מדי יום אני נפגשת עם הורים מודאגים לגבי ילדיהם, מגיעים מצוידים בקלסרים עבי קרס אודות האבחונים שהם עברו, מצוידים בשלל דוגמאות ו"חיקויים" אודות התנהגותו של ילדם ומפרטים שלל טענות של קשיים, תלונות מהמורה או היועצת, ותלונות של בני הבית כמובן. בקיצור, כרטיס ביקור לא מחמיא המסתיים בדרך-כלל במשפט "אבל בסופו של דבר הוא ילד נפלא".
בדיוק על המילה האחרונה אני רוצה שתרחיבו, מעתה ועד עולם, כאשר אתם נפגשים עם כל גורם שבא במגע חינוכי עם ילדיכם, זכרו להדגיש שהילד נפלא והקפידו לפרט במה ומדוע.
בעידן בו מעמד המורים שנוי במחלוקת הן ברמה ציבורית והן ברמת התפיסה שלנו כהורים את מערכת החינוך, עלינו לסייע לחיזוק הקשר בין ילדינו למורים ובכך לחזק את מעמדם של שני הצדדים.
הציפייה, לעמוד מול כיתה של 35 תלמידים ולהעניק לכל אחד מהם יחס אישי ותשומת לב מתוך היכרות מעמיקה והשקעה מרבית, היא ברורה ומובנית מאליה, אולם לא ניתן להתעלם מהקושי שבדבר. עלינו לבדוק כהורים, כיצד אנו יכולים לסייע ולתרום לתהליך ולצורך כך,
לפניכם מספר תובנות: