כשנחקק חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992, הוא נחשב - ובצדק רב - לחוק שהקדים את תקופתו. מהניסיון שהצטבר מאז שהופעל החוק, ניתן להיווכח כי הכוונה העיקרית של המחוקק, שהייתה לחזק את מעמד המבקרים הפנימיים, כמעט שלא מומשה. יתרה מזאת, הביקורת הפנימית נתפשת היום בישראל כמקצוע זניח ושולי, לא אטרקטיבי ולא יוקרתי. גופים רבים שהיו אמורים למנות מבקר פנימי כפי שמורה החוק, נמנעו מלעשות כן. לא אחת גם התגלו ממונים על המבקר הפנימי שניהלו מלחמת חורמה במבקר, אך ורק בגלל שעבודתו המקצועית הייתה להם לזרא. הוראות רבות בחוק הקיים עמומות ומאפשרות פרשנויות רחבות מדי - המכוונות בדרך כלל לגריעה מהביקורת הפנימית ולצמצומה. לא זו אף זו, בעניינים מהותיים ויסודיים הנוגעים למעמד המבקרים - החוק שותק ומותיר את המבקרים לשרירות לב הממונים עליהם. במציאות נורמטיבית שכזו ובתרבות נפסדת בה המושג "לא יעשה" (it's not done) כמעט שאינו מתקיים, אין להתפלא על כי מנכ"לים מרשים לעצמם לקיים לכאורה ביקורת פנימית - למראית עין, כעלה תאנה - או בלשון העם: כסת"ח.
אין חולק כי חוק הביקורת הפנימית טעון תיקון יסודי ודחוף שיביא לשינוי דרסטי בתחום לטובת טוהר המידות ותקינות החיים הציבוריים במדינה. אומנם הוגשו הצעות אחדות לתיקון החוק, והוקמו ועדות בדיקה - אך תיקון החוק עדיין אינו נראה באופק. בימים האחרונים התפרסם באתר של לשכת עורכי הדין
מאמר שכתבתי יחד עם עמיתתי הגב' רחל ארד-אזולאי בעניין תיקון החוק, ובו פירוט והנמקה של עיקרי התיקון המוצע על-ידינו. כך למשל הצענו להרחיב את תחולת החוק על כל גוף המתוקצב על-ידי המדינה, למלכ"רים מעל היקף מסוים ולתאגיד המוחזק על-ידי גופים מוסדיים. הצעתנו גם כוללת תיקון הוראה מפורשת על הגדרת מוטת הביקורת (התפרשות הביקורת) גם על פעולותיהם של
נבחרי ציבור במסגרת הגוף המבוקר. למותר לציין כי הצעתנו גם כוללת מובנים רבים המבטיחים את מעמדו, עצמאותו ואי-תלותו של המבקר הפנימי במבוקרים שלו.
השאלה המתבקשת מאליה היא אם אכן נדרש תיקון יסודי של החוק, מדוע עד היום הוא לא תוקן? הסיבה פשוטה מאוד ויש לה שם ותואר. השם הוא שלמה קלדרון והתואר הוא נשיא לשכת המבקרים הפנימיים בישראל, בגלל התנהלותו הכוחנית, האטומה ובמקרים רבים גם אווילית. ככלות הכל, חברי הכנסת הנדרשים לתיקון יסודי בחוק מוצאים עצמם בקלחת של אינטרסים ואינטריגות: לשכת רואי החשבון מנסה לזנב במעמד המבקרים הפנימיים, גופים ציבוריים רוצים להבטיח לעצמם מבקר נשלט ולא עצמאי יתר על המידה - וכיוצא באלה בעלי עניין ודעה. הגוף המקצועי שהיה אמור להוביל את מהלך החקיקה - לשכת המבקרים הפנימיים - בולם למעשה את התהליך ומטרפד אותו.
אבן הנגף לתיקון החוק
אחת מאבני הנגף לתיקון החוק היא סוגיית רישוי המקצוע. כיום, אין העיסוק במקצוע הביקורת הפנימית מותנה ברישוי, ואף אין כל הליך חוקי המקנה רישוי למקצוע. רישוי המקצוע יקנה לעוסקים בו יוקרה ומעמד ויאפשר לסנן מי שאינו ראוי לשמש בביקורת הפנימית, או להטיל סנקציות על מי שהתרשל או חרג מנורמות מחייבות במילוי תפקידו. למרבה הצער, הצליח שלמה קלדרון לגייס מתנגדים ולרכוש יריבים רבים שהצליחו להטות את הכף לשלילת רישוי המקצוע, עד כדי כך שוועדה ציבורית שהוקמה על-ידי שרת המשפטים (
ציפי לבני), בראשות השופט ורדימוס זיילר, התנגדה לרישוי.
מרבית ההתנגדויות לרישוי המקצוע נובעות מהחשש כי שלמה קלדרון מנסה להשתלט על המועצה הסטטוטורית שתעניק את הרישוי. קלדרון ניסה לשמש בה-בעת ראש לשכת המבקרים הפנימיים - האיגוד המקצועי של המבקרים - וגם ראש הוועדה המקצועית שתקיים את הליכי הרישוי. למעשה, הוא רצה לא רק לייצג את המבקרים אלא גם לקבוע מי יהיה מבקר. לאחרונה רודנים מסוג זה גורשו בבושת-פנים מארמונותיהם במזרח התיכון.
לו היה קלדרון חף מכל אינטרס אישי בהליך החקיקה, ומעמיד את טובת המקצוע לנגד עיניו, היה הוא מסכים להתפשר עם המחוקקים ומסכים בשלב ראשון לרפורמה בחוק גם בלי הכנסת חובת הרישוי. לאחר שהיה שוקע האבק מתיקון החוק, ניתן להניע תיקון נוסף - הסדרת הרישוי. אך אין להתבלבל, אדם כמו קלדרון לא יגלה גמישות ויתאים עצמו למציאות המשתנה. הוא כבר הוכיח אטימות כאשר התנגד לפרסום דוחות ביקורת פנימית של גופים ציבוריים, וכאשר נמנע מלצאת ולהגן על מבקרים פנימיים שנרדפו על לא עוול בכפיהם על-ידי הממונים עליהם.
קלדרון אינו מבין כי תיקון יסודי של חוק הביקורת הפנימית הוא תהליך מורכב. כוחות רבים המתנגדים לתיקון לוחצים ומושכים לכיוונים שונים ומשונים. המחוקקים שלנו אינם אוהבים להתמודד עם חוקים מסורבלים, שנויים במחלוקת, ושאינם מזכים אותם בחשיפה תקשורתית. הם רוצים כותרת בעיתון, הם מעדיפים חקיקה הנעשית מתוך הסכמה רחבה, וחוקים פשוטים. הפרטים מתישים אותם. קלדרון, שרצה להשתלט על הרישוי, נשאר בלי רישוי המקצוע ובלי תיקון החוק. נשיא לשכה אחר, המקרין אמינות, מנהיגות ואוטוריטה מקצועית, אשר היה מתנהל בחוכמה ולא בכוחניות - היה משיג ממזמן את תיקון החוק, לטובת המקצוע, לטובת המבקרים ולטובת הציבור.