"בתקשורת היפנית לא מראים תצלומים של גופות, הן מתוך כבוד למתים והן מתחושת אחריות כלפי הצופים", אומר דייסוקה איג'ימה, כתב ערוץ הטלוויזיה היפני הציבורי NHK, לכתב
הארץ ששמו אינו מופיע בשורת הקרדיט. מישיו אינואה, כתב ה
עיתון Asahi Shimbum במזרח התיכון, מסביר כי "אנחנו תמיד נעדיף תמונה טובה של מאמצי החילוץ או של בני אדם העוזרים זה לזה [...] אנחנו לא מסתירים מידע מהקוראים, ומדווחים על כל מה שקורה, אבל יש לנו תחושה של אחריות כלפי הקוראים. אנחנו מסים לחזק אותם ולתת להם תקווה בימים הקשים האלה".
"סבבנו אתמול ברחובות הכרך הגדול", כותב
גדעון לוי, שליח הארץ ליפן, על עצמו ועל הצלם אלכס ליבק. "[...] איך אמר יפאני קשיש אחד לעמיתי, אלכס ליבק, שביקש לצלם את האנשים שצפו במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, ששודרה מעל גבי מסכי הענק בתחנת הרכבת? 'אין פאניקה ביפאן', אמר האיש ומנע בתקיפות את הצילום שעלול היה להוציא את דיבתה של ארצו רעה. אבל פני הצופים נוכח המסך אמרו משהו אחר: חרדה, גם אם כבושה".
התצלום של ליבק מעביר היטב את התחושה (וחבל שאתר האינטרנט של הארץ אינו מאפשר לצפות בו בממדים הראויים לו). רשימתו הציורית של לוי מוגשת לקוראי הארץ תחת הכותרת הראשית של העיתון – "טוקיו מיטלטלת בין אימה להקלה זמנית".
"טוקיו", כותב לוי, "היטלטלה אתמול לא הרבה פחות מאשר ברעידת האדמה הגדולה, ומועקה גדולה עמדה ברחובות שהיו ריקים יחסית. זקני העיר אינם זוכרים את אזורי הבילויים כה אפלים ושוממים כאמש, וצעירייה לא ראו מעולם תנועת מכוניות כה דלילה באזור העסקים שלה בשעות היום. טוקיו התכנסה אתמול אל בתיה ואל מועקתה. גם מאמצי הממשלה להרגיע - בימים הראשונים אמרו שאין דליפה ולא סכנה, אמש כבר שידרו בכל הערוצים מפות צבעוניות של אזורי הסכנה - לא הרשימו את כולם".
"עיקר הביקורת הציבורית מופנה כלפי הסתרת מידע", כותב בן-עמי שילוני בטור פרשנות נלווה. "השלטונות אינם רוצים לעורר בהלה ולכן הם מרבים להרגיע, אך הציבור, שמרגיש שאין מגלים לו את כל האמת מסיבות פוליטיות או מסחריות, איבד את אמונו ברשויות" (במוסף "ספרים" של הארץ כותב
יצחק נוי על ספרו של שילוני – "יפן במבט אישי": "הספר יצא לאור לפני שהכו ביפן גלי הצונאמי [...] למרבית הפליאה, האסון לא זו בלבד שאינו מייתר את הקריאה בספר, אלא אף הופכה לרלוונטית עוד יותר. דווקא התמקדותו של שילוני באופיו של העם היפני הופכת למעין מפתח בניסיון לנחש איך יעמדו האנשים העקשנים האלה בפני ההרס המחריד שלפניהם").
הסכנה לדליפת קרינה רדיואקטיבית מהכורים הגרעיניים שנפגעו ברעידת האדמה נותרה אתמול בעינה. "מומחים רבים בעולם סבורים כי שלטונות יפן אינם מוסרים דיווחי אמת על האזור מוכה האסון ועל רמות הקרינה שנפלטו מהכורים בפוקושימה", מדווח
יוסי מלמן בהארץ. הוא מוסיף כי "אתמול פרסם הגרדיאן מסמך ממברקי ויקיליקס, שבו חבר הפרלמנט היפני טארו קונו אומר לדיפלומטים אמריקנים כי המשרדים ביפן האחראים על בטיחות גרעינית ואנרגיה גרעינית, 'העלימו מידע על תאונות גרעיניות וטשטשו את הבעיות האמיתיות ואת המחיר האמיתי של תאונות אלו'".
