תעלומת האיש הכפול

אתמול בבוקר, בעוד "דה-מרקר" מדווח על ההכנות האחרונות של "ישראל היום" להשיק את אפליקציית האייפאד שלו, הושקה אפליקציית האייפאד של "ישראל היום". "המטרה של 'ישראל היום' בהשקה היתה, ככל הנראה, להציע אפליקציה בהקדם, בכדי להקדים את 'ידיעות אחרונות'", מציינים הבוקר איילה צורף ואליחי וידל בידיעה שמתפרסמת ב"דה-מרקר" ומוקדשת לאפליקציה החדשה. ואמנם, בשער "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר הכותרת "'ישראל היום' – העיתון הישראלי הראשון באייפאד!", כולל סימן הקריאה. בראש עמ' 13 מדווח "כתב 'ישראל היום'" על החידוש ומבטיח "חוויית קריאה חדשה ומהנה לצרכן הישראלי". מה כוללת חוויית הקריאה החדשה? כמעט כלום. למעשה זו אותה חוויית קריאה ישנה, רק על פלטפורמה חדשה. על-פי הדיווח, האפליקציה "מציגה את כל תוכני העיתון בפורמט דיגיטלי חד וברור, והיא בעלת ממשק נוח ויעיל לשימוש, הכולל גם חידושים טכנולוגיים רבים. ניתן לדפדף בעיתון בצורות שונות, להגדיל ולהקטין כתבות, לערוך חיפוש בעברית בתוכן, להמיר כתבות לפורמט של טקסט בלבד, להגדיל ולהקטין את הפונטים, לשמור כתבות למחשב וגם לשגר כתבות בדואר האלקטרוני ולשתף בפייסבוק ובטוויטר". במלים אחרות, כל מה שאפשר היה לעשות עד עכשיו באתר האינטרנט המוגבל של "ישראל היום". "ב'ישראל היום', הרוכש את שירותי הדפוס שלו מקבוצת 'הארץ', בחרו לא לעשות שימוש ביכולותיו המתקדמות של האייפאד", מגדירים זאת צורף ווידל. זהו גם הגילוי הנאות היחיד לגבי שיתוף הפעולה העסקי בין שני העיתונים. ענבל אורפז, אף היא מ"דה-מרקר", בחנה את האפליקציה החדשה, ושבה עם ביקורת חיובית בעיקרה, שמתפרסמת תחת הכותרת "פשוט ומשתווה למקור". לפי אורפז, אומנם "במבט ראשון, אפליקציית האייפאד של 'ישראל היום' מאכזבת. מדובר בתצוגת PDF שטוחה של העיתון המודפס", אך בכל זאת יש בו "בשורה למשתמשי האייפאד הישראלים". נכון ש"האפליקציה לא חפה מחסרונות", היא מסבירה, אבל "דווקא בפשטות יש אמירה חשובה: אפליקציית אייפאד לא חייבת להיות מורכבת, מסורבלת ומתחכמת, והיא יכולה לתת מענה פשוט, זמין ואינטואיטיבי". לדעתה, "זהו מוצר שלא מתעלה על המקור, אך הוא בהחלט משתווה לו". אפליקציית אייפאד של "ישראל היום" שמצליחה להשתוות למהדורה המודפסת של "ישראל היום"? אלמלא ארי שביט היה מבזבז את מלאי המלים המפוצצות לבוקר זה, ניתן היה לעשות כאן שימוש בכמה מהן.

המצב במצרים שב לתפוס מקום נכבד יחסית בעיתוני הבוקר. "הרוגים ופצועים עם התחדשות ההפגנות במצרים", קוראת כותרת בראש עמ' 6 של הארץ, אף כי ההפגנות לא חדלו ליום אחד מאז החלו. למען האמת, כבר בשורה הפותחת את הדיווח של אבי יששכרוף, שמופיע מתחת לכותרת הזו, מצוין כי ההפגנות "נמשכות זה יותר משבועיים". בהמשך מדווח יששכרוף כי "מארגני ההפגנות טענו כי ביום שלישי מספר המפגינים בכיכר היה הגדול ביותר מאז החלו המהומות", ומוסיף: "לראשונה מאז החלו המהומות, הצטרפו אתמול למחאה גם עובדי העיתון 'אל-אהראם', המזוהה עם המשטר. העובדים דרשו מהעורכים והמנהלים הבכירים לשנות את הקו האדיטוריאלי התומך במובארכ ובשלטונו, ולנקוט לשון ביקורתית יותר. בימים האחרונים ניכר שינוי באתר האינטרנט של העיתון באנגלית, שלראשונה בתולדותיו מציג טון ביקורתי יותר ומרבה לשבח את המפגינים. העובדים גם דורשים שיפור בתנאי העסקתם". ב"ישראל היום" מדווחים דניאל סיריוטי ואלי ליאון על ההפגנות במצרים תחת הכותרת "המפגינים לא מוותרים". ידיעה נפרדת, מאת סיריוטי, מדווחת כי שידורי אל-ג'זירה במצרים חודשו אתמול. במעריב מופיעה ידיעה קצרה מאת עמית כהן בעמוד מודעות האבל תחת כותרת אוהדת למשטר: "סולימאן מזהיר את המפגינים: לא נוכל להבליג עוד זמן רב". במדור הדעות של ידיעות אחרונות מתפרסם מאמר מאת גיא בכור, שקבע לפני עשרה ימים שהמהפכה הוכרעה – לטובת מובארכ. הבוקר הוא פותח את מאמרו במלים: "הרבה יהירות ואי-הבנת מצרים חווינו בעשרת הימים אחרונים מצד מומחים ופרשנים, שחיסלו בהבל פיהם את מובארכ ואת משטרו". על-פי בכור, "ברגע שהיה ברור שהממסד הביטחוני האדיר של מצרים [...] מתייצב לימין מובארכ ומשטר הקצינים שלו – הוכרע העניין. [...] משום שכך מצרים נשלטת: מבניין הרדיו והטלוויזיה, ממשרד הפנים, מארמונות השלטון ומהבנק המרכזי". בהמשך המאמר קובע בכור כי "מצרים אינה הפלשתינים או טוניסיה" ומזהיר מפני איסלאמיזציה של האזור. כמה עמודים לפני מאמרו מדווחת סמדר פרי כי המפגינים מאיימים לצאת מחר ל"אם כל ההפגנות", "שבמסגרתה ישתלטו על בניין הרדיו והטלוויזיה". בבלוג "קו חוץ", שאוסף ומפרסם זה כשבועיים דיווחים על ההתפתחויות האחרונות במצרים משלל מקורות שאינם מסומנים בדרך כלל בסרגל המועדפים של הישראלים, דווח אתמול כי המפגינים מתכננים להשתלט מחר "על כמה שיותר בנייני ממשלה".

