לפני זמן קצר נחשפה עובדה מאלפת: משרדי האוצר והתחבורה החלו לקדם הצעת חוק חדשה במטרה להקל במיסוי על חברות הובלה ימית הפועלות בשירות הצי המסחרי.
לא היה צריך להיות חכם גדול כדי להסיק שהנהנית העיקרית מהחוק החדש תהיה חברת ההובלה הימית צים שבבעלות האחים סמי ויולי עופר הנמנית על חברות הספנות הגדולות בעולם.
חברת צים מסרה תגובה אופיינית: "החברה לא הייתה מעורבת בייזום התהליך ומעולם לא פנתה למישהו לייצגה בנדון". תגובות מעין אלה נהגו לפמפם לכלי התקשורת גם חברות אחרות מקבוצת האחים עופר כל אימת שנחשפו העדפות שונות שהוענקו להן חודשים לבקרים ושבועות בצהרי היום.
זמן קצר לאחר מכן נמסר על הטבה נוספת שלה זכתה כי"ל (
כימיקלים לישראל) - חברה אחרת שבבעלות האחים עופר, בצורת תשלום מופחת בגובה התמלוגים שהיא משלמת עבור כריית האשלג היקר מים המלח תמורת השתתפות מוגברת יותר במימון הטיפול בעליית המפלס בים המלח למען הצלת המלונות באזור.
תנועת אומ"ץ נכנסה באחרונה לתמונה בנושא ים המלח ביוזמתה של חברת ההנהלה יעל ארצי, ובכוונתה לבחון בעת ובעונה אחת את האספקטים של איכות הסביבה וטוהר המידות.
זאת ועוד, חברת opc חברה-בת של
החברה לישראל שבבעלות האחים עופר, המקימה תחנת כוח חשמלית במישור רותם בדרום, הודיעה באחרונה שבכוונתה למכור 75 אחוז מתפוקת החשמל שלה לצרכנים פרטיים וזאת בניגוד להסכם שנחתם בשעתו עם הממשלה המחייב למכור את תפוקת החשמל בלעדית לחברת החשמל.
תנועת אומ"ץ מלווה את הקמתו של פרויקט זה מראשיתו.
כבר בשנת 2007 פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ומחינו על ההקלות המפליגות שהעניקה המדינה לאחים עופר בכך שויתרה על כמה מתנאי המכרז המקורי.
גם לגבי ההתפתחות האחרונה לא הייתה אומ"ץ יכולה לעמוד מנגד.
הממונה על הפרויקטים של התנועה, נתן להב, שיגר בימים אלה מכתב חריף לשר התשתיות
עוזי לנדאו שבו דרש, בין השאר, לבטל את ההטבות שהוענקו לחברה לבחון מחדש את הזיכיונות שמוענקים להם ולמנוע את השתתפותם במכרזים חדשים מטעם המדינה.
הדובדבן שבקצפת היה מינויו של
דוד ברודט שכיהן בעבר כחבר בכמה דירקטוריונים של חברות בבעלות האחים עופר בהן החברה לישראל לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק לאומי.
בפנייה של תנועת אומ"ץ לבנק ישראל ולמפקח על הבנקים התרענו על-כך שבמינויו הנוכחי ניצב מר ברודט בניגוד עניינים בולט בקשר בין האחים עופר לבנק לאומי, במיוחד ומעל הכול לאור היקף האשראים שמהם נהנו האחים עופר והם נהנים גם כיום כשמדובר במובהק בכספי ציבור.
בתגובה לכך הודיע לנו בנק ישראל כי הוא סומך בהחלט על ההתנהלות של בנק לאומי לגבי לקוחותיו.
משפחת עופר נחשבת לאחת המשפחות היהודיות העשירות בעולם, וכוללת את נכסיהם של האחים סמי ויולי עופר ומשפחותיהם. נכסי המשפחה כוללים את חברת הספנות הפרטית מהגדולות בעולם, כולל חברת צים ורויאל קאריביאן, שורה של קניונים גדולים ברחבי המדינה, נכסי דלא ניידי רבים, בעלות על החברה לישראל, כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק (בז"ן) בחיפה, בנק המזרחי, טאוור סמיקונדקטור ועוד.
