ניפוץ מיתוסים על הורמון גדילה בילדים

גם כאן צריך להפריד בין הקבוצות השונות שמקבלות טיפול בהורמון גדילה. בילדים עם חוסר בהורמון גדילה, יש ניסיון של יותר מ-40 שנה, ואצלם הרושם הוא שאין סיכון בטיפול לטווח הרחוק. בקבוצות אחרות, כמו ילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון שלהם, בילדים עם קומה נמוכה משפחתית ובילדים נמוכים מסיבה לא ברורה, הניסיון הקיים בטיפול בהורמון גדילה במינונים הניתנים כיום (מינונים הגבוהים משמעותית מהמינונים המקובלים בטיפול בחוסר בהורמון גדילה) אינו עולה על 15-10 שנים. על-כן, לא ניתן לדעת בוודאות כיום, שהטיפול בטוח לחלוטין בטווח הרחוק של 40-30 שנה ויותר. כל טיפול רפואי עלול להיות כרוך בתופעות לוואי ולפיכך יש צורך במעקב רפואי צמוד. הטיפול בהורמון גדילה עלול לגרום ליתר לחץ גולגולתי מוגבר וכאבי ראש חדים, לגדילה של נקודת חן, הפרעה במשק הסוכר ועוד. הסיבוכים נדירים, אך צריך מעקב.

חוסר בהורמון גדילה בילדים הוא מצב נדיר. המצבים השכיחים ביותר הגורמים לקומה נמוכה הם קומה משפחתית נמוכה ואיחור בצמיחה ובהתבגרות מינית ("פרח שפורח מאוחר"). בילדים עם קומה משפחתית נמוכה, הכוונה לילדים עם הורים נמוכים, אשר מתאימים מבחינה גנטית לגובה הוריהם. ילדים אלו לא נולדים בהכרח בגובה ובמשקל נמוך, אך במהלך השנה הראשונה של חייהם, יתמקמו בעקומת הגובה המתאימה להם מבחינה גנטית, קצב הצמיחה שלהם יהיה תקין ובצילום כף יד, יש התאמה בין גילם לגיל העצמות שלהם. בילדים עם איחור בצמיחה ובהתבגרות מינית, לעיתים קרובות האורך והמשקל בלידה יהיו תקינים, במהלך 3-2 השנים הראשונות לחייהם תהיה "שבירת עקומות גדילה" לאחוזונים נמוכים (שבדרך-כלל לא מתאימים לגובה הגנטי שלהם), אך קצב הגדילה שלהם לאחר תקופה זו ועד תחילת גיל ההתבגרות שלהם, יהיה תקין. בצילום כף יד נראה שגיל העצמות צעיר מגילו הכרונולוגי של הילד. ילדים אלו יתבגרו מאוחר משאר בני גילם, ועל כן ממשיכים לגדול כאשר השאר כבר הפסיקו את הגדילה. גובהם הסופי יהיה על-פי רוב טוב מזה שגדלו בו לאורך ילדותם. במקרים רבים קיים סיפור משפחתי דומה והתופעה שכיחה יותר אצל בנים.

בעבודות שונות נמצא, כי בילדים בהם אין חוסר בהורמון גדילה, שיפור הגובה נע בין 5-4 ס"מ בממוצע בגובה הסופי, תלוי גם בגיל התחלת הטיפול.

טיפול בהורמון גדילה ניתן עד לסוף הגדילה, כלומר כשקצב הצמיחה הוא של פחות מ-2 ס"מ לשנה או שכבר הסתיימה כמעט הגדילה על-פי גיל העצמות (מתאים בדרך-כלל לגיל עצמות 14 בבנות ו-16 בבנים). במידה והטיפול ניתן לזמן קצר, גם אם הייתה האצה מסויימת בגדילה בזמן הטיפול, לאחר הפסקתו טרם המועד הרצוי, תהיה האטה בגדילה. הגובה הסופי שיתקבל כתוצאה מכך, לא יהיה שונה מזה ללא טיפול.

