ללא היגיון או תוכן ממשי

"הנפט מתקרב ל-100 ד' לחבית; הדלק בישראל יתייקר מחדש", קראה אתמול בערב הכותרת הראשית של עיתון "גלובס". גם יתר עיתוני ומוספי הכלכלה מבשרים הבוקר על עליית מחירי הדלק הצפויה לאור המצב ביצרנית הנפט לוב, וזאת ימים ספורים לאחר שממשלת ישראל נענתה ללחץ הציבור והורתה על ביטול העלאת הבלו ומחירי הדלק. "ההשפעה של השווקים הבינלאומיים על סכום הגיהוץ בכרטיס האשראי דומיננטית הרבה יותר מאשר גחמה של שר אוצר כזה או אחר", מציין יהודה שרוני במוסף "עסקים" של מעריב וממליץ להפחית את מרווח השיווק של חברות הדלק, כך שהמחיר הנמוך, שמוענק לחברים במועדוני לקוחות שונים ומסובסד על-ידי יתר הציבור, יעלה. "רק שזה לא יגיע לסעודיה", קוראת כותרת טור פרשנות מאת חזי שטרנליכט ב"ישראל היום". "אם אפקט הדומינו יגיע למקומות כמו סעודיה", הוא כותב, "המשבר של 2008 ייראה כמו מנת הפתיחה". מה לגבי זכותם של תושבי סעודיה לחיות במדינה חופשית וליהנות מהחירויות של אזרחים בעולם המערבי? כל זה בטל, ככל הנראה, לעומת מחיר הדלק עבור הצרכן הישראלי, וזאת מפי פרשן שבתחילת טורו מותח ביקורת על מנהיגי העולם החופשי אשר נמנעים מלגנות את מעשי הטבח של קדאפי בבני עמו. "ר"מ בריטניה הכה על חטא התמיכה ברודנים", מדווחים נטשה מוזגוביה ורויטרס בכפולה הפותחת של הארץ. על-פי הדיווח, דייוויד קמרון אמר אתמול בנאום שנשא בפני הפרלמנט הכווייתי, כי המערב טעה כשתמך במשטרים הדיקטטוריים במדינות ערב, והוסיף כי הדעה לפיה הדמוקרטיה איננה מתאימה לערבים "גובלת בגזענות". עוד בדיווח, ציטוט גינויים למעשי שליט לוב מפי שרת החוץ האמריקנית, שרת החוץ של האיחוד האירופי ויו"ר ועדת החוץ של הסנאט בארה"ב. בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות דיווח מאת בנימין טוביאס על כך שרודן סוריה, בשאר אסד, הצטלם לבוש בג'ינס לגיליון מארס של המגזין האמריקני "ווג" וזאת במסגרת כתבה על אשתו אסמא. דיווח נרחב על הכתבה מתפרסם במוסף "24 שעות" של העיתון, שם מוזכר כי הכתבה, שנערכה ככל הנראה לפני פרוץ גל המהומות ברחבי המזרח התיכון, אינה נוגעת בסוגיות פוליטיות. "מרבית הראיון", כך מצוין, "מוקדש לפעילותה ההומניטרית הענפה של אסמא וכן ליופייה".

שעה שכל יתר העיתונים נטשו את הדיווח על הנעשה במצרים, בהארץ מוקדש עמוד 3 כולו לרשימה מאת עמירה הס, שליחת העיתון לקהיר, המדווחת על "האינטנסיביות הפוליטית-מהפכנית", כהגדרתה, שהשתלטה על המדינה מאז הדחתו של הנשיא חוסני מובארכ. ההתרגשות של הס לנוכח האירועים בקהיר ניכרת גם מבעד ללשון המאופקת של רשימתה, המוקדשת ברובה לסקירת הפגנות, שביתות ומחאות אזרחיות שונות ברחבי העיר. "אפשר ממש למשש את היעלמותו של הפחד מהרחובות, מהחנויות, מבתי הקפה, מהמוניות, מדפי העיתונים ותוכניות הטלוויזיה", היא כותבת. "אמנם הצבא הודיע כמה פעמים שהשביתות פוגעות בכלכלה הלאומית וחייבות להיפסק, וביקש להפסיקן. יש שהסיקו שהצבא, כמו צבא, 'איים'. אבל כל יום מדווח על שביתה או מחאה במקום עבודה – והצבא, כך מסתבר, אינו מעז להפעיל כוח. זהו מסר חשוב לרואי השחורות, שמראש קבעו כי הצבא חולל פוטש ואין מה לעשות, המהפכה נגנבה". לקראת סיום רשימתה היא כותבת: "כמעט שבועיים אחרי שהצליחו לסלק את מובארכ, המצרים ממשיכים לבחון מדי יום את הכוח שבידי כל אחד מהם בנפרד, ובקבוצה. [...] הם יודעים שהמהפכה לא הסתיימה, אבל מדי רגע הם מרחיבים את גבולות הדמוקרטיה האזרחית שלהם". בורכו קוראי הארץ שעיתונם החליט לשלוח לשכנתה הגדולה והחשובה של ישראל עיתונאית לצורך סיקור מקרוב של התהליכים ההיסטוריים העוברים על המדינה. בדיוק בשל ההתעקשות על דיווחים כאלה זכה העיתון לכתבה מחמיאה מאת עורך ה"ניו-יורקר".