בשעתו הפרידו האחים חלק מעסקיהם המשותפים אך המותג "האחים עופר" הפך לנכס צאן ברזל שלא ניתן לפירוק ולא בכדי.
הונם הכולל של האחים הוערך בימים אלה בלמעלה מ-10 מיליארד דולר וזו הייתה הסיבה שלאורך השנים הם מחוזרים ע"י קברניטי המדינה בגלגולים השונים, ראשי ערים ואישי ציבור.
על-פי החלוקה הפנימית בין שני האחים, טיפל האח הבכור סמי שהתגורר במשך עשרות שנים בלונדון, בעסקיה הבינלאומיים של הקבוצה בעוד שאחיו יולי היה המוציא והמביא בעסקים הישראלים.
יולי היה גם המחבר הראשי בין ההון המשפחתי לשלטון הממלכתי והמקומי בארץ.
שני אישים "חגגו" במיוחד עם האחים עופר.
הראשון בהם היה ראש הממשלה לשעבר
אריאל שרון, שנהנה מתרומותיהם הנדיבות למסעות הבחירות שלו ולא קיפח אותם. האחים עופר החזיקו בשעתו 25 אחוז ממניות בתי הזיקוק (בחיפה ובאשדוד) וחתרו לקבל בעלות מלאה עליהם ע"י רכישת 75 אחוז ממניותיה של הממשלה.
מאוחר יותר החליטה הממשלה לפצל את המונופול על בתי הזיקוק, אך שרון החליט להפוך את החלטת הממשלה ולא פסל עצמו מלדון בבקשות תורמיו ולדווח על ניגוד האינטרסים שיש לו בעניין משפחת עופר.
האיש השני שהיה ועדיין מחובר למשפחת עופר הוא
אלי לנדאו.
לנדאו היה קצין המבצעים הראשי של שרון. שימש עוזרו במשרד החקלאות והיה בצלמו ובדמותו של שרון ברמת המוסר האפסית שלו.
לנדאו הערמומי והמתוחכם זיהה את הפוטנציאל הגלום במינהל מקרקעי ישראל ובמקביל לפעילותו במשרד החל לדאוג לעצמו לחברו הטוב איל ההון
מוטי זיסר בבחינת שלח לחמך על-פני המים, ובסופו של דבר קיבל עוגת קצפת כפי שאמנם אירע הלכה למעשה נבלה.
לנדאו וזיסר רכשו כבר אז שטחי קרקע ליד קיבוץ קליה במטרה להפכה לאזור תיירותי והמשיכו במעלליהם גם בתחומי הקו הירוק אחרי שלנדאו נבחר כראש עירית הרצליה.
גולת הכותרת של התעשרותו המהירה של זיסר הייתה בסיועו הנמרץ של לנדאו שתפר למענו על-פי החשד מכרז יקר ערך להקמת המרינה של הרצליה שהפך אחד הפרויקטים המושחתים במדינה שגזל מתושבי העיר רצועת קרקע מחוף הרחצה לטובת בעלי היאכטות.
בתחום זה הייתה לאחים עופר דלת חופשית ללשכתו של ראש העירייה אלי לנדאו, אבל הם לא היו צריכים לבוא אליו. דווקא הוא חיזר אחריהם מהרגע שהם תרמו למסעות הבחירות שלו והקשרים ביניהם הלכו והתהדקו.
לנדאו איפשר לאחים עופר בנסיבות תמוהות ומחשידות, להקים כמה פרויקטים בהרצליה בסיועו הפעיל כמו בנין מרכזים, הקאונטרי קלאב, ופעל בשירותם לאיתור פרויקטים נוספים בעיר כמו רכישת הקרקעות של חברת סובארו. הוא היה גם זה שתיווך ברכישת הווילה של יולי עופר בהרצליה.
אבל גולת הכותרת הייתה רתימתם של האחים עופר כמשקיעים בפרויקט המושחת של המרינה בהרצליה המזכיר בתהליך קבלת ההחלטות ובפעילות מאחורי הקלעים את מתחם
הולילנד בירושלים.
