על תעלולי גולדסטון הבוגד

חיים רמון ואהוד ברק בחרו להתכתש פומבית, והטיחו זה בזה קיתונות של שופכין. כיוון שאני מתעב את שניהם, הקשבתי נפעם לרטוריקה וליצירתיות, ולא הגעתי למסקנה של אברהם אבן-עזרא, כי מדובר "בלזות שפתיים וברכילות ברמת גן ילדים". אהוד ברק אכן מייצג דגם מושחת מאוד, אך הוא צודק, שלמי שנושא תג של עבריין פלילי מורשע (גם אם נעשתה קומבינה, שלא הדביקה לו קלון – כמו לאחד האדם – בגין הרשעתו) אין שום זכות להטיף מוסר לאחרים – ובעיקר, שהוא חבר בקדימה, שקבעה שיאים מדהימים בחוצפה ובשחיתות. ורצוי לציין במקום הזה, שרמון היה מהוגי הרעיון להקים את המפלגה, שרבים כל כך מראשיה – כולל הוא עצמו – מעורבים בפלילים. איני יכול להסביר לחבריי מחו"ל הכיצד זה פרצופה של מדינת ישראל; ולא נותר לי אלא להזכיר את חוק ההלימה הראשון, שניסחתי לפני כמה עשרות שנים: לכל מכסה יש פח זבל. משמע, כנראה, מגיעה לנו ההנהגה, שבחרנו, והיא תואמת את רמתם של ציבור בוחריה. דרך אגב, לפי חוק ההלימה השני, שניסחתי בעקבות קודמו, בתחתית כל פח יש מיץ ... לכן, כדאי להקשיב היטב לדברי רמון וברק, ולהסתכל במראה – אלה המנהיגים, שבחרנו. לא הכי גרועים, אבל בליגה הלאומית העליונה שלנו. אטדים לצדם ארזי לבנון.

"אין חולק כי חוב ריאלי צריך לשלם, אולם בכל לשכות ההוצאה לפועל בארץ מחייבים את החייבים בריביות לא-חוקיות, ומאידך-גיסא, זיכוי לזכות חייב, בגין כספים ששולמו לזוכה לידי צד ג', נעשה בניגוד לחוק (בגין כך נשלחו מכתבים רבים לכל הגורמים הקובעים, אך אלה התחמקו והשיבו דברים לא-נכונים, וזאת בלשון המעטה). בגין כך תוגש עתירה נפרדת לבג"ץ" – כתב לי עו"ד דב בן-אור מכפר-סבא בעניין עתירה 2300/11, שהגיש לבג"ץ בשם קבוצה של עותרים. "הדבר הלא פחות חמור הינו העובדה כי החלטות רבות כלל לא נשלחות לחייבים, ולמרות זאת רַשמי ההוצאה לפועל עושים החלטות נוספות, כאילו החייב יודע בדבר החלטה קודמת (מנהל הרשות לאכיפה וגבייה, אישר במכתב אליי, כי רק החלטות [שאורכן] מעל שבע-עשרה שורות, אינן נשלחות לחייבים; אולם בכל התיקים שבהם אני מטפל, אף חייב לא קיבל את כל ההחלטות, גם אם אורכן פחות משבע-עשרה שורות). "איך יתכן לנהל מערכת משפט, ובפרט בנושא כה פגיע כמו הוצאה לפועל, מבלי שהחייבים מקבלים את כל ההחלטות?! ומדוע מועברות ההחלטות שנשלחות בדואר רגיל; ואז רשמי ההוצאה לפועל אינם מסוגלים לוודא האם החייב אכן קיבלן? מדוע במערכת בתי-המשפט – כל החלטה נשלחת לשני הצדדים בדואר רשום, ואילו מערכת ההוצאה לפועל מתנהלת כאילו אנו במאה החמש-עשרה? איך ועל סמך מה אישרו שר המשפטים וקודמיו התנהלות שכזו?! ומדוע שר המשפטים הנוכחי אינו דואג להפסקת הנוהל הלא-חוקי כאמור?! "בשלב הזה סירב בג"ץ ליתן סעד זמני לעצירת הליכי ההוצאה לפועל, אלא רק חייב את המדינה להגיב תוך 30 יום; ואני שואל: האם לא ברור כשמש, כי עקב ההתנהלות הלא-חוקית כאמור נעשו החלטות לא חוקיות? התשובה ברורה, לכן מחריד לדעת כי שר המשפטים שותק, ובג"ץ נמנע עד כה מליתן סעד זמני". קישור לכתב העתירה. ההצטרפות לעתירה אפשרית גם בדוא"ל court-justice@googlegroups.com, או בקשר עם עו"ד דב אבן-אור.