הכותרת ב
ידיעות אחרונות לידיעה על המתרחש בכורים היא "קטסטרופה". בועז ארד, שליח העיתון ואתר ynet ליפן מצטט את נציב האנרגיה של האיחוד האירופי שהגדיר את המצב כ"אפוקליפסה" ואמר "אין שליטה על שום דבר ואיני יכול לומר שהדברים לא יחמירו בימים הקרובים". הכותרת לידיעה ב"ישראל היום" קוראת "רק דרגה אחת פחות מצ'רנוביל". בועז ביסמוט מדווח כי "מומחה הגרעין הצרפתי אנדרה קלוד לאקוסט העריך כי רמת הסיכון במקום הגיעה לדרגה 6, רק דרגה אחת פחות מזו שנרשמה באסון הגרעיני בצ'רנוביל".
נזכיר כי בעוד שבהארץ העניקו את הכותרת הראשית לדיווח מהשטח של שליחם ליפן, בשני העיתונים הללו בחרו להתמקד במבצע ההשתלטות על ספינת הנשק "ויקטוריה". יחד עם זאת, שני העיתונים הקדישו שטח נרחב יחסית משער הגיליון לכותרת והפניה למתרחש ביפן.
הסכנה לאסון גרעיני רחב היקף משתחלת רק בקושי לשער
מעריב. בפינת השער מתפרסמת תיבה תחת הכותרת "כור רביעי התפוצץ, הקרינה התחזקה", קטנה יותר מהתיבה שמפנה את הקוראים לנחש את זהות הידוענים, שמופיעים בתצלומי פורים מתקופת ילדותם.
"ראוי לישראל להמריץ את המאמץ להישענות על אנרגיות אחרות, כגון שמש ורוח, ולבחון היטב ומחדש את המשק הגרעיני שלה - ביטחוני כאזרחי - לאור פוקושימה", נכתב במאמר המערכת של הארץ.
"איזה עיתוי: יו"ר חברת החשמל הודיע על הקמת כור גרעיני בנגב בתוך כעשור", קראה כותרת ידיעה [
עמירם ברקת] שהתפרסמה אמש ב"
גלובס". "הכורים הנוכחיים הם הרבה יותר בטיחותיים מאשר אלו שביפן, על-פי הבנתי", מצוטט היו"ר,
יפתח רון-טל. "נכון יהיה ללכת ולפתח ויש כבר שטח מתוכנן - שבטה. לא צריך לקבל החלטות חפוזות בעקבות מה שקרה ביפן. צריך להמשיך וללמוד, אבל הכיוון הוא שבעוד כעשר שנים או קצת יותר, יהיה כור גרעיני מתקדם בצפון הנגב".
לצד ידיעה זו הופיעה ב"גלובס" ידיעה קצרצרה [רויטרס] תחת הכותרת "גרמניה סוגרת שבע תחנות כוח גרעיניות".
"ומה עם הכור בדימונה?", שואל יוסי מלמן בתיבה המתפרסמת לצד הדיווחים על הסכנה הגרעינית ביפן. "התשובה לשאלה אם יש סכנה שאסון דומה יתרחש בכור הגרעיני בדימונה היא מעורבת", הוא מסביר, "הכור בדימונה קטן לאין שיעור מהכורים של יפאן. [...] לפיכך גם במקרה של אסון, כמות החומרים הרדיואקטיביים שייפלטו תהיה קטנה בשיעור דומה. כמו-כן, על-אף הקרבה של דימונה לשבר הסורי אפריקני, המועד לרעידות אדמה, ישראל נחשבת לאזור פחות פגיע לרעשים מאשר יפאן.עם זאת ראוי לציין כי הכור בדימונה, שהוא מתוצרת צרפת, נבנה בראשית שנות ה-60 והוא ישן בכעשר שנים מהכורים ביפאן".
"לפני כמה שנים התחדד הוויכוח בישראל לגבי המשך פעילות הכור", מוסיף מלמן, "אף שהוא מתקיים בעיקר בקרב הקהילה המדעית, וכמעט שאינו מגיע לשיח ציבורי רחב. כמה מומחים, ובהם פרופסור
עוזי אבן מאוניברסיטת תל אביב, שהיה עד סוף שנות ה-60 חבר בוועדה לאנרגיה אטומית ועבד בדימונה, טען כי יש לסגור את הכור, משום שהוא מיושן ומסוכן לסביבתו. אולם הוועדה לאנרגיה אטומית טענה בתגובה, וטוענת גם כעת, כי הכור בטוח ובכל מקרה הוא עבר השבחה שהאריכה את חייו".