במקביל לדיווחים הביקורתיים על נתניהו, מתפרסמות ידיעות על התארגנות אופוזיציונית מעשית. "גל מחאה המוני", קוראת כותרת ביניים לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות. "החלטתי לחזור למאבק", מצוטטת ויקי קנפו, שבעבר הובילה מסע ציבורי נגד נתניהו, בעת שהיה שר האוצר. "המאבק כבר כאן", קוראת כותרת בכפולה הפותחת של מעריב, "המפגינים יוצאים לרחובות". יובל גורן ונתיב נחמני מדווחים כי ביום שישי "ייצאו אלפי בני נוער לפעילות מחאה" וכי "בהמשך השבוע מתוכננת עצרת המונים מרכזית בכיכר רבין". "עיריית רמת-השרון תעבור לאוהל מחאה", מכריזה כותרת בהארץ, שאתמול הזכיר לקוראיו כי גם אירופים יודעים להפגין. "התמונה המצטיירת בימים האחרונים מכלי התקשורת היא שישראל ממוקמת אי-שם באפריקה", כותב דרור אֵידָר בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "'המחאה יורדת לרחוב', ניסו להתסיס כמה פוליטרוקים", הוא מוסיף בלעג, קורא ל"סבלנות" ותוהה "האם שכחנו שלא מזמן חווה העולם הוריקן כלכלי אדיר שמוטט שווקים גדולים מישראל? ההוריקן הזה פסח עלינו, ועם כל הקושי, ישראל לא התמוטטה". "צריך לקחת את הדברים בפרופורציה", מבקש הפרשן הכלכלי של העיתון חזי שטרנליכט. "ישראל היא עדיין כלכלה חזקה שיצאה מחוזקת מהמשבר הגלובלי". בהמשך הוא מוסיף את המשפט הלא מוצלח: "מי שמסתובב בין בתי-הקפה של גוש דן לא רואה שם מחסור". לעומת נתניהו, איל ההון נוחי דנקנר, שטרם הצהיר כי יצטרף ליוזמה כמו זו של וורן באפט וביל גייטס ויתרום לפחות 50% מהונו האישי למטרות צדקה, זוכה הבוקר ליחס חם מידיעות אחרונות. "נוחי דנקנר: צריך להוריד מחירים", קוראת כותרת על שער העיתון, ובכפולה הפותחת מצטט עופר פטרסבורג את אחד המפרנסים והמפרסמים הגדולים במשק כמי שאמר: "הממשלה צריכה לפעול ברגישות ובהתחשבות ולעשות כל מאמץ על-מנת לשפר את רמת החיים ואת תנאי המחיה של השכבות החלשות [...] אני חושב שיש להקפיא ואף להוריד מחירים של מוצרים ושירותים בסיסיים".

"ביבי זיג, ביבי זג", קוראת הכותרת בראש שער מעריב הבוקר, מעל תמצית ממאמר של בן כספית. את מרכז שער העיתון חוצה פס המזגזג מעלה ומטה עד שהוא מגיע לתצלום של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. "לחיץ וסחיט: כך מנהל בנימין נתניהו את מדינת ישראל. וכך היא נראית", קוראת כותרת המשנה למאמר של כספית. בעמ' 4 של העיתון מופיעה אילוסטרציה להתנהלותו הזיגזגית של נתניהו. "ד"ר בנימין ומר נתניהו", מוגדר ראש הממשלה, ושני תצלומים שלו, בפרצופים שונים, מופיעים זה לצד זה. האם ראש הממשלה הופך בלילות מרופא לרוצח? מובן שלא. האם באמת יש שני בנימין נתניהו, אחד כפי שהוא מוצג ב"ישראל היום" ואחד כפי שהוא מוצג בכל יתר העיתונים? כנראה שלא (אם כי בספרה של אורלי אזולאי-כץ על נתניהו ובחירות 1999, "האיש שניצח את עצמו", מפנה העיתונאית לבדיקה שערך ד"ר אילן קוץ, שממנה עלה כי שני החצאים בפרצופו של נתניהו שונים זה מזה במידה רבה יותר מאשר אצל האדם הממוצע). מדוע בכל זאת מכונה ראש הממשלה "ד"ר בנימין ומר נתניהו"? על-פי מעריב, הסיבה היא ש"ראש הממשלה לא מפסיק לזגזג". הוא אומנם "קיבל לא מעט החלטות", אך "במקרים רבים, ברגע שנתקל בלחץ ציבורי או תקשורתי, הוא מיהר לבטל אותן". שמונה חצים מזגזגים