רואים לכם בעיניים

לאורח החיים יכולה להיות השפעה תומכת או מונעת בהופעת או בהחמרת מחלת הגלאוקומה. כך, למשל, צריכת קפאין לא נמצאה קשורה לעליית הסיכון לחלות במחלה, למעט אלה מהם שיש להם רקע משפחתי של גלאוקומה ובמיוחד בצריכת קפה של יותר מחמש כוסות ליום (הסיכון עולה פי 1.6). כוס קפה אחת יכולה להעלות לחץ תוך-עיני בעד 4 ממ"כ למשך כשעה וחצי. לגבי צריכת אלכוהול - ידוע שקיימת ירידת לחץ תוך-עיני לאחר שתיית אלכוהול חד-פעמית. לעומת זאת, שימוש קבוע מעלה את הלחץ, אך לא בהכרח קשור לסיכון לחלות בגלאוקומה. גם לא נמצא קשר ברור בין עישון סיגריות להתפתחות גלאוקומה פתוחת זווית וניקוטין לא הוכח כמעלה לחץ תוך-עיני. למרות שהקשר בין פעילות גופנית למניעת התפתחות גלאוקומה לא נבדק עדיין בצורה מבוקרת, הרי שהוכח, כי פעילות כזו, ובמיוחד תרגילים אירוביים, מורידה את הלחץ התוך-עיני ועוזרת לשיפור זרימת הדם לעצבי הראייה, ובכך יכולה לסייע במניעת החמרה של המחלה. עם זאת, ירידת לחץ הדם במהלך הפעילות מפחיתה את לחץ ההזלפה של הדם לעצב. תרגילי יוגה הכרוכים בכיפוף הראש והבאתו אל מתחת לגובה הלב יכולים להכפיל את הלחץ התוך-עיני, מצב שיכול להיות מסוכן לחולי גלאוקומה, אולם עד-כה לא נבדק האם הם גורמים להתפתחות גלאוקומה. גם שימוש בעניבה הלוחצת על הצוואר מעלה אך במעט את הלחץ התוך-עיני ולא נחשב למסוכן. הרמת משאות כבדים מעלה את הלחץ בכ-20% מערך הבסיס. הלחץ חוזר לתקין בתום המאמץ, ולא הוכח שמאמץ כזה גורם לגלאוקומה. נמצא, כי שימוש בתחליפי הורמונים בגיל המעבר מוריד לחץ תוך-עיני ומגביר זרימת דם לעצב הראייה, אולם לא הוכח בוודאות שהדבר מונע התפתחות גלאוקומה. עם זאת, מחקרים מראים שכניסה לשלב זה לפני גיל 50 קשורה יותר בהתפתחות גלאוקומה. בכל הנוגע לקשר בין תזונה לגלאוקומה, הרי שאין כיום מספיק מידע המצביע על אפשרות שנוגדי חמצון במזון מונעים את התפתחות המחלה. צריכת פירות וירקות היא חשובה, אבל גם היא לא הוכחה כמונעת את המחלה. לגבי צריכת שומנים, הרי שידוע כי לחומצות השומן החיוניות תפקיד חשוב במרכיבים תוך עיניים שיכולים להוריד את הלחץ (פרוסטגלנדינים), ואומגה 3, למשל, חשובה בהורדת הסיכון לשבץ מוחי ולבריאות רקמות נוירולוגיות כולל הרשתית, אולם לא ברור עדיין האם נוכחותן תורמת להפחתת הסיכון לחלות בגלאוקומה. לסיכום, גלאוקומה היא מחלה כרונית הגורמת לעיוורון וניתנת לאבחון וטיפול מוקדם. איתור מוקדם של גורמי הסיכון הידועים למחלה ומעקב מתוכנן הם המפתח למניעת המחלה. שמירה על אורח חיים בריא, פעילות גופנית ותזונה נכונה, יכולים כנראה לעזור במניעת התפתחות המחלה, אולם דרושים מחקרים עתידיים מבוקרים להוכיח את השפעתם על הלחץ התוך עיני ועל התפתחות מחלת הגלאוקומה.

המחקר בנושא גורמי הסיכון למחלת הגלאוקומה הואץ מאוד בשנים האחרונות, ואף פורסמו תוצאותיהם של כמה מחקרים מבוקרים חשובים, המבוססים על אוכלוסיות גדולות ומגוונות, מהם עולה, כי גורמי הסיכון השכיחים לגלאוקומה פתוחת זווית ראשונית מתחלקים לגורמים דמוגרפיים, גורמים עיניים, גורמים הקשורים למחלות מערכתיות בגוף, גורמים גנטיים וגורמים אחרים.

