1 |
|
|
השיננית הנ"ל אולי לא יודעת או לא למדה או לא רוצה לדעת אך הנה האמת.
פלואור הוא יסוד כימי. הפלואור הטהור מסוכן מאוד ויכול לגרום לכוויות כימיות קשות במגע עם העור. הפלואור מצוי במצב של גז בטמפרטורה של 25 מעלות, צבעו צהוב בהיר והוא בעל ריח חריף ורעיל ביותר בכמות גבוהה. זהו היסוד הפעיל ביותר ולכן הוא מגיב כמעט עם כל חומר בעולם. זהו יסוד שעלול להזיק גם כאשר הוא מחובר עם נתרן ונקרא פלואוריד. פלואור משמש ליצור פלסטיק עם מעט מאוד חיכוך כמו טפלון.
פלואוריד (fluoride) הוא כל מלח של חומצה הידרופלורית אשר מורכב משני רכיבים כשאחד מהם הוא פלואור. נתרן פלואוריד (sodium fluoride) שהסמל הכימי שלו NaF, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במספר ארצות מוכנס הפלואוריד בכוונה למי השתיה לשם "הפלרתם" עד שמוכפלת הכמות הטבעית המצויה בהם, וזאת עקב האמונה שהוא מסייע במניעת עששת אצל ילדים.
פלואוריד רעיל יותר מעופרת ורק קצת פחות רעיל מארסן.
בארה"ב מוסיפים פלואוריד למים כבר יותר מ-50 שנה, מתוך כוונה למנוע חורים בשיניים. נתונים שאסף ארגון הבריאות העולמי לא מראים כל הבדל באחוז ריקבונות השיניים בין מדינות בהן מוסיפים פלואוריד למים לבין אלה שלא. מחקרים נוספים הראו שלא היה שינוי כלשהו לרעה ברמת ריקבונות השיניים במקומות בהם הפסיקו את הוספת הפלואוריד למים, ובמספר מקרים אף היה שינוי לטובה.
ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות את האוכלוסיה להפליר את המים.
רובן המכריע של מדינות מערב אירופה מתנגדות להפלרת המים.
בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת נערך מחקר באוניברסיטת סינסינטי לגבי רעילותו של הפלואוריד. המחקר מומן ע"י חברות תעשיה אמריקאיות גדולות ומטרתו היתה לתת לעורכי הדין של אותן חברות "תחמושת" מדעית מספקת כנגד תביעות והאשמות של עובדים על הרעלות מפלואוריד. תוצאות המחקר נקברו במשך כמעט 40 שנה מסיבה מאד פשוטה: הממצאים הראו שפלואוריד בכמויות קטנות גרם לנזקים חמורים לריאות ולקשרי הלימפה של חיות הניסוי. מדען אשר עיין לאחרונה בתוצאות המחקר הנ"ל אמר שאם הנתונים היו מוצגים בזמנו למדענים אשר קבעו את תקני הבטיחות לחשיפה לפלואוריד במפעלים, הם היו קובעים תקן המתיר רמות פלואוריד הנמוכות בהרבה מאלה אשר היו מותרות עד כה. חלק מתוצאות המחקרים נעלמו לגמרי.
ייצורו המסחרי של הפלואור החל לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות תעשיית הגרעין (הפלואור ותרכובותיו חיוניים בשרשרת הפקת האורניום). בנוסף, יש לפלואור תפקיד מרכזי בתעשיות הפלסטיק והאלומיניום. מחקר חדש טוען שהדחיפה החזקה לשימוש בפלואוריד לשיניים באה מצד יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב אשר חיפשו דרך כיצד להפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, וכיצד להגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות הפלואור. גורל עודפי הפלואור כיום הוא להיטמן באדמה כחומר רעיל או להצטרף למשחות השיניים ולמים שאנחנו שותים...
בעולם כיום נפלטים מדי שנה אל האוויר 155 אלף טון פלואור. CFC, אותם ראשי תיבות לקבוצת הגזים הפוגעים בשכבת האוזון והאסורים בהפצה על פי חוק בינ"ל, מסמלים chlorofluorocarbons. למעשה, תרכובות הפלואור הן מזהם האוויר השלישי מבחינת שכיחותו, לאחר תרכובות החנקן והגפרית.
כמות דומה של פלואור (145 טון) מוחדרת למי השתייה מדי שנה. כמות משולשת מזו משוחררת אל הים.
כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה (וכנראה גם בארץ, כולל לפחות משחה אחת המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אביג |
|
|
|
|
כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה (וכנראה גם בארץ, כולל לפחות משחה אחת המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות למיליון. כך גם (אם כי באחוזים נמוכים יותר) מי פה, ותכשירים מקצועיים יותר לטיפולי שיניים (למשל אצל שינניות). גם אם לא בולעים את הפלואור הזה, הוא נספג במהירות ברקמות הפה והחניכיים אל זרם הדם.
קשת ארוכה של בעיות בריאות משויכת לחשיפה לפלואוריד. בתוכה ניתן למנות בעיות עיכול, עליה בסיכון לשבירת עצמות לאחר גיל המעבר, סיכון למחלות סרטן שונות, פגיעה בכליות, פגיעה בכבד והשפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית תוך כדי גרימה להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ולמחלות נוירולוגיות בגיל מבוגר. הרעלת פלואוריד נקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (fluorosis) וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים.
ישנם דיווחים על אנשים אשר סבלו ממיגרנות, נוקשות עצמות ובעיות עיכול, והבעיות נעלמו לאחר שהפסיקו לשתות מים עם פלואוריד.
כמות הגבוהה משתי יחידות למליון (2ppm) יכולה להכתים את השיניים, וכמות גדולה פי ארבע עלולה לגרום למחלות עצם ולאוסטיאופורוזיס.
Proctor and Gamble, תאגיד הענק המייצר גם משחות שיניים, הודה כי כמות הפלואור המצויה בשפופרת משחת שיניים משפחתית מסוגלת להרוג ילד קטן.
החשיפה לפלואור בארה"ב גבוהה בפועל פי שמונה (!!) ממה שקבע המחוקק כבטוח. הדבר נובע מכמויות נדיבות מדי של משחת שיניים, ילדים שאינם שולטים ברפלקס הבליעה, והעובדה שהמים מופלרים ממילא. שימו לב ל"דבר המפרסם" החוזר על עצמו כמעט בכל כיתוב שע"ג משחת שיניים – לא להשתמש לפני גיל שלוש, ואז ליטול מהמשחה כזית (ליתר-דיוק, הם כותבים כ"אפון") ולהקפיד שהצחצוח ייעשה בנוכחות מבוגר (שלא יבלעו).
הפלואור חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד יוני המגנזיום והמנגן. אלה חיוניים לפעילות אנזימים רבים. הפלואור – גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" - הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. אגב-כך נפגעים - מטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן.
בהתרכבותו עם חומרים אורגניים הפלואור עלול ליצור נזקים כרומוזומליים, המזמינים תגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור.
חשיפה לפלואור דרך מים או חומרי הדברה גרמה לסרטן בלוטת התריס, ולגידולים אחרים בבלוטה.
קיים יחס הפוך בין פלואור ליוד (גם מבחינת יחסיהם ההדדיים כהלוגנים, בטור הלפני-אחרון של הטבלה המחזורית). הפלואור מאוחסן בבלוטת התריס ודוחק משם את היוד, הדרוש לבלוטה לשם יצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. צריכת יתר של פלואור גורמת לירידה בתפקוד בלוטת התריס. בראשית המאה העשרים אף נעזרו בו כדי לטפל בפעילות יתר שלה. מניסויים בחיות עולה, שמים מופלרים הורידו את רמות הורמוני בלוטת התריס שייצרה בלוטת יותרת המוח. לפיכך, תשישות בולטת עלולה להגרם כתוצאה מהרעלת פלואור.
בלוטת התריס מעורבת גם בויסות הסידן והזרחן בגוף. ישנו יחס הפוך בין רמת הסידן והפלואור בגוף (כי הפלואור נקשר לסידן ולפיכך מוריד את רמת הסידן החופשי). כך נפגע מטבוליזם הזרחן והסידן.
פלואור פוגע בתאי הדם האדומים ולפיכך עלול לתרום ליצירת אנמיה.
פלואור פוגע גם בתאי הדם הלבנים, בפרט בפאגוציטים, ומשפיע לרעה במיוחד על חולי ME (Myalgic Encephalomyelitis) ותסמונת העייפות הכרונית.
פלואור משפיע לרעה על כלי הדם והלב. הרעלה נסיונית בפלואור גרמה לאי סדירות בקצב הלב, לחץ דם נמוך ועלייה חדה בשיעור מחלות הלב.
באיזורים ה"מורעלים" ע"י פלואור |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אביג |
|