעה מרחפת על פני הארץ", אמר בהדהוד על הפתיח של "המניפסט הקומוניסטי". "זהו לא החמסין של סוף הקיץ. זו רוח רעה שהשר הרצוג אמר שנמצאת בשולי הממשלה. אם ביבי, ליברמן וישי הם שוליים, אז מי המרכז? אהוד ברק? המרכז הזה הוא ליבה של הממשלה הזו". אורון הוסיף: "ההפגנה מתקיימת בשל שני נושאים, ואני מסרב לקבוע מה ההיררכיה ביניהם. האחד הוא נגד החוקים הגזעניים ששוטפים את המדינה, והשני הוא הרצון לסיים את הכיבוש ולהתקדם בתהליך השלום". "המבחן שאנחנו עומדים בפניו הוא מורכב. מתחיל כאן משהו שקוראים לו גזענות, קוראים לו פאשיזם ואוי אם החוק יעבור. "לא ניתן לקיים מדינה יהודית-דמוקרטית כשהכיבוש מתמשך", פסק. לא נרשמה התלהבות בגזרת הקהל. השילוש "מדינה יהודית דמוקרטית" לא פופולרי בקהל הרדיקלי.

כדי להראות שלא מדובר, חלילה, רק בהפגנה קומוניסטית, העלו לבמה את מרב מיכאלי, לבושה בשחור, שהקפידה לפנות לקהל בלשון נקבה. "יש לנו ממשלה שהיא ארגון קיצוני מטורף, שמאיימת על החברה היהודית והערבית, ולהרוס לה את האופי הדמוקרטי שלה", קראה מיכאלי בגרון ניחר. "זה עולם עקום, הפוך ומסוכן. יש לנו ראש ממשלה ושרים שלא מפספסים אף הזדמנות לאיים עלינו בפחד. זוכרים איך ביבי אמר פעם 'הם מפחדים?' אנחנו אומרים לו היום 'אנחנו לא מפחדים'. די להפחיד אותנו". אחריה עליה לבמה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, ח"כ מוחמד נפאע. השואו של נפאע, משורר דרוזי ונואם גדול, היה לא רק בנאום המשולב בעברית ובערבית ("זו המולדת שלי!", הוא צווח) אלא גם בכך שהגדיל לעשות וקילל את שר החוץ ליברמן בקללת "ייחרב ביתכ, יא חמר!" (ובעברית: "ייחרב ביתך, חמור!"). מופע האימים של נפאע עלה מדרגה. "אנחנו כולנו סכנה! סכנה לפשיזם ולגזענות!", צרח המשורר למיקרופון. הקהל צהל. הנאום הקומוניסטי של הפוליטרוק מבית ג'אן חתם את ההפגנה. יעל בן יפת, חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם 'עיר לכולנו', ניחמה את עצמה שלא התנוססו בהפגנה דגלי ישראל. "זו בכלל הפגנה על עניין חברתי, היא הסבירה לי; זה בעד שוויון", ניסתה להסביר. חבר מרצ נלהב אמר לי: "אתה תראה, ישירו בסוף ההפגנה את ההמנון!". הסוף, כמובן, ידוע. לא שרו.