רונית תירוש העלתה לפני שבוע להצבעה הצעת חוק לביטול המע"מ על המים. ההצעה נפלה כמובן, ולא רק בגלל התנגדות האוצר אלא משום שהועלתה על-ידי חברת סיעת אופוזיציה. התוצאה: במשך שישה חודשים אסור להעלות במליאה הצעות לביטול המע"מ על המים. נמשיך לשלם אלא אם הממשלה תחליט אחרת.
יו"ר האיחוד הלאומי
יעקב כץ העלה שלשום להצבעה הצעת חוק להחלת ריבונות ישראלית על יישובי יהודה ושומרון. ההצעה נפלה ברוב של 49 מול 4. התוצאה המיידית: במשך חצי שנה אי-אפשר להעלות את ההצעה להחיל ריבונות על יישובי יהודה ושומרון אלא אם תחליט הממשלה אחרת.
הבעיה היא שזו איננה התוצאה היחידה. ביום ראשון נפלה הצעתו של כצל'ה בוועדת השרים לחקיקה. השרים - מקרה יוצא מן הכלל - הצביעו פה אחד. נגד. בישיבת שרי הליכוד שקדמה לישיבת הוועדה נתניהו זעם על ההצעה: הוא נרתע מהעיתוי. יום קודם לכן הטילה ארצות הברית וטו במועצת הביטחון על החלטת גינוי נגד ישראל בגלל הבנייה בהתנחלויות. לא מחזירים לממשל עוין, יממה לאחר שעשה מחווה, רעה תחת טובה.
ליעקב כץ, חייבים לציין, לא היו אשליות. הוא ידע שהצעת החוק תיפול הן בוועדת השרים והן בכנסת. מדוע אם כן בחר להעלותה? החישוב שלו היה לכאורה חישוב פוליטי מושלם ומדויק. בדומה לרונית תירוש, הוא רצה להביך את הליכוד. בכירי המפלגה, כולל שרים שהתנגדו להצעת החוק ביום ראשון, חתמו עליה בכנסת הקודמת.
כץ רצה שהליכוד יתגלה במערומיו. שהמפלגה תסור מדרכה בשידור חי. לפני ההצבעה אמר לשרים ולח"כים מהליכוד: תסתרקו ותתאפרו, הבאנו מצלמה ואתם תככבו בתשדירי הבחירות. הציפייה שלו הייתה שבימין יבינו שאסור להצביע לליכוד. הוא לא שוחח לקראת ההצבעה ביום ראשון עם אף שר מקרב השרים שבוועדת החקיקה. היה ברור שההצבעה נועדה להביך את הליכוד ואת הממשלה ותו לא.
בימין נחלקו הדעות. הרוב סברו שאסור להעלות את הצעת החוק, כי להפלתה משמעות שלילית מכל כיוון שהוא. בשדולה הפרלמנטרית למען ארץ ישראל סברו שחייבים להמתין למועד אחר. להכין קודם כול את דעת הקהל. ארגון השטח 'מטות ערים' תמך ביוזמה.
באיחוד הלאומי היו שניסו עד ליום רביעי להניא את יו"ר הרשימה מהגשת הצעת החוק.
אורי אריאל, שחשש מהמשמעות הציבורית של הפלת החוק, היה מסויג.
אריה אלדד הציע להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר, אבל הצעתו נדחתה. סיעת האיחוד הלאומי התייצבה כמובן מאחורי הצבעת החוק. למחרת התברר שהיא היחידה. כץ ניסה ביום שלישי לגייס את תמיכתו של יו"ר ישראל ביתנו, מתוך הנחה שליברמן ירצה לנקום בנתניהו על סיכול הקמת ועדות החקירה הפרלמנטריות. הניסיון לא צלח.
