ללוב יש משאבים בלתי נדלים - מתכות, גז ובעיקר נפט. לוב יושבת במקום התשיעי בעתודות הנפט שלה, ולמעלה מ-70 אחוזים מהאדמה החקלאית שלה לא מנוצלים. "אם עד עכשיו אנשים ישבו בשקט", אומר אדיב, "עכשיו הם הבינו שללוב יש פוטנציאל כלכלי אדיר, להפוך למדינה עשירה כמו איחוד האמירויות, כמו ערב-הסעודית. במקום זה, החוקים שמוביל קדאפי מביאים את אזרחי לוב להשקיע דווקא באפריקה ולא באירופה או במערב". "קדאפי", מסביר אדיב, "רואה את עצמו כמשיח אנושי, הוא רואה את עצמו כאבא של יבשת אפריקה, ולכן נותן סובסידיות והטבות למי שמשקיע את כספו בפרויקטים ביבשת. התפיסה הזאת של קדאפי מקוממת עליו גם אנשים בתוך השבט שלו, שלא רואים את העתיד ביבשת הענייה. השאיפה שלהם היא לבסס את לוב כמדינה עשירה שמשחקת במגרש המערבי, והשאיפות של קדאפי זה להיות ראש למדינות העולם השלישי". קאסם אדיב מבהיר כי למרות המחלוקת הבסיסית בין קדאפי לשבטים הגדולים, ששולטים כעת בכל מזרח המדינה, עדיין יש ביכולתו להפתיע. "למרבה האבסורד, היתרון של קדאפי זה שכולם חושבים שהוא משוגע. הוא הוכיח את זה לא פעם, ועכשיו הצהיר שהוא מתכוון להוכיח זאת שוב. הוא לוחם, לא מוותר, ולא מתכוון לחשוב פעמיים. במהלך הנאום יכולנו לראות איך בקור רוח הוא פותח את ספר החוקים שהוא המציא, ומקריא משם סעיפים שמספקים לו את האישור החוקי לפגוע ללא רחם במפגינים נגד המשטר, שאותם כינה סוכני אל-קאעידה". לדבריו, בניגוד למובארק ולנשיא תוניסיה בן-עלי ,קדאפי לא יכול להפסיד יותר ממה שהוא כבר הפסיד ולכן הוא נשאר עד הסוף. השאלה היא רק "כמה אלפי הרוגים ימשיך המערב לספור ולעמוד מנגד".

קדאפי פתח את שנות האלפיים בשינוי מדיניות חוץ מהקצה אל הקצה. בנו סיף אל-איסלאם הנהיג פתיחות כלפי המערב, וחיזק את הקשרים עם ארה"ב ואירופה. אבל נראה שדווקא פתיחות זו גורמת כעת לשליט לוב לאבד את הכתר. קאסם אדיב, מומחה לתרבות האיסלאם, מסביר כיצד זה קרה: "מדובר במדינה של שישה מיליון אזרחים, מיליון וחצי מתוכם מתחת לקו העוני. בגלל הפתיחות למערב, אנשים שמשתייכים לשבטים וחיו בעבר במדבריות יצאו מלוב, והתחילו לראות את העולם הגדול. העיניים שנפתחו לרווחה מהשווקים של איטליה, צרפת ובריטניה פתחו גם את הפה, והסיפורים על האפשרויות והקדמה התחילו לזרום ללוב. האזרחים הבינו שאין להם האפשרות והכלים להתמודד עם המציאות האמיתית, והבינו שהסיסמאות המהפכניות של קדאפי מובילות רק לקיבעון של חיי עוני וסבל. זה מה שהוליד את ההתקוממות".

זרועו הרצחנית של קדאפי לא פסחה, כמובן, גם על המערב וישראל. במרבית שנות שלטונו נחשב קדאפי לאחד התומכים העיקריים בטרור הבינלאומי. בין השאר, הוא היה מעורב בחטיפתם וברציחתם של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, בפיגועים נגד חיילים אמריקנים באירופה ובתמיכה ביאסר ערפאת נגד ישראל. אך אין ספק שהפיגוע שהשאיר את חותמו בכל העולם והוביל את לוב לשנים קשות של בידוד וחרמות היה פיצוץ מטוס הנוסעים האמריקני מעל העיירה לוקרבי שבסקוטלנד בשנת 1988. מטען חומר נפץ של ארגונים פלשתינים הוטמן על-ידי סוכנים לובים במזוודה שהונחה בקדמת המטוס, ועם הפעלתו התרסק המטוס על בתי העיירה. 270 בני אדם נהרגו באותו פיצוץ. ארה"ב האשימה את הממשל בלוב כאחראי ישיר לפיגוע, והובילה שורה של סנקציות נגדו כבר בעת החקירה שקיים האו"ם. אמברגו על רכישת נשק הוטל על לוב, כמו גם חרם על נכסים כספיים של המדינה. החרם הכלכלי גרם להידרדרות של ממש במצבה הכלכלי, והפרשה הגיעה לסיומה רק לאחר שלוב נטלה אחריות רשמית על הפיגוע, בשנת 2003, והעבירה מיליארד וחצי דולרים פיצוי למשפחות הנפגעים.

