מאז ומתמיד השתמשו בפירות מיובשים כמזון מרוכז המכיל ויטמינים ומינרלים אשר נכלל כחלק מהתזונה היומיומית וקל היה לטלטלו ממקום למקום.
כיום, השימוש בפירות מיובשים אינו מהווה למרבית מהאוכלוסיה כתפריט בסיסי, אך בכל זאת לפני ט"ו בשבט קיימת דרישה ואיתה היצע גדול לפירות יבשים. זאת הסיבה שאנו פוגשים מדי שנה פירות מיובשים חדשים על המדפים.
בעבר, ייבשו את הפירות על גגות הבתים. המראה החיצוני שלהם לא היה אסטטי והיה ללא חומר משמר. כיום, "גם העיניים אוכלות", לכן על-מנת לשמור על צבעו של הפרי בזמן הייבוש, מוסיפים יצרנים רבים תחמוצת גופרית כחומר משמר.
היום, עם התגברות המודעות בקרב הציבור, המתנגדים למזון המכיל כימיקלים בתפריטהם, ישנה אפשרות למצוא פירות מיובשים אשר אינן מכילים תחמוצת גופרית בבתי הטבע או בכל חנות המחזיקה פירות מיובשים אורגנים.
את הפירות המיובשים ניתן לאחסן בצנצנות אטומות ולהכניס בתוך הצנצנת 3-2 עלי דפנה על-מנת שהפרי לא יתולע. ניתן לשמרם במקרר.
ישנם דרכים רבות לשלב את הפירות המיובשים בתפריטנו, אך החשוב מכל, רצוי להשרותם כ-10 שעות לפני אכילתם, לשתות את מי המשרה ולאכול את הפרי. כשהפרי יבש ואינו מושרה, הוא מזון מרוכז מאוד ועלול לגרום לקשיי עיכול, במיוחד לסובלים מהפרעות במטבוליזם של הסוכרים. ההשריה מקרבת את הריכוזים לריכוז של פירות טריים. במידה ומשרים יתר על המידה, גורמים לתסיסת הפרי והפיכתו למשקה אלכוהולי.
ישנה אפשרות נוספת לצקת על הפירות מים רתוחים עד שיתרככו ואחר-כך לאוכלם ובמידה ואין אנו רוצים להשרות את הפירות המיובשים, עלינו לשטוף אותם לפני האכילה, כי אין אנו יודעים היכן הם היו.