כאשר שאלו אותי בשעתו ראשי החברה לישראל על סרטו של
מיקי רוזנטל אחרי שנודע לנציגיהם של האחים שתנועת אומ"ץ מתכוונת להעניק לעיתונאי החוקר מיקי רוזנטל את אות אומ"ץ לשנת 2009 כהוקרה על אומץ ליבו בהפקת הסרט "שיטת השקשוקה", הם ניסו למנוע, לשווא, את קבלת האות. הסרט "שיטת השקשוקה" דן במערכות יחסיהם המועדפות של האחים עופר עם אישי שלטון ומפרט שלב אחר שלב את דרכי התעשרותם בארץ מאוצרות הטבע של המדינה ומהקופה הציבורית של כולנו.
כאשר שאלו אותי ראשי החברה לישראל את דעתי על סרטו של רוזנטל אמרתי להם שלטעמי הסרט לוקה בחסר לגבי כמה פרויקטים מושחתים נוספים שלא הוזכרו בסרט, או שלא קיבלו את המשקל הראוי להם. בראש הרשימה ציינתי את המרינה בהרצליה.
חברי ועדת בנין הערים המקומית בהרצליה שאישרו את הפרויקט נמנו על חבריו הקרובים של
אהוד אולמרט או על חברי "פורום החווה" שהיה מורכב ממקורביו האישיים של שרון.
אחד הבולטים בוועדה המקומית היה הפרסומאי
ראובן אדלר. משרדו של אדלר קיבל עבודות מקצועיות מעיריית הרצליה כמובן ללא כל קשר בתמיכתו של בעל המשרד בהקמת המרינה.
בוועדת בנין הערים המחוזית סייע ללנדאו ולזיסר באישור התוכנית שר הפנים המושחת
אריה דרעי חברם של כל ראשי העיר המושחתים ובכללם לנדאו.
לנדאו גמל לדרעי אחרי שהסתבך והועמד לדין. הוא הרבה להופיע בכלי התקשורת, טען לחפותו של דרעי, ומי יודע אולי חשב באותה הזדמנות גם על עצמו.
אחרי שחשפתי בשנת 1996 בידיעות אחרונות את פרשת השחיתות במרינה בהרצליה נפתחה חקירת משטרה, ובסופו של דבר הועמדו לנדאו זיסר ואחרים לדין פלילי. הנאשמים זוכו מחמת הספק למרות עובדות זועקות לשמים שהתביישו במונח המשפטי הפורמאלי "העדר ראיות" בכל מקרה של זיכוי מלא או חלקי.
למען האמת לא הופתעתי - הן בשל הופעתו העלובה בבית המשפט של התובע מטעם הפרקליטות והן בגלל הגישה הסלחנית של בית המשפט.
מזמן חדלתי לעמוד דום מול שופטיהם של אישי ציבור ואילי הון שלא יישמו את ההלכה ייקוב הדין, והרבו בזיכויים עם או בלי ספק ובכך איפשרו לעבריינים ממלכתיים ומוניציפאליים בכירים מסוגו של אלי לנדאו להמשיך במעלליו במישור הממלכתי שחלקם נעשה בשיתוף עם משפחת עופר כפי שיפורט בהמשך.
המרינה בהרצליה הייתה אמורה להיות הראשונה ברשימת מרינות משותפות נוספות של הקבוצה בהן המרינה באשקלון שהאחים עופר חברו אליה.
המזימה של השתלטות אילי ההון על חופי ישראל באמצעות הקמתן של מרינות נוספות במתכונת דומה סוכלה על-ידי בעקבות פעילותה של עמותת אמיתי למינהל תקין (גלגולה הקודם של תנועת אומ"ץ) שהתריעה מפני כוונה זדונית זו ונאבקה עד חורמה בחיבור של ההון לשלטון.
שרון היה גם מי שמינה את בן חסותו אלי לנדאו לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החשמל. למטרה זו הדיח בטענות סרק את היו"ר המכהן גד יעקבי המנוח, שהיה ידוע ביושרו האישי ולא רצה לשתף פעולה עם הקומבינות של שרון.
למרות ששרון הכיר היטב ומידע אישי את הרקע המוסרי הבעייתי של לנדאו, נחקר סידרתי במשטרה כחשוד בקבלת טובות הנאה מהאחים עופר בשנים שבהן כיהן כראש עיריית הרצליה, הוא לא חשש להציב את החתול המפוטם בעל שבע הנשמות ליד מאגר השמנת החשמלי הבלתי נידלה.
ואולי שרון עשה זאת בכוונה תחילה בידיעה שעם לנדאו אפשר לגנוב סוסים, גמלים ואפילו חמורים ולאחר מכן להביא שועל שיטשטש את העקבות.