מתפרסמים לצד התצלום הכפול של נתניהו, וליד כל חץ מזגזג דוגמה להתנהלות הזיגזגית של ראש הממשלה. בין היתר מוזכרת התנהלותו סביב ההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות, ההחלטה להטיל היטל בצורת, ההחלטה להחליף את מיקום חדר המיון בבית-החולים ברזילי וההחלטה למנות את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. הקרדיט לאיסוף הנתונים ניתן למיה בנגל. בתחתית הכפולה השנייה של ידיעות אחרונות מופיע איור תחת הכותרת "הזיגזג של נתניהו". קו המזגזג מעלה ומטה מודפס לרוחב כפולת העמודים, כאשר סביבו דוגמאות להתנהלות הזיגזגית של ראש ממשלת ישראל. בין היתר מוזכרת התנהלותו סביב ההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות, ההחלטה להטיל היטל בצורת, ההחלטה להחליף את מיקום חדר המיון בבית-החולים ברזילי וההחלטה למנות את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. הקרדיט לאיסוף הנתונים ניתן לגד ליאור, צביקה ברוט ויובל קרני. "בכל ענייני הכלכלה, הפחדנות והעליבות של הזיג והזג שלו חושפות את חולשתו בלי תירוץ", כותב על נתניהו יואל אסתרון, מו"ל "כלכליסט", במאמר המתפרסם הבוקר בעיתון. בן כספית מגדיר זאת במעריב בלשון ציורית יותר: "במשך שנתיים עוד לא קרה שביבי נתקל בלחץ ציבורי, תקשורתי, פוליטי או סתם בקשיים, ולא נמלך מיד בדעתו, התחרט, זיגזג, לפעמים אפילו בחר בסאלטה כפולה, עד שנמלט לאיזו פשרה מפא"יניקית רופסת והמשיך ממנה היישר להסתבכות הבאה (תוך כדי הצהרה דרמטית של אופיר אקוניס ש'ראש הממשלה קשוב לרחשי הציבור', שמקבלת כמובן כותרת ראשית ב'ישראל היום')". ועוד ביקורת על נתניהו: "נתניהו הגיע לביקור חולים – עם צוות צילום", קוראת כותרת בתחתית שער ידיעות אחרונות. איתמר אייכנר מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי לאחר ששר האוצר חש ברע ואושפז, ביקש נתניהו לבקרו בבית-החולים. "ראש הממשלה רצה להקרין חזות כאילו אין קרע בינו לבין שר האוצר והביא עימו צוות צלמים של לשכת העיתונות הממשלתית כדי לשחרר צילומים מהפגישה ליד מיטת חוליו", כותב אייכנר (נזכיר: אתמול הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות כללה מלה אחת: "הקרע"). "אלא ששטייניץ אמר לנתניהו שהוא מבקש שישאירו את הצלמים בחוץ", מוסיף אייכנר. "[...] לבסוף הצלמים נשארו בחוץ, ונתניהו לא קיבל את התמונה שרצה". ועוד ביקורת על נתניהו: מעל איור הזיג והזג המתפרסם בידיעות אחרונות, סקירה של הישגי ממשלת נתניהו במלאות לה שנתיים. "הציון: נכשל", קוראת הכותרת, וסביבה מדווחים כתבי העיתון על הביצוע הכושל בשלל תחומים. ידיעה קצרה מאת צביקה ברוט, המופיעה אף היא בכפולת העמודים, מספקת הקשר לתזמון של המתקפה התקשורתית על נתניהו ומדווחת כי "סיעת קדימה ערכה אתמול מסיבת עיתונאים לסיכום השנתיים הראשונות לכהונת הכנסת הנוכחית". אכן, נראה כאילו דפי המסרים של סיעת קדימה מצאו את דרכם אל עיתונאים, שממילא מתנגדים לנתניהו האיש ולעמדותיו המוצהרות בכמה סוגיות. מתוך ציפייה לביקורת, שיחרר אתמול נתניהו ציטוטים שהגיעו לידי כתבת עיתון "גלובס" לילך ויסמן. "נתניהו למקורביו: 'מכים בי בכל מקרה. ההשתלחות מוטרפת. הגל יחלוף וברור שזה לא רציני'", קראה אמש הכותרת הראשית של העיתון. על-פי דיווחה, ב"שיחה