אבי גרנות היה סטודנט ישראלי בניו-יורק. האגדה מספרת, שבסוף שנות השבעים הציע לבקש מסטודנטים שכמותו בקמפוסים השונים ברחבי ארצות-הברית להסביר את מדינת ישראל. הצלחת המיזם שלו עוררה, כנראה, את חמת אנשי משרד החוץ, וגרנות, שסיים את לימודיו, ושב ארצה, כדי להצטרף לקורס צוערים של משרד החוץ, שמע בארץ על סגירת המיזם מטעמים של חיסכון תקציבי.
כרגע, מצבנו ההסברתי – גם בארצות-הברית – רע. וזה חמור, כיוון שלפחות לגבי ארצות-הברית, שבה האהדה לישראל רבה (למרות עיתונות שמאלנית עוינת ולמרות ממשל נוכחי מסית ומדיח נגד ישראל – כפי שלא היה מעולם), היה אפשר להשיג תמיכה רבה יותר. צריכים להמציא מחדש את אבי גרנות, כדי להגיע לקהל האמריקני; וזה פשוט. חלק ניכר צריך להיעשות ב
הסברה רכה, שאינה מדינית, אלא מדברת על אמנות, על מדע, על טכנולוגיה אזרחית, על ספורט ועל כל מה שאינו צבאי, או פוליטי, וקשור לסכסוך היהודי-ערבי.
הייתי חלק מהמיזם של גרנות, יחד עם אנשים מפורסמים מאוד באקדמיה הישראלית כיום. כיו"ר הסטודנטים הישראלים בטקסס, סיפרתי להמונים בדרום על הסכסוך, אך בעיקר על מדע בישראל, על אמנות, על עיתונות, על ארכיאולוגיה, על ספורט (בשנת 1978 שיחקה
מכבי תל אביב נגד קבוצת בוּלֶטס מוואשינגטון, והדיקסים הופתעו לראות בקלטת, שהצגתי בפניהם, שלמרות הבדלי הרמה, יש כדורסל די טוב בארצנו) ועל כל מה שרצו לשמוע.
כך, למשל, מצאתי בירכתי הקונסוליה ביוסטון ערכת שקופיות, שהכל מאסו בה, על כנסיות בארץ. בניתי סביב הערכה, שהעלתה אבק, הרצאה בת תשעים דקות על הברית החדשה. חס וחלילה, אף לא טיפת תיאולוגיה, אלא גיאוגרפיה פשוטה בעקבותיו של ישו מהולה בקצת אמנות כנסייתית – נצרת, הר תבור, הגליל, הכינרת, הירדן, מקום הטבילה (קסר אליהוד), עין כרם, בית-לחם, מדבר יהודה, ירושלים ועוד. ב"חגורת התנ"ך" היה להרצאתי ביקוש ער מאוד.
מול המיליארדים, ששופכים העולם הערבי, שונאי ישראל ואוטו-אנטישמיים, כדי להשחיר את פניה של מדינת ישראל ולשלול את הזכות לקיומה – עמדה העבודה המסורה של עשרות סטודנטים ישראלים כחומה בצורה.
שוחחתי לפני כמה שנים עם דני סימן, שהיה ראש לשכת העיתונות הממשלתית. סימן החליף את אבי גרנות בריכוז המיזם בניו-יורק. גם הוא סבר, שיש היתכנות למיזם כזה, אך בתנאי שייעשה מחוץ לממסד הישראלי – הפרטת ההסברה.
הקמפוסים הם חזית חשובה למלחמה על תדמיתה של מדינת ישראל – דווקא משום הערבים בחרו לפעול בהם בשיתוף עם השמאל האמריקני. הפלשתינים הפכו ליקירי הפרופסורה השמאלנית – הרי הם האקטיוויסטים משנות השישים – שאימצה אידיאולוגיה פוסט-קולוניאליסטית מתובלת ב"אוריננטליזם" של אדווארד סעיד –
סבור צ'ארלס ג'קובס.
על זה מנצח ג'ימס זוגבי, ראש הלובי הערבי בארצות-הברית, שקשר לעגלת ההסברה האנטי-ישראלית גם קבוצות של שחורים וקבוצות של מרצים ישראלים עוכרי ישראל – כולל חברי סגל באוניברסיטאות ישראליות, שפועלים נגד מדינת ישראל.
כתוצאה מכך גם עולה רף האלימות נגד סטודנטים יהודיים, נגד סטודנטים ישראלים ונגד מוסדות יהודיים בקמפוסים האמריקניים. וכל זאת כמעט ללא כל תגובה נאותה של הממסד היהודי ושל מדינת ישראל.