"ראיתי את קדאפי בסערות נפש ובטלטלות עזות, אבל אף פעם לא ראיתי אותו נואש, מיואש ומסוכסך עם עצמו", אומרת פרופסור יהודית רונן על נאומו של מנהיג לוב. "מי שתמיד הקפיד לתת הופעות ססגוניות בתקשורת ובציבור, נתן מופע אימים, מופע טרגדיה של מנהיג ושל חברה". אתמול ראתה אותו צועק בטירוף על אזרחיו ומדגיש כי אין בכוונתו להיכנע. "קדאפי הוא רודן אכזר שהפגין את אכזריותו בצורה יומיומית", מסבירה רונן. "500 הרוגים זה היה מחיר זול בהרפתקאותיו השונות. במדינות שבהן הוא נלחם – אוגנדה, צ'אד, וכמובן בדיכוי האופוזיציה במשך 20 השנים האחרונות, אלפים מתו במסעות הנקם שלו. אלפים גם נרקבים בכלא במצוותו. הוא לא איש של פשרות, הוא לא בוחל באמצעים, איש של הקצה, שהולך עד הסוף. כמו שאמר בנאום - תמות נפשי עם הלובים. אין לוב בלעדיי, לוב זה אני, ואני אלחם עד טיפת דמי האחרונה. אם אני אפול, כל לוב תיפול". עם כל הססגוניות של קדאפי ואלף התחפושות והפנים שלו, פרופ' רונן הצליחה לחדור במעט לנפשו של הרודן הלובי. היא סוברת שהוא סובל מקיבעון שיוביל אותו לאבדון. "האישיות של קדאפי מאוד צבעונית. כושר היצירתיות שלו לא יודע גבולות, הוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש, וזה מה שהחזיק אותו עד עכשיו ואִפשר לו להחזיק במושכות ההנהגה במדינה כל כך הרבה זמן". "מצד שני", אומרת רונן, "יש גם מידה לא מבוטלת של קיבעון מחשבתי אצל קדאפי. הוא שבוי באותה רטוריקה כבר ארבעה עשורים ומדבר שוב ושוב נגד ארה"ב והמערב, נגד 'הגורמים הזרים' שגורמים לתסיסה פנים-לובית. לפי קדאפי, הלובים כולם רוצים בטובת המשטר. באופן קבוע הוא מכניס לנאומיו ביטויים משפילים נגד מתנגדיו, כמו 'קומץ כלבים שוטים', 'תיקנים' ו'עכברים' כדי להפריד אותם מהרוב המוחלט שתומך בו, מנהיג המהפכה". לדברי רונן, קדאפי, בדומה לשליטים אחרים במזרח התיכון, סובל מניתוק מהמציאות ולכן שוגה בהבנתה. "הוא לא מבין איפה הוא נמצא. הוא משתמש באותם ביטויים ובאותם איומים, הוא לא מבין שהוא איבד כמעט לחלוטין את האחיזה במדינתו. הוא איבד את מעמדו מבחינה מוסרית,לאור הטבח המתוקשר שהעולם כולו ראה. הוא איבד את מעמדו הפוליטי וכעת יש פריסה רחבה של שבטים שמתנגדים לו. גם מבחינת הלגיטימציה השלטונית מצבו הולך ונעשה גרוע, משום שיותר ויותר חברי ממשלה, צבא ודיפלומטיה מצטרפים לכוחות המתנגדים למשטרו". ופרופ' רונן מסכמת: "הנזק מבחינת מועמר קדאפי הוא בלתי הפיך. גם אם הוא יצליח לשרוד את ההפיכה הנוכחית, נראה שהעידן שלו מגיע לסיומו".

