אנו וילדנו מוקפים ביצורים מיקרוסקופיים הנמצאים בסביבתנו: באוויר, במים, על צמחים ובעלי חיים ואפילו בגופנו - על העור, במערכת העיכול, ובריריות. מדובר במגוון רחב של יצורים שונים, הנקראים מיקרואורגניזמים: חיידקים, נגיפים (וירוסים), פטריות, טפילים ועוד. עם רוב רובם של היצורים הקטנטנים האלו אנו חיים בשלום וחלקם אפילו מועילים לנו, כדוגמת החיידקים הפרוביוטים במערכת העיכול, אולם חלקם עלולים לפלוש לגופנו ולגרום למחלה.
לאורך ההיסטוריה, חלה ירידה ניכרת בשכיחות המחלות הזיהומיות ובעיקר בתמותה מהן. הירידה הזו נגרמה בעיקר עקב שיפור בתנאי התברואה, עליה במודעות לבריאות הציבור ופיתוח טיפולים יעילים. אולם הגורם חשוב ביותר שהוביל לירידה בהיארעות מחלות זיהומית החל מהמאה ה-20 הוא פיתוח החיסונים והפעלת תוכניות חיסון אוניברסליות, שהורידו במידה ניכרת ביותר מחלות זיהומיות שהיו שכיחות בעבר וגרמו למגיפות ואף הצליחו למגר לחלוטין מחלות כגון האבעבועות השחורות.
עולה השאלה, מדוע אם כך, גם היום, מחלות זיהומיות הינן גורם התמותה מספר אחת בעולם וכשליש ממקרי התמותה בכל שנה נגרמים עקב מחלות זיהומיות?
אחת הסיבות לכך, היא הופעת מחלות חדשות בשל שינויים גנטיים של נגיפים או חיידקים. כך בכל שנה אנו נחשפים לנגיפי שפעת השונים מעט בהרכבם הגנטי, עקב שחלוף חומר גנטי בין נגיפים שונים, אותם מערכת החיסון שלנו עוד לא למדה להכיר. שינויים אקלימים ואקולוגים כגון ההתחממות העולמית ואסונות טבע כגון רעידות אדמה ושיטפונות, גורמים להתפרצות של מגיפות. תופעת הכפר הגלובלי הנגרמת ממעבר בני אדם בין מדינות ויבשות, תורמת אף היא להפצת מחלות במדינות שהיו "נקיות" מהן.
למרות ההתקדמות הגדולה ביכולתנו להתמודד עם המזהמים באמצעות טיפולים אנטיביוטיים ואנטי-ויראליים, גורמי המחלה מהירים מאיתנו ומפתחים באופן מתמיד עמידות לתרופות. בקרב בני האדם למיקרו-אורגניזם, האדם נמצא בעמדת נחיתות ולכן, קיימים זיהומים קשים ביותר לטיפול ולעיתים, אנו עומדים חסרי אונים אל מול מחלה עמידה לטיפול.
גורם נוסף התורם לעליה בשכיחות מחלות זיהומיות, הינו ירידה בהתחסנות האוכלוסיה. ככלל, על-מנת שנגיף או חיידק נגדו קיים חיסון לא "יסתובב" באוכלוסיה ולא תהיה סכנת הדבקות בו, יש לדאוג שלפחות 90-80% מהאוכלוסיה יהיו מחוסנים כנגדו. תופעה זו נקראת חסינות העדר ובזכותה, גם תינוקות קטנים שאינם מחוסנים עדיין נמצאים בסיכון נמוך להידבק במחלה, לאור העובדה שמרבית האוכלוסיה מחוסנת ואין למעשה חשיפה לגורמי המחלה. אולם יש לזכור, שתופעה זו הינה הפיכה וניסיון העבר מלמד שבכל עת שרמת ההתחסנות באוכלוסיה יורדת, מסיבות שונות, גורמי המחלה לומדים מיד "להרים את הראש" והם עלולים לגרום להתפרצויות.
לדוגמא, לאור חששות מתופעות לוואי נוירולוגיות מהחיסון כנגד שעלת, חלה ירידה ניכרת בשימוש בחיסון זה. הדבר הוביל מייד לעליה במקרי השעלת במדינות רבות בעולם, ואף לתמותת תינוקות. כך בבריטניה דווח על 10,000 מקרים ועל 36 מקרי מוות לשנה.
גם בארץ, נפטרים כמעט בכל שנה תינוקות בודדים משעלת ומסיבוכיה. מחלות נוספות שנחשבו בעבר למחלות ילדות שכיחות, כגון: אדמת, חזרת או חצבת הפכו לנדירות, אולם בשנים האחרונות היינו עדים למספר התפרצויות של מחלות אלו, בשל "איים" של אי-התחסנות באוכלוסיה הכללית.
באוקטובר 2007 הגיע לארץ תייר מאנגליה לחתונה חרדית, אליה הוזמנו מאות רבות של אנשים. למרות שביום החתונה סבל מחום ופריחה, הוא לא וויתר על האירוע. זאת הייתה למעשה יריית הפתיחה להתפרצות מגיפת חצבת שהתפשטה במהרה באוכלוסיה החרדית הלא מחוסנת וגרמה למאות מקרים, חלק מהחולים אושפזו עם סיבוכים קשים. בימים אלה, אנו עדים למגיפה של חזרת שהחלה גם היא באוכלוסיה החרדית והתפשטה מעבר אליה, הפעם נדבקו גם אנשים רבים שהיו מחוסנים כנגד המחלה.
אז מהן המחלות המדבקות השכיחות שאורבות לילדנו בפינה? כיצד נזהה אותן? מהם הסיבוכים? כיצד ניתן לטפל ובעיקר כיצד נמנע אותן מילדנו?