סגורה עם פקידי האוצר" אמר נתניהו כך: "יכו בי בכל מקרה. אם אתה לא עושה אתה מתעלם מהצרכים, ואם אתה עושה, כותבים שאתה מזגזג. אין לזה סוף, הזגזוג יהיה אם תפרוץ את התקציב וגם אם לא. ההשתלחות הזו היא מוטרפת, וברור שזה לא רציני". ועוד צוטט נתניהו כאומר: "אני יודע שזה עוד לא נגמר, אצלנו חיים מהכותרת של הערב לכותרת של הבוקר. אנחנו בלב הסערה עכשיו, אבל הכי חשוב זה לפעול עם ידיים אמונות על ההגה. בסוף, גם מבחינה בינלאומית וגם מבחינה ביטחונית, אנחנו יודעים מה לעשות". ציטוטים דומים מופיעים גם הבוקר, בעיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום". בן כספית לא נותן לניסיון לנטרל מראש את הביקורת על ראש הממשלה לעבור בשקט ומתייחס לציטוטים במסגרת טורו במעריב: "קראתי אתמול ב'גלובס' מונולוג של נתניהו (בשיחות סגורות)", הוא כותב. "[...] המונולוג הזה יכול להפוך בשלמותו, בלי עריכה או שכתוב, למערכון ב'ארץ נהדרת'". את זה אפשר לומר גם על טוריו של כספית.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי דובר צה"ל, אבי בניהו, דורש מהעיתונים הארץ וידיעות אחרונות למסור לו את זהות מזמיני המודעה שהאשימה אותו ב"פוטש" ומאיים בתביעה. חיים שיבי משיב ב"גלובס" למאמרים שפירסם מתי גולן ובהם ביקר את מועצת העיתונות בכלל ובפרט את החלטתה להצטרף כידידת בית המשפט לערעור שהגישה אילנה דיין נגד פסק הדין של השופט נעם סולברג בעניין סרן ר'. איתמר זהר מדווח בהארץ כי כותבים באתר "הפינגטון פוסט", שנמכר לאחרונה ב-315 מיליון דולר, תוהים אם יקבלו תשלום עבור עבודתם. עיתון "כלכליסט" יצא הבוקר לאור כשהוא עטוף בכמה עמודים של פרסומת לטלפונים ניידים. לפני כמה ימים היה זה תורו של "ישראל היום". הבדל בולט בין השניים: בעוד "ישראל היום" מציג את השער הקנוי גם במהדורה האינטרנטית של העיתון, "כלכליסט" מציג באתרו את השער השני, זה שמתחבא מאחורי הפרסומת. בגרסה המלאה של הראיון שהעניק משה לדור לגידי וייץ, שכאמור תתפרסם מחר במוסף הארץ, מתייחס לדור בהרחבה גם לפרשת ענת קם, ובעיקר לסוגיית העיתונאי אורי בלאו. פרקליט המדינה מגלה סובלנות מועטה כלפי עיתונאים לענייני ביטחון המחזיקים בביתם מסמכים מסווגים, ובתשובה לשאלה מה הוא מצפה שיעשה עיתונאי שמקבל חומר רגיש כמו זה שהדליפה קם, אומר לדור: "מצדי, אחרי שהעיתונאי רואה את המסמך הראשון מדיסק כזה, שייקח גפרור וישרוף אותו". חנוך מרמרי כותב במדורו שבמגזין "טיים-אאוט תל אביב" על הערעור שהגישה אילנה דיין ועל הקשר שבין סרן ר' ובין התוכנית "האח הגדול". הנה השורות התחתונות: "בית 'האח הגדול' הוא אקוואריום של אמת מוחלטת. רק שם מתלכדות עובדות ואמת למקשה אחת, חלומו של כל שופט. כל מה שקורה בבית מתועד וממוסמך וכל הדגים בו טורפים זה את זה בהסכמה ובהרשאה. קודם החתימו אותם עורכי-הדין על מסמכים מפורטים, כתבי ויתור וקבלת חוקי משחק מדויקים - ורק אז הם הורשו להיכנס לתוכו. המשותף היחיד ביניהם הוא שהאח הגדול הוא גם שופט כל יכול. האח הגדול הוא חלומה של חברת טלוויזיה. [...] בשנים שבהן אילנה דיין שקועה בהתגוננות משפטית, יצרה הטלוויזיה פורמט שבו העובדות והצגתן הן מקשה אחת של אמת מוחלטת, חלומם של משפטנים. לו הייתי זכיין טלוויזיה, הייתי יודע בדיוק באיזה פורמט להשקיע".