הטיפול אושר לילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא הדביקו את הפער בגדילה עד גיל 4 שנים. יש להבדיל בין פגות למשקל לידה נמוך לגיל ההריון. פגות נקבעת לפי גיל ההריון ונחשבת לידה מתחת לשבוע 37. חלק גדול מהפגים נולדים במשקל לידה תקין לגילם. כך למשל, תינוק שנולד במשקל 600 גרם בשבוע 25, הוא בעל משקל תקין לגיל ההריון שלו. בילדים שנולדים קטנים לגיל ההריון, ללא קשר לגיל ההריון שלהם, 85% מהם ידביקו את הפער בתהליך שנקרא catch up, וכך יתמקמו בעקומת הגדילה המתאימה להם על-פי גובה הוריהם. באותם ילדים שלא עשו catch up, הוכח שטיפול בהורמון גדילה עד סוף גיל ההתבגרות, משפר את הגובה הסופי שלהם בכ-5 ס"מ בממוצע. חשוב לציין, שהטיפול אושר כרגע רק במקרים בהם המשקל בלידה היה נמוך במיוחד וכן הגובה בגיל 8-4 שנים הוא נמוך מאחוזון 3. לדוגמא: ילד בן 6 שנים שנולד בשבוע 40, משקל הלידה שלו צריך היה להיות מתחת ל-2610 גרם וכעת גובהו צריך להיות מתחת ל- 102 ס"מ כדי שיהיה זכאי לקבל הורמון גדילה. שני התנאים האלה צריכים להתקיים בו זמנית, וקיימים גם תנאים נוספים מעבר לכך.

כיום הדרך היחידה בה ניתן לתת הורמון גדילה היא בזריקות יומיומיות (זריקה אחת כל לילה). הזריקות ניתנות על-ידי עטים מיוחדים (דומים לאלה שילדים סוכרתיים מזריקים בהם אינסולין), המפחיתים את החרדה של הילד, ועל כן ההזרקה בדרך-כלל לא מהווה בעיה בטיפול.

כיום זכאים לקבל הורמון גדילה דרך סל התרופות רק ילדים שחסר להם הורמון גדילה - ילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון שלהם ולא הדביקו את הפער בגובה (פירוט בהמשך), ילדים הסובלים מאי-ספיקת כליות כרונית וילדים הסובלים מתסמונת טרנר ומ-prader willi syndrome. כדי להתחיל את הטיפול יש לקבל אישור של וועדה של משרד הבריאות. בארה"ב אושר לפני כמה שנים הטיפול ב-idiopathic short stature - קומה נמוכה על-רקע לא ידוע, גם אם אין חוסר בהורמון גדילה, במקרים בהם הגובה הסופי המשוער של הילד יהיה מתחת ל-156 ס"מ, ושל ילדה מתחת לגובה 145 ס"מ. בארץ, בשנים האחרונות, מרבית קופות החולים עוזרות במימון טיפול בהורמון גדילה בילדים שגדלים באופן קבוע מתחת לאחוזון 3 ושאינם זכאים לקבל הורמון גדילה דרך סל הבריאות. ללא עזרה זו במימון, מדובר בטיפול שעלותו מגיעה לכמה אלפי שקלים בחודש.

כדי לאבחן חוסר בהורמון גדילה, יש לבצע מבחן תגר מיוחד, בו ניתן לילד/ה חומר המגרה הפרשת הורמון גדילה (דרך הפה או בזריקה, תלוי בחומר). בודקים את רמת הורמון הגדילה לפני מתן החומר ולאחר המתן בזמנים קבועים למשך 3-2 שעות. במידה ולא חלה עלייה של הורמון הגדילה מעבר לרף קבוע, יש לבצע מבחן תגר נוסף עם חומר שונה. רק במצב בו בשני מבחני תגר אין עלייה מספקת של הורמון גדילה, מוגדר חוסר בהורמון גדילה. במידה ושני מבחני התגר אינם מראים עליה מספקת של הורמון הגדילה, יש גם להשלים בדיקת MRI של הראש.