הבוקר מתפרסם במדור הדעות של ידיעות אחרונות מאמר מאת גלעד שרון, שלאחרונה דווח עליו בעמודי החדשות בנוגע לשני עניינים. ראשית, בנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר התפקד לסיעת קדימה. שנית, משטרת ישראל קבעה כי יש תשתית ראייתית להעמדתו לדין בחשד לפלילים. רשימתו של שרון, הכותב באופן קבוע במדור, מוקדשת הפעם לחייל הישראלי גלעד שליט, השבוי בידי חמאס, ולחוסר יכולתה של ממשלת ישראל להביא לשחרורו. שרון מזכיר כיצד אביו סייע בשנות החמישים לשחרורו של סמל יצחק ג'יבלי מהשבי הירדני, וכותב: "הרעיון שמדינת טרור כמו עזה – שתלויה בישראל בצרכיה הבסיסיים ביותר – סוחטת אותנו, מתעללת בשליט ובמשפחתו וחושפת את השבר באמונה, שישראל תעשה באמת הכל בשביל להחזיר את בניה הביתה, הרעיון הזה מעצבן ולא מוצדק". לשרון יש רעיון משלו כיצד לאלץ את חמאס לשחרר את שליט. הוא ממליץ על הקשחה רבה של תנאי המאסר של אנשי חמאס בישראל, לכידת פעילי חמאס נוספים, וחניקת עזה על-ידי צמצום אספקת חשמל ודלק.

דני אדינו אבבה מדווח בעמוד 26 של ידיעות אחרונות כי אם ובנה בדרכם לישראל מאתיופיה לאחר שהוחזקו במשך שבע שנים בידי "מכשף". בכפולה המרכזית של מעריב דיווח מאת עדי חשמונאי על מותם המסתורי של שלושה נשרים בגולן. על-פי הדיווח, חוקרי המוות מצאו בשבוע שעבר שלוש גופות של נשרים שגודלו בשבי וששוחררו לאחרונה, אך טרם עלו על סיבת המוות. חיים לוינסון מדווח בתחתית עמוד 4 של הארץ כי שופט צבאי שלח למעצר בית עד תום ההליכים פלשתיני בן 20, מוראד חליל, שהואשם ביידוי אבנים ומרפקו הימני רוסק מירי מתנחלים. על-פי השופט, המעצר נחוץ משום שהצעיר עול להמשיך ליידות אבנים גם עם ידו השמאלית הבריאה, ועל כן מהווה סכנה לציבור.

"סל הצריכה של משפחה דלת אמצעים עלה ב-50 שקלים", מדווח רותם סלע במוסף "עסקים" של מעריב. על-פי הדיווח, בדיקת איגוד לשכות המסחר העלתה נתון זה, כשהסיבה לו היא "התייקרות מחירי המזון בשנה החולפת" ובעיקר מוצרים בסיסיים כגון ירקות ולחם. עוד מדווח כי "ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בחמישון התחתון מגיעה ל-4,000 שקל לעומת הכנסה של 30 אלף שקל לנפש בחמישון העליון". "בעזרת המילקי", קוראת כותרת בשער מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, המפנה את הקוראים לדיווח מאת אלי שמעוני המתפרסם בעמוד 4 של המוסף וממנו עולה כי עלות שכרו של מנכ"ל קבוצת שטראוס, גדי לסין, עמדה על 7.4 מיליון שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2010. "חישוב מהיר", כותב שמעוני, "מעלה כי עלות שכרו החודשית, ללא הפרשה למענק ואופציות, הסתכמה בכ-150 אלף שקל בחודש". ב"כלכליסט" מדווח גיל קליאן על עלות שכרו החודשית של לסין, כולל הפרשה למענק ואופציות – 822 אלף שקל לחודש. במוסף "גלריה" של הארץ מדווחת מיכל פלטי על הארוחות שמוצעות לעובדי מסעדות היוקרה. "יש פער גדול בין מנות התפריט לארוחת העובדים", היא כותבת, מסבירה מדוע (הארוחה מגולמת בתלוש המשכורת ומחויבת במס, ועלות מוצריה גבוהה) ומספקת דוגמאות.

הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר נחלקות בין ההתקוממות העממית בלוב לבין רעידת האדמה בניו-זילנד. "קדאפי: לא אעזוב את לוב, המפגינים נגדי ראויים למוות", מצטטת הכותרת הראשית של הארץ את דברי שליט המדינה, הקולונל מועמר אל-קדאפי, בנאום שנשא אתמול. אבי יששכרוף מתאר את הנאום כ"מופע אימים של עריץ שמשטרו עומד לקראת סופו" ומדגיש את החשש ממרחץ דמים. לדברי שליט לוב, כך מדווח, המפגינים נגדו "הם קבוצה קטנה של צעירים שלקחו סמים ותקפו תחנות משטרה כמו עכברים מסוממים". יששכרוף מציין כי קדאפי "נשמע מבולבל וזועם, ונאם שלא מן הדף כאשר דבריו חסרי היגיון או תוכן של ממש", מה שרק מגביר את החשש ממעשיו. "אתמול", נכתב עוד, "התקבלו עוד ועוד דיווחים מלוב על מעשי טבח של כוחות הביטחון במדינה במפגינים". שכונות שלמות, כך נמסר, הופצצו ממטוסים ומאוניות. קדאפי הבטיח שעוד לא ראינו כלום. קשה לדווח בימים אלה על הנעשה בלוב, בין היתר מפני שרשת האינטרנט במדינה משותקת והכניסה לעיתונאים זרים מוגבלת. "גופי התקשורת המערביים לא מתקשים לשלוח נציגים לבירה", מדווח יששכרוף, אך יש להניח שהשלילה השתרבבה למשפט זה בטעות. רק ביומיים האחרונים החלו לחדור עיתונאים זרים ללוב, בעיקר מהגבול עם מצרים אל מזרח המדינה, הנשלט על-ידי המורדים בקדאפי, ועדיין לא שיגרו דיווחים מטריפולי. אחד העיתונאים המערביים הראשונים שחדר ללוב הוא כארים פאהים, שליח ה"ניו-יורק טיימס", שדיווח מתורגם פרי עטו מתפרסם הבוקר בעמוד 2 של הארץ, לצד דיווחו של יששכרוף. פאהים מדווח מטוברוק, הסמוכה לגבול עם מצרים, על כך ש"אנשי הביטחון של הרודן חסמו את הדרכים המובילות לטריפולי ומנעו מאנשים מחוץ לעיר לבוא אליה ולהצטרף למורדים". על-פי פאהים, בבנגאזי, העיר השניה בגודלה בלוב שנמצאת בשליטת המורדים, החנויות היו פתוחות אתמול. "שיתוף הפעולה בין האנשים היום בעיר יוצא דופן", אומר לו מחמוד עבד אל-רחמן, תושב העיר, בן 42. בידיעות אחרונות מספקת סמדר פרי שלוש רשימות על המתרחש בלוב. הכותרת המרכזית בעמוד היא "הטירוף", שמיוחס לקדאפי עצמו כמובן. פרי מספרת על "דיווחים לא רשמיים" לפיהם מספר ההרוגים במדינה הוא למעלה מאלף ומסתמכת על דיווחי רשתות זרות כדי לקבוע ש"שלושה רבעים משטחה של לוב לא נמצאים בשליטת קדאפי". על-פי דיווח נוסף, שר הפנים של לוב, שהתפטר אתמול, נורה לאחר מכן "באמצע הרחוב". במעריב מדווח יוסי בר, שליח העיתון לרומא, כי איטליה נמצאת "בכוננות ספיגת מהגרים" והציבה על גבולותיה כוחות צבא כדי מחשש שכשני מיליון פליטים מלוב ינסו להגיע אליה. הכותרת המרכזית בעיתון זה המתייחסת לקדאפי קוראת "על הטירוף". ב"ישראל היום" משווה בועז ביסמוט (שאתמול נזכר כיצד לחץ את היד לקדאפי) את שליט לוב לאדולף היטלר. שלמה צזנה מדווח באותו עיתון כי הרשות הפלשתינית פנתה לישראל בבקשה לאפשר לפליטים פלשתיניים מלוב למצוא מקלט בשטחה, או כפי שצזנה מנסח זאת – "למצוא מקלט ביהודה ושומרון". אדם המוגדר כ"בכיר מדיני" מבשר לצזנה כי "הנושא נבחן".

בכפולה המרכזית של ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "הפיה הטובה של השישייה", דיווח מאת סוכנויות הידיעות על תרומתה של כוכבת הטלוויזיה האמריקנית אופרה ווינפרי לזוג שנעשו לאחרונה הורים לשישייה – תווי קנייה בסכום של 250 אלף דולר לרשת וולמארט. "זה יומכם המאושר", מצוטטת ווינפרי, שתצלומה מתפרסם לצד הידיעה. בעמוד 21 של "ישראל היום", תחת הכותרת "שרה נתניהו יזמה סיוע לקשיש שביתו נהרס ואשתו נהרגה", מדווח שלמה צזנה כי רעיית ראש הממשלה הביאה לכך שקרן היסוד והקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין יעבירו סיוע מיידי ליעקב תירם בן ה-81, שביתו נהרס מפיצוץ בלון גז בסוף השבוע שעבר – שכר דירה למשך שלושה חודשים הקרובים, עד שיימצא פתרון קבע. "זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשבילו", מצוטטת נתניהו, שתצלומה מתפרסם לצד הידיעה.

"אחרי תהליך של שלוש שנים: הושלם הצעד הראשון ברפורמה של רשות השידור", קוראת כותרת לידיעה מאת גילי איזיקוביץ בהארץ. אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה מרקר" על מחאת ערוץ המוזיקה מול המהלכים האחרונים של חברת הוט וערוץ MTV הישראלי. במדור המכתבים למוסף "ספרים" של הארץ נמשך הפולמוס על דמותו של אורי אבנרי. השבוע – חיים ברעם משיב למכתבו של אמנון לורד.

"כשהאדמה רעדה בקצה העולם", כך מנוסחת הכותרת בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות, המתייחסת לרעש האדמה שפקד אתמול את ניו-זילנד. מה קורה כשהאדמה רועדת בקצה העולם? ובכן, ישראלים שנקלעים למקום נפגעים. ניצה לואנסטין (הכותבת מאוסטרליה) ואיתמר אייכנר מדווחים לקוראי ידיעות אחרונות על נזקי הרעש ופותחים בסיפורו של יוסי שטיינר, אחד מ-150 ישראלים ששהו אתמול בעיר כרייסטצ'רץ', שעה שהאדמה תחתיה רעדה. בהמשך הרשימה, דיווח לגבי לא-ישראלים. כך, למשל, מוזכר ג'ון קיי, המכהן כראש הממשלה, שאמר אתמול כי "זהו היום השחור בתולדות ניו-זילנד". גם סיפורה של אזרחית תמימה שנקלעה לרעש ונלכדה בין ההריסות מובא בהרחבה. בעמוד 4 מדווחים כתבי העיתון על הזווית הישראלית בלבד – נעדר ששהה באזור, נלכד ברכב תחת הריסות, ויש חשש ממשי לחייו. איתמר אייכנר מוסיף דיווח על קריסת בית חב"ד בעיר (המילה "נס" לא מוזכרת ולעומת זאת מצוין כי הניצולים "סיפרו כי המזל הוא שהאסון אירע כאשר המקום ריק, ולא בערב שבת"). במעריב מצטמצם הדיווח על רעש האדמה בניו-זילנד לעמוד אחד שרובו אינו טקסט. ידיעה מאת כתבי העיתון מוקדשת כמעט כולה לישראלי הנעדר ולמצבו של בית חב"ד בעיר. רק שתי הפסקאות החותמות את הידיעה נוגעות בגורלם של הבלתי ישראלים בניו-זילנד, אשר לצד הכבשים הרבות, מהווים רוב במדינה ("עשרות בני אדם עדיין לכודים מתחת להריסות בעיר וממתינים לחילוץ"). בהארץ נדחק הדיווח למדור חדשות החוץ, ומופיע תחת הכותרת "65 הרוגים ומאות נעדרים ברעידת אדמה בניו-זילנד". דיווח נפרד, קצר יותר, מוקדש לגורל הישראלי הנעדר וישראלים אחרים ששהו באזור הרעש.

- הקרב על הליביה - מיהי שחרזדה? - הון, חינמון ושלטון: על "ישראל היום" - [קישור] - מי מוליך שולל את מי - אתם לא רוצים לדעת