אם לחזור לרגע לחיבור הנואל בין ההכרה במדינה פלשתינית לבין קליין, בניגוד למה שמה שאומרים במשרד החוץ לא מדובר במקריות. מאמר שהתפרסם באחרונה ב-COLOMBIA REPORTS עושה בדיוק את החיבור הזה. במאמר מוערך כי בשנים הקרובות תרחיב קולומביה את פעילותה הכלכלית לארצות ערב. במקרה זה, הכרה במדינה פלשתינית תשחק לטובתה הן ברמה הכלכלית והן מבחינת דימויה הבינלאומי. אולם עד שזה יקרה, רצוי לנצל את היחסים הקרובים עם ישראל כדי לדרוש את הסגרתו של יאיר קליין. ניסיתי לברר עד כמה קרובים היחסים. למשל, איך מתנהגת קולומביה בהצבעות נגד ישראל באו"ם. האם גם שם אנו יכולים לסמוך עליהם ועל כך שהם היחידים שמבינים את מלחמתנו הצודקת בטרור? ובכן, אומרים במשרד החוץ בחצי התנצלות, "קולומביה מבחינתנו מתנהגת כמו מדינות אחרות. היחסים ההדוקים בינינו לא עוזרים לעצם העניין. בהצעות שבאמת קריטיות בעבורנו אנו מנסים לשכנע אותם להימנע. ברוב המקרים זה לא עובד". ובכלל, הרושם הוא שבכל הקשור לקולומביה, משרד החוץ הוא כינור שני. עיקר הפעילות - הייצוא הביטחוני - נעשה על-ידי משרד הביטחון ובאמצעותו. הטון נקבע בקריה בתל אביב ובמשרדיהן של כמה חברות פרטיות המגלגלות מיליונים בייצוא, באימון ובחימוש בקולומביה. הם גם די מרוצים מזה ששגריר קולומביה בישראל, איסאק גילינסקי, יהודי בגיל מתקדם העסוק רוב הזמן בטרדות הגיל ותחלואיו, כמו שאומרים במשרד החוץ, מניח להם לנפשם. אז כן, הקולומביאנים כבר הגישו בקשת הסגרה לקליין. ממשלת ישראל לא טרחה עדיין להודיע לקליין רשמית שיש נגדו בקשה כזו. היא כנראה לא חייבת. שר המשפטים יעקב נאמן יצטרך לפסוק בסוגיה. כדאי מאוד שה"יחסים המיוחדים" עם קולומביה לא יבלבלו אותו עם העובדות.

קליין, כזכור, בילה שלוש שנים ושלושה חודשים במעצר ברוסיה בשל בקשת הסגרה של קולומביה. בין שתי המדינות אין הסכם הסגרה, אולם הרוסים שקלו את האפשרות להסגיר את קליין בכל זאת. שקלו ושקלו - במשך שלוש שנים. וכל אותה עת ישב אזרח ישראלי במעצר בארץ זרה. זהו מצב בלתי בריא, הן מבחינת מעמדה של ישראל והן מבחינת מעמדו של כל אזרח ישראלי בחו"ל שעלול למצוא עצמו, בצדק או שלא בצדק, קורבן לנסיבות קפקאיות. כך שהמקרה של קליין אינו עניין פרטי. בעיקרון, כל מפקד או חייל ששירת ב'עופרת יצוקה' יכול למצוא עצמו במצב דומה. רק לפני כחודשיים השתחרר קליין ושב לישראל, לאחר שבית הדין לזכויות אדם בשטרסבורג קבע שאין להסגירו בשל מצב זכויות האדם בקולומביה. אז הקולומביאנים הפסידו, אולם מתברר שאינם יודעים להפסיד בכבוד. וכך נחתה בשבוע שעבר בקשת הסגרה מחודשת על שולחנו של היועץ המשפטי של משרד החוץ. והשאלה שצריך לשאול כעת היא מדוע קולומביה שבה ומחדשת את בקשת ההסגרה. לא זו בלבד שגם בין ישראל לקולומביה אין הסכם הסגרה, קולומביה דורשת ממדינת ישראל, החברה במועצת אירופה, להפר החלטה של בית הדין לזכויות האדם בשטרסבורג. האם זו הדרך לנהוג עם ידידת אמת? להביך אותה ולדרוש ממנה להתנהג בניגוד להחלטות בינלאומיות? יתרה מזאת, ההיסטוריה הקרובה מראה שאמות המידה של הקולומביאנים בכל הקשור לצדק ומשפט נתונות לפרשנויות מרחיקות לכת. כך למשל, מאז 2001 הם דורשים את ראשו של קליין בשל אימון והדרכת קבוצות מיליטריות בלתי חוקיות בקולומביה, אולם לפני שבע שנים לא הייתה להם שום עכבה לשלוח לישראל כשגריר את הגנרל הקטור פאביו ואלסקו, מפקד חיל האוויר לשעבר בקולומביה שנאשם באחריות למותם של אזרחים וילדים, במה שכונה טבח סנטו דומינגו. ואלסקו הודח מתפקידו כמפקד חיל האוויר הקולומביאני רק בעקבות לחץ של שגרירת ארצות הברית בקולומביה, לאחר שהתברר כי הגנרל האשים אז את ארגוני הגרילה הפועלים באזור באחריות למות האזרחים. בעקבות דרישה של ארגוני זכויות אדם מהרשויות בארה"ב לחקור את הפרשה, התברר כי האחראי להרג הילדים היה מסוק של חיל האוויר הקולומביאני מתוצרת ארצות הברית שירה את הטיל.

אבל למה ללכת שבע שנים לאחור, כאשר יש דוגמה עכשווית מאלפת לסוג הצדק הנוהג בקולומביה? לפני כחודשיים נמלטה מאריה פילאר הורטדו, ראש שירות הביטחון הכללי בקולומביה, המכונה DAS, וביקשה מקלט מדיני בפנמה. כדי לסבר את האוזן נאמר שהמקבילה הישראלית הייתה לוּ ראש השב"כ, יובל דיסקין, היה נמלט מהארץ ומבקש מקלט מדיני באיטליה. הורטדו נמלטה מקולומביה לאחר שהואשמה בביצוע האזנות סתר בלתי חוקיות בעת תפקידה. בקולומביה כפוף שירות הביטחון הכללי ישירות לנשיא. ההאזנות נעשו בתקופתו של הנשיא הקודם, אלוורו אוריבה. אילו הייתה ראש ה-DAS נשארת בקולומביה, היה עליה להעיד על האזנות הסתר שנעשו בפקודת אוריבה נגד שופטי בית המשפט העליון, פוליטיקאים, עיתונאים וארגוני זכויות אדם. הורטדו העריכה כי לו הייתה נשארת בקולומביה ומעידה נגד אוריבה, חייה לא היו שווים כקליפת השום. ככל הנראה גם שלטונות פנמה, שהחליטו להעניק לה מקלט מדיני, השתכנעו בכך. אולם לא במקרה הורטדו הצליחה להימלט. גם מבחינת השלטונות בקולומביה, המצב שבו הורטדו מנועה מלהעיד נוח למדי, למרות המספר הגדול של ארגוני זכויות אדם, אזרחים וכלי תקשורת שהיו מעוניינים מאוד להביא את הנשיא אוריבה לדין. אין פלא, אם כן, שבעיתון הקולומביאני 'איל טיימפו' נכתב שאם ראש שירותי הביטחון לא מאמינה באפשרות של משפט צדק בקולומביה, מדוע שקליין יאמין?