הבעיה התעוררה לפני מספר חודשים, כשמתגיירים מקרב חיילי צה"ל התלוננו שברבנויות במספר ערים לא מוכנים לרשום אותם לנישואים. ב-13 בספטמבר התכנסה הוועדה לענייני ביקורת המדינה לישיבת פגרה מיוחדת, וחבריה דרשו להסדיר את הבעיה. במהלך הישיבה הפתיעה נציגת הפרקליטות יוכי גנסין כשהודיעה ש"הגיורים בצה"ל הם נחותים מגיורים רגילים". הוועדה דנה במעמדם של כ-4,600 חיילים עולים שהתגיירו בצה"ל. יו"ר הוועדה,
יואל חסון, דרש פתרון רטרואקטיבי. הכותרות דיברו על מספר ימים שבמהלכם תיפתר הבעיה. היא לא נפתרה. הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, המופקד על עניין הגיורים כאב בית הדין הגדול, העביר את ההכרעה לוועדה ברבנות הראשית. הוועדה קמה והתפרקה והבעיה עמדה בעינה.
הרב עמאר נרתע, לא בפעם הראשונה, מהרבנים החרדים האשכנזים וגלגל הרחק מפתחו את תפוח האדמה התורני הלוהט.
שתי הצעות חוק הונחו בעקבות הפרשה על שולחן הכנסת: הצעת החוק של דודו רותם ו
רוברט אילטוב, ומספר ימים אחריה הצעת תיקון לחוק ההמרה של
זבולון אורלב ו
אורי אורבך. גם השר הרשקוביץ תומך בתיקון לחוק, אך בתור שר הוא מנוע מלחתום על הצעות חוק. למעשה מדובר בהצעה מוסכמת של סיעת הבית היהודי, שראתה בפרשה פגיעה במעמדה של הציונות הדתית: הרבצ"ר הוא מטבע הדברים נציגה של הציונות הדתית, והיחס המזלזל בגיורים הצה"ליים פוגע אפוא במגזר כולו.
ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת החוק של דודו רותם. אשר להצעתו של אורלב הוחלט שאין צורך בהחלטה נפרדת, משום שמדובר בהצעות דומות שהוצמדו יחד.
שס הגישה ערר. ביום ראשון שעבר דנה הממשלה בעניין. ראש מערך הגיור, הרב
חיים דרוקמן, הפתיע והביע את התנגדותו להצעה, מחשש שהיא תפגע באחידות הגיורים. נתניהו מצדו הביע תמיכה עקרונית בהצעה.
יעקב נאמן ובני בגין לחצו למצוא פשרה. הרב עמאר נחת בארץ ביום רביעי. לו היה מסכים לחתום על הגיורים שנעשו בצה"ל, ניתן היה להוריד את החוק מסדר היום.
הרב עמאר לא חתם, ושתי ההצעות עלו להצבעה טרומית ואושרו כאמור ברוב עצום. במליאה סערו הרוחות, כאשר המאבק מתנהל בשתי חזיתות במקביל. דודו רותם מתנצח עם שס, אלי ישי תוקף אותו ופונה לליברמן בבקשה להוריד את החוק, ואילו
משה גפני מיהדות התורה מתמקד באורלב. המפד"ל הקימה את הרבנות הראשית וכעת היא הורסת אותה, הטיח באורלב. אנחנו צמנו ביום שהיא קמה לפני 80 שנה, אך השלמנו עם רוע הגזרה. רותם, אגב, התייחס בדברי הסיכום שלו גם לגפני: שלא ידבר דברי הבל, אמר. הוא לא אוכל את הכשרות של הרבנות הראשית, ואני כן.
יו"ר הכנסת רובי ריבלין סייע בדרכו לאישור החוק כשהוא מבקש משני המציעים הבהרות: מה יקרה אם מחר יבקשו הרפורמים להכיר בגיור שלהם? גם רותם וגם אורלב חזרו והבהירו שלא מדובר בתקדים ובפריצת החומה: הרבצ"ר הוא רב אורתודוקסי שמתמנה לתפקיד בתיאום עם הרבנים הראשיים. אלי ישי הקריא מעל במת הכנסת את מכתבו של הרב הצבאי הראשי שמסתייג מהצעת החוק, מחשש שתיצור שני סוגים של גיורים, אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
האם קיים הבדל בין שתי הצעות החוק? חבר הכנסת ה-75, שתמך בהצעתו של אורלב ולא השתתף בהצבעה על הצעת החוק של רותם, היה השר מיקי איתן. איתן שאל את אורלב, שנימק את ההצעה מעל במת הכנסת, האם היא תגרע מסמכויותיה של הרבנות הראשית. אורלב אמר שלא ואיתן הצביע בעד. מה ההבדל? הצעתו של אורלב היא תיקון לחוק ההמרה. על-פי הצעתו גם הרבצ"ר יוכל לחתום על תעודות גיור, אך לא רק הוא. על-פי הצעתו של רותם לעומת זאת הרבצ"ר הוא שיחתום על התעודות באופן בלעדי. כלומר, הצעתו של אורלב היא בגדר הוספת מורשה חתימה לחשבון, והצעתו של רותם בגדר פתיחת חשבון נוסף – אם כי החשבונות מחוברים בכל מקרה. מבחינתו של המתגייר אין הבדל. ההבדל הוא בעיקר יוקרתי-סמנטי, אבל בפוליטיקה יש לכך חשיבות.
הליכוד תמך בהצעת החוק. ביום שני שעבר אמרו לי מספר שרים וחברי כנסת של הסיעה שאם תוטל משמעת קואליציונית בדרישה להצביע נגד החוק, הם ייעדרו מהמליאה על-מנת לאפשר את העברתו. מדובר בעמדה עקרונית שנתניהו דגל בה מלכתחילה. אורלב אמר אחרי ההצבעה: "הכנסת התחלקה היום לסיעות הציוניות והחרדיות כשהחלוקה גלויה לעין". האם אתה אומר, שאלתי, שנציגי האיחוד הלאומי התחברו לחרדים? זה לא אני אומר, השיב, ככה הם הצביעו.
וכעת, לסיכום הפוליטי.