שטויות

"המצפון של העורכים אדיש, באמת אדיש, לשאלת מה מוכר יותר, ולו מהטעם הפשוט - אנחנו לא יודעים", כך אמר אתמול (6.3.11) שילה דה-בר, עד לאחרונה עורך ידיעות אחרונות וכיום יו"ר חברת ידיעות טכנולוגיות מידע. לדברי דה-בר, "בהעדר ידיעה מה מוכר יותר, איך אפשר לייחס לאדם את המוטיבציה של מכירת עיתונים? אין קשר בין תוכן העיתון לבין המכירות שלו, ואם יש קשר כזה, אני לא יודע מהו. ואם אני לא יודע, אז אף אחד לא יודע. לכן, גם אם יש מוטיבציה אבסטרקטית כזו, אין שום דרך לממש אותה בעזרת עריכה". דה-בר אמר את הדברים בכינוס אורנים הראשון לחינוך לתקשורת שהתקיים במכללה האקדמית לחינוך אורנים. בדבריו התייחס דה-בר למה שכינה "קלישאות על עיתונות" וביקש להפריכן. קלישאה אחת, אליבא דדה-בר, היא שהרצון היחיד של עורכים הוא למכור עיתונים. "לא נכון", פסק דה-בר. "'ידיעות אחרונות' זה עיתון למנויים", הסביר. "חלפו ימי הקיוסקים, שבהם הייתה תחרות על עינו של הקורא בעזרת כותרת צעקנית יותר או פחות. היום יש הרגלי קריאה שמבוססים על הגעה עד הדלת, והנאמנות של הקורא מבוססת על הרגלים. אם הכותרת יותר סנסציונית לא מוכרים יותר עיתונים ממילא, זו פשוט מיס-קונספציה שאנשים נתלים בה מתוך הרגל". בתשובה לשאלה מהקהל איך מסבירים בכל זאת את העריכה הסנסציונית, אמר דה-בר כי "ל'ידיעות אחרונות' יש נוסחה - שילוב בין סיפורים חשובים, מעניינים ופיקנטיים. זו הנוסחה, תמיד היתה". לדבריו, "התמהיל של 'ידיעות אחרונות' מבוסס על קוקטייל, בתוך אותו גיליון, לפעמים גם בתוך אותו עמוד, לפעמים גם בתוך אותו סיפור, בין רכיבים חשובים, מעניינים ופיקנטיים. אחד רואה את החשוב, אחד את המעניין ואחד את הסנסציוני". דה-בר הוסיף כי נוסחה זו היא "ייחודית בעולם" והסביר: "בדרך כלל עיתון הוא או טבלואיד או מה שנקרא איכותי; 'ידיעות' הוא באמצע". דה-בר התייחס גם למעורבות של רגולטורים בשוק התקשורת הישראלי והדגיש כי לדעתו הם מיותרים. הוא סיפר כי עבד במהלך הקריירה שלו בשלוש מערכות תקשורת שונות, שתיים מהן נתונות לרגולציה (ערוץ 10 וחברת הוט) ואילו אחת חופשית מרגולציה (ידיעות אחרונות). "מה גיליתי אחרי שהייתי בשתי מערכות מפוקחות ובאחת לא מפוקחת?", שאל וענה: "שבאופן פרדוקסלי, ככל שיש פחות פיקוח, תכלית הפיקוח מושגת בצורה יותר יעילה". לדברי דה-בר, "ברשות השנייה ובמועצת הכבלים מכריחים את הזכיינים ואת בעלי הרישיון לעשות דברים שאני ב'ידיעות אחרונות' עושה באופן וולונטרי. למשל מדור ספרות ושירה. בטלוויזיה מכריחים. אותי לא מכריחים. אני עושה והם לא. או לדוגמה - ייצוג בפריפריה. אני מסקר את הפריפריה אף שאין חובה כזו. בטלוויזיה מכריחים. למה? מה היה קורה אילו לא היו מכריחים? האם הפיקוח קשור? ואולי המצפון של העורכים? ההסבר שלי הוא שמצפון העורך חשוב מהאלה שבידו של הרגולטור". קלישאת עיתונות נוספת שדה-בר ביקש להפריך נוסחה על-ידיו כך: "העיתונות היא שופר של אילי הון קפיטליסטים שמבנים את המציאות בהתאם לאינטרסים שלהם". ביחס לטענה זו אמר דה-בר כי מדובר ב"שטויות". לדבריו, מה שמכונה "שלטון האוליגרכים" היה אולי נכון בעבר, כשהקמת עיתון הייתה עסק כלכלי הדורש ממון רב, אך "הימים האלה חלפו". דה-בר אמר כי "היום אדם יכול להיות פבלישר בעצם ללא עלויות בכלל", וציין כדוגמה את הבלוג "הפינגטון פוסט", שבעלות הקמה נמוכה יחסית צבר פופולריות גדולה ונמכר לאחרונה במאות מיליוני דולרים. "מה מפריע לכם להקים מחר מותג תוכן באינטרנט?", פנה לנוכחים בקהל. "איזה אוליגרך-טייקון יפריע לכם, אם יש לכם תוכן מעניין, להיות האתר מספר אחת בישראל? איך אפשר להפריע לכם בכלל? אף אחד לא יכול להפריע. אני לא מקבל את הטענה שיש מונופול של אוליגרכים, ולו בגלל האינטרנט". בהמשך הוסיף דה-בר כי האינטרנט, לדעתו, הוא "מג'יק בולט" - "קליע אחד שעובר דרך כל הקירות שבאמת חסמו את דרכך בעבר". לטענתו, "העלות היא כל-כך נמוכה היום. מה שהיה פעם 20 מיליון דולר היום יהיה 20 אלף דולר, ואתה עוד פזרן. אני לא רואה בזה חסם של אוליגרכים שמשתלטים על שוק. זו משוכה קטנה. לפי אותו היגיון, איש לא היה מקים חנות כי יש שופרסל. אז תקים מעדנייה, מה מפריע לך?". בתשובה לשאלה מהקהל ביחס לחלוקת עיתונים בחינם התייחס דה-בר באופן ישיר ל"ישראל היום" ואמר, בלי לציין את שם העיתון, כי "באמת המקרה של החינמון הוא מאוד יוצא דופן, כי קם ארגון שאינו למטרות רווח, וזה לא פשוט להתמודד עם נון-פרופיט. אבל החיים קשים, מה אפשר לעשות". דה-בר הדגיש כי "המאמץ של המערכת הוא להפוך את המוצר לאטרקטיבי באופן שאנשים ישמחו לשלם עליו. לשמחתי, הרוב המוחלט של הקוראים הקבועים, המנויים, נשארו מנויים. כנראה שהעסקה הזו טובה להם". בתשובה לפנייה אחרת מהקהל, בנוגע לאפשרות שידיעות אחרונות ישחזר את יוזמת דב יודקובסקי בשעתו ויצרף למערכת כותבים שיספקו תוכן איכותי יותר אשר יפנה לקהלים חדשים, אמר דה-בר: "אני אקח את האנרגיה הזאת והכסף הזה ואשקיע אותם בהרחבת המותג לעולם הדיגיטלי. זה ניהול יותר נכון של האנרגיה, למרות שברור שמוטב שעיתון יהיה יותר איכותי, זה ברור, אבל קשה להימרח דק על כל-כך הרבה מטרות מבחינה ניהולית".

רשימות קשורות:

- מכתבים אינם מחסנים - משחק המונופול - שמחת זקנתה - שם רגל בדלת - ואהבנו לעצמנו