ואמנם, אחרי שלנדאו התעשר במהלך שירותו בהרצליה נפתחו בפניו אופציות חדשות לביצועים שונים רובם סמויים מהעין.
המשטרה חקרה בשעתו, בין השאר את לנדאו, בחשד שהעביר בדרך לא חוקית לאחים עופר תמורת קבלת טובת הנאה את הובלת הפחם עבור חברת החשמל. חרף המלצת המשטרה להעמיד לדין את לנדאו בפרשה זו החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בנסיבות תמוהות בהעדר ראיות.
אומ"ץ הגישה על-כך ערר למחלקת העררים במשרד המשפטים בהנחה שהתיק יבחן מחדש באורח יסודי וההמלצות ישתנו.
הליך הטיפול בתיק לנדאו במחלקה זו היה איטי ומסורבל. הסחבת התמוהה הוסברה לנו באי-מציאת התיק בפרקליטות ולא הופתענו שבסופו של דבר נדחה הערר והתיק נסגר.
אומ"ץ פנתה לפני זמן קצר אל
מבקר המדינה שערך בחודשים האחרונים ביקורת על התנהלותה של הפרקליטות וביקשה לערוך ביקורת יסודית במחלקת העררים והוא הודה לנו על הפניית תשומת ליבו לכך.
בתהליך התבססותם של האחים עופר בעסקיהם המסועפים בארץ נוטל בשנים האחרונות חלק פעיל חבר הכנסת לשעבר
אלי גולדשמידט, ששאף לייצג את השכבות החלשות בזמן שכיהן כיו"ר ועדת הכספים, עבר כמה שינויים בעשור האחרון: לאחר שנאבק לטיהור שמם של האחים עופר בתקשורת, הגיעה עלות השכר השנתית שלו ב-2009 ל-4.4 מיליון. חבילת התנאים שלו הורכבה משכר חודשי של 145 אלף שקל (ברוטו), בונוס של 450 אלף שקל, ואופציות בשווי של 2.2 מיליון שקל. עם זאת, לפי שעה האופציות שלו מחוץ לכסף.
גולדשמידט הוא לא איש הציבור היחיד שעבר לעבוד אצל משפחת עופר בשנים האחרונות ונהפך לאיש עשיר. לצדו עובד בחברה לישראל
ניר גלעד, החשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, שבתקופתו נמכרה צים למשפחת עופר. הוא מונה למנכ"ל החברה ועלות שכרו ב-2009 הייתה כ-10 מיליון שקל.
במסגרת הבדיקות המעמיקות של מבקר המדינה בשנים האחרונות בשורה ארוכה של פרשות שחיתות שלטוניות הוא נחשף פעם אחר פעם לתופעה הפסולה של מערכות יחסים אסורות בין אישי שלטון לבין אילי הון
לפני שנה הרים מבקר המדינה את הכפפה והקים ועדה ציבורית בראשותו של פרופ' אברהם פרידמן במטרה לבחון את קשרי ההון והשלטון במדינה ולקבוע כללים על-מנת לצמצמם את התלות הבלתי נסבלת של השלטון בהון.
אומ"ץ העבירה לוועדה מידע עובדתי מקיף בנושא זה. במקביל הגישה מסמך מפורט שכלל הצעות מעשיות.
הוועדה אומנם לא פרסמה עדיין את המלצותיה באורח רשמי אבל אחת ההמלצות שדלפה לתקשורת היא לחייב את נבחרי הציבור לדווח בכתב עם כניסתם לתפקיד מיהם החברים העסקיים שלהם, כדי שבמהלך הקדנציה ניתן יהיה לבחון אם העבירו אליהם כספים או תרומות.
המלצה לא פחות מאלפת היא למנוע את כניסתם הסיטונית של אילי הון ללשכותיהם של שרים ראשי ערים ובעלי תפקידי מפתח בשירות הציבורי
מי שמכיר מקרוב את המציאות הישראלית יודע כי החלטות אלה ואחרות לא יבלמו את התופעה בכל מקום.
אישי השלטון ואילי ההון ימשיכו להיפגש במדינה הצפופה שלנו בכנסים, במלונות בטיסות לחו"ל בחתונות ואפילו בהלוויות.