יו"ר הקואליציה
זאב אלקין הודיע אור ליום ההצבעה כי הוא מעניק לחברי סיעת הליכוד חופש היעדרות. לאחר מכן הסביר שבדרך זו הח"כים לא השתתפו במהלך שכוון כולו נגד הליכוד - עובדה שכצל'ה לא השקיע מאמצים פוליטיים ולא ניסה לשכנע את השרים שיתמכו - ובו בזמן העבירו מסר שאין להם התנגדות לרעיון, אלא רק לדרך שבה ניסו לקדמו. כשהגיעה ההצבעה, שרי הליכוד שלא היו מקוזזים הצביעו נגד החוק, בתוכם נתניהו, ואילו כל הח"כים יצאו. אלקין שהה באולם בשעת ההצבעה ולא השתתף. סיעת שס במלואה נעדרה. ישראל ביתנו נעדרה אף היא, רק
דני איילון הצביע נגד. סיעת הבית היהודי נעדרה מהאולם.
קדימה עשתה תרגיל. ההצבעה הייתה שמית. בסבב הראשון של קריאת השמות נעדרו הח"כים מקדימה ומהעבודה מהאולם. המטרה שלהם הייתה להלחיץ את הליכוד. להכריח את נתניהו לגייס כמה שיותר קולות מתוך הסיעה, מחשש שהצעה תעבור. כשראו שהיא נופלת בכל מקרה, חזרו לאולם והצביעו נגדו, כשיו"ר הכנסת רובי ריבלין קורא כמקובל בהצבעות שמיות את שמות הנעדרים.
נתניהו זעם על אלקין בגלל התוצאות: שרי הליכוד מצאו את עצמם בסיעה בבדידות מזהירה. הח"כים הרחיקו מעצמם את תפוח האדמה הלוהט, ואילו הם נאלצו ללכלך ידיים. בתום ההצבעה נערכה שיחה קשה בין השניים.
אריה אלדד, שמילא בפרשה תפקיד של מבוגר אחראי, ניסה להסתכל אחרי ההצבעה על המחצית המלאה של הכוס. הוא ציפה שיהיה יותר גרוע. בסך הכול, הוא מציין, התברר שיש קרע בליכוד. הח"כים לא הצביעו נגד הצעת החוק. נתניהו לעומת זאת התגלה בעמדתו האמיתית. עם זאת אלדד מודה שהאיחוד הלאומי יפיק מהמהלך תועלת פוליטית מועטה ביותר, אם בכלל.
המצביעים נוהרים לרוב לא למי שצודק אלא למי שמצטייר כחזק ומצליח להביא הישגים. עיין ערך
אביגדור ליברמן. אם לפני הבחירות מישהו ייזכר בהצבעה של השבוע והיא אכן תפגע בליכוד, הקולות יברחו לא לאיחוד הלאומי אלא לישראל ביתנו.
אורי אריאל ציין בנאומו במליאה בצדק שהממשלה לא בונה ביו"ש. אבל ההצבעה של השבוע לא תניע את נתניהו לאשר ולו מכרז אחד.
הרעיונות של סיפוח חלקי כזה או אחר ביו"ש הפכו לאחרונה לחלק מהשיח הציבורי. מדברים בין היתר על התוכנית של
אורי אליצור שלפיה יסופחו שטחי יו"ש, בעיקר שטחי סי, יחד עם תושבי הכפרים הערביים שאינם רבים, במהלך של כשלושים שנה; וישנה גם האופציה שישראל תספח שטחים ביו"ש בתגובה לצעדים חד-צדדיים של הרש"פ.
ההצבעה על הצעת החוק שהגיש יעקב כץ מעידה דווקא כי יחסי הכוחות בכנסת אינם לרעת ההתיישבות. גם ללא קמפיין הכנה ועבודת נמלים פרלמנטרית, וכשהימין החוץ-פרלמנטרי מפוצל, הצביעו ח"כים מהליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו ושס ברגליים. לו קדם להצבעה קמפיין ציבורי הולם, לו בוצעה עבודה פרלמנטרית, לו הוגשה ההצעה בהסכמה ובעיתוי הולם יותר, אולי אפשר היה להגיע להישגים אמיתיים.
בינתיים, כלפי חוץ לארץ, ההצבעה משדרת חולשה. בארצות הברית ובאירופה לא יתעמקו ברזי הפוליטיקה הישראלית ובמשמעותה של יציאת הח"כים מהליכוד מהאולם. שם לא יעסקו כמונו בפירוש רש"י, אלא יתמקדו במסר הפשוט. על פניו, הכנסת הצביעה ברוב של 49 מול 4 נגד סיפוח היישובים ביו"ש. זהו המסר. חבל.