לפני כשלוש-עשרה שנים, קבע הקונגרס הדומיניקני, במסגרת החוקה, כי הרפובליקה מחויבת להשקיע בתקציב החינוך - 4% מסך כלל התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר, הממשלה עדיין משקיעה 1.87% בלבד בחינוך. התוצאות ברורות: 15% אינם יודעים קרוא וכתוב, מחסור של 11,000 כיתות לימוד, 61% מכלל בתי הספר אינם כוללים ספרייה, ל-69% אין מים נקיים לשתייה. והנה, קבוצת צעירים המשתייכים לתנועה חברתית העונה לשם: "נמאס לי", החליטה להקים דוכני החתמה על הצהרת מחאה הדורשת מהממשלה לעמוד במחויבותה להעניק 4% לחינוך. ביום השני למסע ההחתמות, ביקשו הצעירים מספר מטריות, כדי להגן עליהם מהשמש המכה. אחד העוברים ושבים, הציע לסייע בכמה מטריות צהובות. הצעירים, ששמחו על התרומה, מיהרו לכתוב על המטריות את המספר "4%" והמשיכו בתהליך ההחתמה. כעבור מספר ימים, זכה הצבע הצהוב למעמד בכורה, והפך לסמל המאבק הלאומי במעמד החינוך. ביום שני האחרון (6.12.10), מדינה שלמה לבשה צהוב, אם בחולצות, ואם באביזרים נלווים, והנה לכם מחאה שקטה שהצליחה להרעיד מדינה שלמה. הרכבים מיהרו להדביק סטיקרים, אחרים פשוט צבעו על חלונותיהם: "4%", הנשים הסתובבו עם מטריות תואמות. בלי צעדות ענק, ובלי אלימות, עיתוני המדינה סיקרו במשך שבועיים רצופים, בעמודיהם הראשונים, את מצב החינוך ברפובליקה, וסייעו לעורר את דעת הקהל. הנשיא היה כבר עם הגב אל הקיר. עד מהרה, מצאו עצמם הצעירים מתבוננים במרקעי הטלוויזיה ורואים צעדות של מאות תומכים בניו-יורק, במיאמי, ואפילו בספרד. מובילי עיתוני ארה"ב כתבו בנושא, בסי.אן.אן סיקרו בהרחבה, ותמונות הפרופיל של מרבית הדומיניקנים בפייסבוק השתנו מיד לצהוב. סרטונים הסברתיים פורסמו בלי סוף, ומדינה שלמה שמעה רק "4%", המספר שחוזר על עצמו, פעם אחר פעם. האם הממשלה תשכיל לעמוד במחויבויותיה על-פי החוקה ותעניק אפוא את התקציב הנדרש? זה למעשה המבחן האמיתי של הדמוקרטיה הדומיניקנית. על-פי הנראה, תקציב 2011 יכלול פחות משני אחוזים, מה שמציב אותה במקום ה-165 ביחס לטבלת מדינות העולם. כך או אחרת, נראה כי מעמדו הציבורי האיתן של נשיא הרפובליקה - נפגע יחסית, בעוד השמועות על רצונו להתמודד לנשיאות בפעם השלישית ברציפות, בבחירות של 2012 - מתחזקות.