בניגוד לכל יתר העיתונים, הכותרת הראשית בהארץ אינה קשורה לבעיות הכלכליות של מדינת ישראל, אלא שאובה מראיון שקיים גידי וייץ עם פרקליט המדינה משה לדור, ויתפרסם במלואו מחר במוסף הארץ. לדור מתייחס לשלל פרשות ואישים וקובע כי יש בישראל "חיבורים ברורים בין הפשיעה המאורגנת לבין השלטון". על פרשת הולילנד, למשל, הוא אומר: "אני לא חושב שאיזושהי פרשה במדינת ישראל מתקרבת להיקפים ולרמת החומרה של השחיתות שנחקרו בפרשת הולילנד". על חיים רמון הוא אומר שניהל "קמפיין אובססיבי". על חקירת ליברמן אומר לדור: "הטיפול בפרשה הזו מתמשך הרבה יותר מדי זמן" (בידיעה נפרדת מדווח תומר זרחין כי "בג"ץ הורה אתמול ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ופרקליטות המדינה לשוב ולשקול את בדיקת פרשת הדלפת המסמך הנוגע לתיק חקירתו של שר החוץ אביגדור ליברמן"). על היוזמות לסכל את מינוים של ניצב יוחנן דנינו למפכ"ל המשטרה ושל האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל אומר לדור: "יש הבדל של יום ולילה בין דנינו לגלנט. בעניינו של דנינו אף אחד לא העלה על דעתו עניין של תועלת אישית, לכל היותר מדובר בהחלטה מקצועית כזאת או אחרת כשכיהן כראש אגף החקירות". במדור הדעות של הארץ מתייחס ארי שביט לביטול מינויו של גלנט לרמטכ"ל. "ביואב גלנט בוצע לינץ'", הוא קובע. על-פי שביט, "גלנט סומן, טווח והושמד. אלוף יואב גלנט ניצוד בידי חבורת ציידים". בהמשך הרשימה כותב שביט כי גלנט נפל קורבן ל"מבצע מרהיב של סיכול ממוקד". לדעת שביט, "באין מנהיג ובאין ריבון, אין מי שישים קץ לטירוף. באין סמכות משפטית ומוסרית, אין מי שיחזיר את שיקול הדעת, נקיון הדעת, המידתיות והענייניות. אין דין, אין דיין ואין גבול. האנרכיה היא אנרכיה טורפנית". שביט מסיים את מאמרו במלים הבאות: "סזון, רבותי, סזון. יד איש באחיו". שביט מסביר את חיסולו של גלנט בכך שהיה "קצין אמיץ שיודע שצה"ל רקוב ואומר שצה"ל רקוב ומזהיר מפני הריקבון בצה"ל". על-ידי הדחתו, "סולקה הסכנה שיהיה מי שינקה את הריקבון העמוק בצה"ל. עד שייפלו הטילים על ראשינו אפשר יהיה להמשיך ולומר שצה"ל שוקם וצה"ל חזק וצה"ל ללא רבב. עד שהטילים ייפלו על ראשינו אפשר יהיה להאמין שהבעיה הערכית של צה"ל טמונה בכמה חלקות אדמה במושב עמיקם". שביט אינו מסביר כיצד היה גלנט מונע מהטילים ליפול על ראשינו.

- סקפטיים יותר - צרה אחרת - התקשורת הישראלית נגד בנימין נתניהו, ולהפך - איש הזרקורים - תקופת הגמילה