חג הפסח קרב ובא, ואיתו קרבות תרנגולים בשוק המזון. זה מקרקר "אני הכי זול" והשני עונה לו בגרגור - "לא נכון אני הכי זול". המקרקר - מוציא תשדיר כזה, והמגרגר מחזיר לו בפרסום משלו. האם מישהו עצר לרגע בעיצומן של קרב התרנגולים הזה ובכלל שאל את עצמו, האם בכלל אסטרטגיית המחיר הזאת היא נכונה?, האם זה נכון בכלל לתת לרשת רק דימוי של מחיר זול? האם אין לרשת תועלות נוספות שמעבר למחיר?, האם הכול נמדד רק על-פי פרמטר של מחיר?.
קיים תרגיל מחשבתי מאוד מעניין בתחום, אשר לפתע מחדד לנו גם דברים אחרים. נסו לדמיין לרגע, שבאזור המגורים שלכם, לכל חנויות המזון בשבוע נתון ,יהיו אותם מחירי צרכן, אבל ממש אותם מחירים, כאילו משהוא מלמעלה כפה עליהן מחירים זהים לאותם המוצרים.
עכשיו נמשיך לרגע "במשחק הנדמה לי". במצב שכזה, היכן הייתם עורכים את הקניות שלכם?, האם במקום שקל לכם להגיע אליו והחנייה בו נוחה יותר?, האם במקום שבו יש תמיד עגלות והן נקיות ולא נתקעות?, האם במקום שתמיד תמצאו סחורה טרייה?, האם במקום שבו יש תמיד את המוצרים שאתם אוהבים?, האם במקום שבו הקופאיות אדיבות ואין הרבה תורים לקופה?, האם במקום שבו נעים לקנות, מעברים רחבים ונקיים?, האם במקום שבו יש מבחר גדול ושירות מעולה?, האם המקום שבו המוצרים מסודרים יפה על המדף ויש קשר הגיוני בין המוצרים?.
אחרי שהשתחררנו לרגע מהדמיון המודרך הזה, האם באמת הכול זה רק מחיר? או אולי זו הדרך הקלה של הרשתות להתחמק מדברים חשובים אחרים? אולי זו הדרך הקלה בלבד?. האם אנו הצרכנים מחפשים רק מחיר? או גם מחיר?. האם לא ניתן להעביר מסר פרסומי גם בדרך אחרת (נכון קשה יותר)?, אם קשה לרשתות המזון להיות יצירתיים בתחום, זה לא מסובך ולא קשה, יש לכן ממי ללמוד, מסופרפארם לדוגמא.