• הגורמים הדמוגרפיים משמעותיים מאוד. ככל שעולים בגיל, ובעיקר אחרי 40, עולה שכיחות המחלה בצורה ניכרת. מבחינת המגדר, הרי שלמרות מגמה מסויימת לשכיחות גבוהה יותר בקרב נשים, לא ניתן לקבוע בוודאות קיומו של הבדל משמעותי בין המינים. שכיחות המחלה בקרב אפריקנים ואפרו-אמריקנים גבוהה במיוחד, בערך פי 5, בהשוואה לאותה קבוצת גיל בלבנים;

• לחץ תוך-עיני גבוה הוכח, כאמור, כגורם הסיכון העיקרי למחלה והוא מסכן יותר ככל שערכו גבוה יותר, במיוחד מעל 25 ממ"כ. קוצר ראייה (מיופיה) נמצא קשור לשכיחות יתר של גלאוקומה במספר מחקרים. השכיחות עולה מעט יותר כאשר קוצר הראייה גבוה יותר. מראה מחשיד לנזק מגלאוקומה בעצב הראייה קשור גם הוא לעליית הסיכון לחלות במחלה, ורוב המחקרים כיום מראים קשר חזק בין קרנית דקה להתפתחות ולהחמרה של מחלת הגלאוקומה;

• סיפור משפחתי של גלאוקומה, בעיקר בקרב ההורים או בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה, מעלה את הסיכון לחלות במחלה פי 10-5, זאת למרות שגנים המזוהים כקשורים בגלאוקומה נמצאו עד-כה בפחות מ-5% מכלל החולים. התורשה המיוחסת היא מרובת גורמים עם מוטציות במספר גנים שונים, וברפואה הציבורית מושם כיום דגש רב באיתור ובבדיקות סקר לקרובי משפחה של חולי גלאוקומה;

• בכל הנוגע לשאלה האם יתר לחץ דם מהווה גורם סיכון לגלאוקומה, הדעות חלוקות. לעומת זאת, בשנה האחרונה פורסמו תוצאות של מחקרים חשובים, מבוססי אוכלוסיות גדולות, המראים קשר משמעותי מאוד בין זרימת דם נמוכה לעין (המונח המקצועי יותר הינו "לחץ הזילוף העיני") להתפתחות גלאוקומה פתוחת זווית ראשונית. ככל שלחץ הזלפת הדם לעין היה נמוך יותר, כך עלה הסיכון למחלה עד כדי פי 6.2 בערכי לחץ הזלפה של מתחת ל-30 מילימטר כספית. ולהפך - ככל שלחץ ההזלפה לעין עלה, פחתה שכיחות הגלאוקומה באופן משמעותי.

• באחד המחקרים נמצא שיש קשר בין טיפול עודף ליתר לחץ דם (ועקב כך ערכי לחץ דם נמוכים מדי) לבין התפתחות נזק של גלאוקומה בעצב הראייה. נושא זה דורש התייחסות מיוחדת ושיתוף פעולה הדוק בין רופאי העיניים ורופאי המשפחה המטפלים ביתר לחץ דם, כדי למנוע מצב של תת לחץ דם בחולי גלאוקומה או מי שמצויים בסיכון להתפתחותה. המצב בחולים אלה חמור במיוחד בשעות הלילה המאוחרות, אז לחץ הדם יורד עוד יותר ובכך נחשף עצב הראייה לנזק קשה. יש בכך הצדקה מוחלטת לביצוע בדיקת הולטר לחץ דם של 24 שעות בחולי גלאוקומה נורמוטנסיבית, המטופלים ביתר לחץ דם. גילוי צניחת לחץ דם בשעות הלילה מחייב שינוי במתן התרופות ללחץ הדם;

• גלאוקומה וסוכרת: הקשר בין שתי המחלות הללו איננו ברור לחלוטין עדיין. בעוד מחקרים גדולים וחשובים מראים שאין כל קשר בין מחלת הסוכרת להתפתחות גלאוקומה, קיימים מחקרים אחרים המראים סיכון יתר לגלאוקומה בחולי סוכרת.

צורת ההופעה השכיחה ביותר בגלאוקומה היא גלאוקומה פתוחת זווית ראשונית, אולם אפשר לחלות בגלאוקומה ראשונית למרות לחץ תוך-עיני בטווח התקין - מצב הנקרא "גלאוקומה נורמוטנסיבית". משערים שבסוג זה של גלאוקומה, יש - בנוסף לרגישות יתר של עצב הראייה ללחץ תוך-עיני נמוך - גם הפרעה בזרימת הדם לעצב הראייה, ותיתכן אף נוכחות של רעלנים בסביבת החיים של עצב הראייה. מחקרים בתחום זה מראים, שלחולים אלה יש בעיות בזרימת הדם גם באזורי גוף אחרים (במוח למשל), מחלת לב, יתר לחץ דם והסתיידות עורקים. המידע בכתבה זו מתייחס לאוכלוסיית החולים בגלאוקומה פתוחת זווית ראשונית ולגלאוקומה נורמוטנסיבית. אבחון גלאוקומה נעשה בבדיקת עיניים שגרתית של רופא העיניים, הכוללת בדיקת לחץ תוך-עיני והערכת מצב עצב הראייה. בנוסף ובהתאם לממצאי הבדיקה, נדרש שימוש באמצעי בדיקה נוספים כמו: בדיקת שדה ראייה ממוחשבת, צילום והדמיה של עצבי הראייה, בדיקת עובי קרנית וכדומה. הצפי לשנים הבאות הוא שהגלאוקומה תהפוך לנטל כלכלי קשה על שירותי הבריאות בעולם, זאת בשל התבגרות האוכלוסיה, העלייה בשיעור גורמי הסיכון למחלה והנטל הכלכלי הכרוך בטיפול בה לאורך חיי האדם, במיוחד בשלבי מחלה מתקדמים.