מועמר קדאפי נולד בצפון לוב, ועוד מגיל תיכון החל לארגן מהפכות ולהתבטא בחומרה נגד המערב ובעד המדיניות הפאן-ערבית. במהלך לימודיו האקדמיים גיבש לעצמו קבוצת חברים שהיוו הבסיס למהפכת הקצינים ב-1969 ולהפלת המשטר המלוכני של המלך אידריס הראשון, שגורש בבושת פנים למצרים. קדאפי הוסמך כקצין קשר בצבא הלובי, ולאחר המהפכה העניק לעצמו דרגת קולונל במסגרת 'הרפובליקה הערבית של לוב'. על-פי מדיניותו, מי ששולט בלוב הוא העם, המורכב משבטים, ולכן הוא עצמו מוגדר כ'מדריך המהפכה' וכחבר בה ולא כנשיא לוב. "סוציאליזם איסלאמי" - כך הגדיר קדאפי את מנגנון השלטון בארצו, השואף לשלב בינלאומיות ערבית ורווחה חברתית שבטית. בספר החוקה שגיבש קדאפי בשנת 1976 ונקרא בפיו 'הספר הירוק', מגדיר שליט לוב את ערכיה של לוב: רווחה, חינוך, חירות ודמוקרטיה. במסגרת ערכים אלו חל איסור למכור משקאות חריפים ולשחק במשחקי הימורים. ואולם, למרות הערכים השוויוניים, קדאפי נחשב מאז ומתמיד לרודן אכזר שלא מתרגש מקורבנות של מאות הרוגים בדרך לאבטחת שלטונו. גורמי האופוזיציה בלוב סבלו מדיכוי עמוק, ולא אחת קדאפי טבח בהם, גירש אותם מהמדינה וכלא אותם במשך שנים ארוכות. גם בימים אלו, ימי המהפכה שבהם קדאפי הולך ומאבד מכוחו, מתנגדיו המפוחדים עולים לשידור להביע את דעתם הנחושה נגד משטרו מציריך, פאריס ולונדון. אין פלא שיריביו של קדאפי חוששים ממנו. הנה דוגמה קטנה. הרודן הלובי, שהוגדר במסמכי 'ויקיליקס' כמי שסובל מכמה פוביות ואינו מבדיל בין אויב לידיד, הזמין בשנת 1978 את מנהיג השיעים בלבנון, האימאם מוסא א-סאדר, לביקור של כבוד. א-סאדר, שנחשב לכוח העולה של השיעים ויסד את תנועת אמל, אמה של תנועת חיזבאללה, לא חזר מהביקור וזכה לשם המסתורי "האימאם הנעלם". השיעים בלבנון האשימו את קדאפי בחטיפת מנהיגם וחסן נסראללה דרש ממנו להבהיר היכן נמצא א-סאדר - אך עד היום לא ידוע אם המנהיג השיעי מת, או שמא הוא נמק בכלא הלובי.

"קדאפי הוא דמות תימהונית ומוזרה. הוא סובל מכמה פוביות, בעיקר פחד ממקומות גבוהים וטיסה מעל הים", העיד שגריר אמריקני בטריפולי. "הוא אוהב מרוצי סוסים ולרקוד פלמנקו", הוסיף במברק שהודלף לאתר ויקיליקס. המסמכים הללו חושפים במקצת את התנהלותה של משפחת קדאפי המורחבת, המונה שמונה ילדים, חלקם מאומצים. אשתו השנייה של קדאפי, צפיה, היא אישה שמנהגיה קבועים. היא טסה רק במטוסים פרטיים, ומקפידה שבכל שדה תעופה תאסוף אותה מכונית מרצדס יוקרתית. כל אחד מבניו של קדאפי קיבל פן אחר מדמותו הססגונית. לחלק הוא העביר בירושה את כישוריו החיוביים, לאחרים בעיקר שיגעון וטירוף. סיף אל-איסלאם, בנו השני של קדאפי, נחשב עילוי, ולא אחת הוכרז כמחליפו בשלטון. הוא זה שגילה אחריות שלטונית, ומיד עם פרוץ ההפגנות פנה לעם הלובי והזהיר מפני מלחמת אחים. אל-איסלאם מחזיק בתואר מהנדס ובעל תואר שלישי לכלכלה מטעם המכללה ללימודי כלכלה בלונדון. בנו הרביעי של קדאפי, מתעצם, נחשב ליועצו האישי. בשנת 2008 הקים מעתצם יחידה צבאית מיוחדת בהשקעה של 1.2 מיליארד דולרים, והוא נחשב לאיש אחראי האמון על ביטחון אביו ובטחון המדינה. אולי בשל כך הוא נמצא בסכסוך עמוק עם אחיו הגדול סיף. בתו של קדאפי, עיישה, עוסקת בעריכת דין ונרתמה לעזרתו של רודן אחר, שליט עירק סדאם חוסיין, כאשר הצטרפה לצוות פרקליטיו. אך כאמור, לא כל ילדיו של קדאפי קיבלו ממנו גנים מתונים ואחראיים. בנו השלישי של קדאפי, סעדי, ידוע בהתנהגותו הפרועה ובהסתבכויות שלו עם רשויות החוק באיטליה. הוא נתפס יותר מפעם אחת משתמש בסמים, שותה אלכוהול לשוכרה ומבלה שעות רבות במסיבות וחגיגות עם אנשים מפוקפקים. סעדי שיחק בעבר בקבוצת הכדורגל פרוג'ה, מהליגה הראשונה באיטליה, ואביו רכש בעבורו 7.5 אחוזי שליטה בקבוצת הכדורגל יובנטוס. בנוסף, סעדי הוא בעליה של קבוצת הכדורגל הלובית 'אלאהלי' ועומד בראש ועד הכדורגל הרשמי של לוב. גם חניבעל, בנו החמישי של קדאפי, ידוע בהתנהלותו הפרועה. באחד מביקוריו בז'נבה גרם לתקרית דיפלומטית בין לוב לשווייץ, כאשר הוא ואשתו הכו את עוזריהם בחדר המלון. העוזרים פנו לגורמי משטרה, שביקשו לעצור את חניבעל. בתגובה הורה קדאפי האב לעצור את אספקת הנפט לשווייץ, ורק לאחר התנצלות רשמית חידש אותה. גם בבריטניה גילה חניבעל את הפן האלים שלו. במהלך שהותו במלון קלארידג' בלונדון, שמעו עובדי המלון צעקות מחדרו. כאשר פרצו לחדר, גילו את אשתו של חניבעל מלאה חבורות בפניה. היא טענה שנפלה על הרצפה ולא הגישה תלונה נגדו.

מהיכן העוינות הזאת למערב? "כבר שנים קדאפי מתהלך עם בטן מלאה נגד וושינגטון", אומרת פרופ' יהודית רונן, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומי שכתבה את הספר 'קדאפי של לוב בפוליטיקה העולמית' ועוקבת אחריו זה שנים. לדבריה, "צריך להבין את השינוי הגדול שהוא עשה כשנפתח למערב. במאה ה-20 השבטים הלוביים ניהלו מלחמה נגד הקולוניאליזם האיטלקי. סבו נהרג ואביו נפצע במסגרת המלחמות הללו. קדאפי תמיד נאבק בקולוניאליזם, ולאחר מכן נגד 'האימפריאליזם המערבי המתועב'. במשך עשורים פעלה ארה"ב לדיכויו ולהפלתו מהשלטון. בשנת 1986 הורה הנשיא רונלד רייגן לתקוף את טריפולי ובנגאזי וניסה לחדור באמצעות פצצות עומק לבונקר של קדאפי כדי לחסל אותו. ארה"ב הטילה עליו סנקציות והשתתפה באופן מרכזי באמברגו שהטיל האו"ם על לוב בעקבות אסון לוקרבי". בתחילת שנות האלפיים הסנקציות הושעו והוסרו, אך לוב נחשבה עדיין מדינה מצורעת. ואז, ב-2003, קדאפי הפתיע את העולם כולו, כולל את גופי המודיעין, שהיו בהלם מהמהלך שביצע. קדאפי חתם על עסקה דרמטית מול ארה"ב, שבה ויתר על המרוץ להשגת נשק גרעיני - בתמורה לקבלת נכסים מדיניים וכלכליים ממנה, ובמיוחד נכסים דיפלומטיים. "קדאפי ביקש להחזיר את לוב אל חיק הזירה הבינלאומית", מסבירה פרופ' רונן. "הוא קיים את חלקו בעסקה, אך ארה"ב - בקושי. קדאפי ראה בהתנהלות האמריקנית בגידה של ממש, ושוב חש שארה"ב האימפריאליסטית מסדרת את העולם הערבי, הוא לא סלח להם מאז".