בוגדים ומשתפי פעולה עם האויב היו מאז ומתמיד חזון נפרץ בעמנו. לכן, בתפילת עמידה – הנקראת גם, "תפילת שמונה-עשרה" (למרות שיש בה תשע-עשרה ברכות) – נכללה קללה קשה על המלשינים מתוכנו. הנוסח המקורי היה חריף יותר, ועוּדן כיוון שהתפילה והסידור עברו ביקורת של הצנזורה הכנסייתית. "... למלשינים אל תהי תקווה, וכל הרִשעה כרגע תאבד, וכל אויבי עמך מהרה ייכרתו, והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו ...". ביהדות קראו לבוגדים, "מוֹסרים" (במילעיל), או במבטא אידישאי – "מוֹיסר". הרמב"ם פסק בעקבות התלמוד, כי אין למוסרים חלק בעולם הבא; ולבטח הוציאו את עצמם מכלל ישראל. במקומות אחרים גלגלו את הבוגדים בזפת, גילחו את שיערם, והריצו אותם לדיראון ברחובות העיר. השופט הדרום-אפריקני ריצ'ארד גולדסטון הוא בוגד – עוד יהודי, שהזיק לעמנו יותר מאשר עשרות גדודי מחבלים, ושירת את הלוחמה המדינית ואת הלוחמה הפסיכולוגית נגדנו ברחבי העולם. באידיש קוראים לטיפוס נתעב כזה, "שטינקער" (מונח, המשמש כיום למשהו אחר לגמרי). בערבית קוראים לטיפוס כזה, "ג'סוּס". לכן, אין פלא, שציבור היהודים ביוהנסבורג לא רצו, שיבוא לבר-מצווה של נכדו בבית-הכנסת, ורק בהשתדלות אדירה של משפחתו ושל חבריו הורשה גולדסטון להשתתף בטקס. כל זאת משום שלדעת הקהילה היהודית בדרום-אפריקה, סיכן גולדסטון את מדינת ישראל בדבריו חסרי האחריות על פשעי מלחמה, שביצעה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". איני זוכר החרמה כל כך בוטה של יהודי בקהלתו – חוץ מרכילות, המסתובבת בפרבר עשיר למדי של ואשינגטון הבירה, לגבי בכיר לשעבר במחלקת המדינה האמריקנית, שנודע כעוין לישראל: לכאורה, הבכיר התבקש לא להגיע לתפילה בבית-הכנסת שלו, כיוון שהקהל לא רצה להתפלל עמו במניין. ופתאום, שינה גולדסטון את שירו, וחזר בו מהאשמותיו במאמר בואשינגטון פוסט. מעט מדי, מאוחר מדי. קשה לי להאמין לטיפוס כל כך חלקלק וכה מפוקפק, שאכן התחרט, וחזר בתשובה. לפיכך, לא הייתי מאמץ את הצעתו הפרובוקטיווית של תא"ל אבי בניהו, שהציע, בראיון פרידה עם ירון דקל בקול ישראל, להפעיל כעת, לאחר תדריך מתאים, את גולדסטון כמסביר למען ישראל, שיזים את הטענות של ועדת גולדסטון נגד המדינה. בוגד נשאר בוגד, ואני מתקשה להאמין לחרטתו. אולם, מאמרו של הבוגד מעלה שאלות שונות. למשל, שואל פרופ' יובל שני כמה שאלות מטרידות – "... יש להרהר בשאלה אם ממשלת ישראל תרמה באופן התנהלותה בפרשה ליצירת אותו מצג שווא שלפיו פעולותיה בעזה נועדו לפגוע במכוון באזרחים פלשתינים [כך!] ... נדמה אפוא שהלקח שיש להפיק מהפרשה הוא כי שיתוף פעולה עם גופים בינלאומיים – גם גופים הצפויים להיות ביקורתיים ביחסם לישראל – לעתים עשוי להקטין את פגיעתם הרעה ... בסופו של דבר מאמר הדעה של גולדסטון מנקה את ישראל מהאשמה חמורה על דרך ניהול המערכה בעזה, אך אינו פוטר אותה מהצורך למצות את החקירה בכל הנוגע לכל אחת מהתקריות שהתרחשו במבצע והמעלות חשד להפרתם של כללי המשפט הבינלאומי". דעה אחרת יש לעפר דרורי, עמיתי, שסבור – בצדק רב – "... לצד התנצלותו [גולדסטון] יש לברר ולבדוק איזה נזק גרמנו לעצמנו בעקבות הדוח ובעקבות נטייתנו לקבל כל גינוי חיצוני עלינו באהבה ... "האם לא ראוי לשנות את ההנחיות שניתנו בעקבות הדוח המצמידות לכל מח"ט ואולי מג"ד עורך-דין מטעם הפרקליטות [הצבאית] שיחווה דעתו לפני כל פקודת אש האם היא תואמת את 'החוק הבינלאומי'?" ודרורי חותם בשאלה רטורית – "ומה לגבי ישראלים רבים אשר אימצו אל לבם את דוח גולדסטון כמוצאי שלל רב ועשו בו שימוש ל'הוכחת' התנהגותנו הלא-מוסרית של צה"ל במבצע 'עופרת יצוקה', האם מי מהם יתנצל עכשיו על חשדותיו? האם מי מהם יכה על חטא?" הבלוגר הבריטי ריי קוק הרבה יותר חריף בדחותו את הרעיון, כי גולדסטון התחרט. קוק מנתח פסקה פסקה את מאמרו, ומגיע למסקנה חמורה, כי אין להאמין לחרטתו, וממילא הערבים, השמאלנים וגורמים אנטי-ישראלים ימציאו הסברים מדוע חזר בו גולדסטון מכמה מהאשמותיו נגד ישראל, וידחו את מסקנותיו החדשות. גם איזי לייבלר מפקפק בחרטתו של הבוגד. "ניתן היה לצפות כי כאשר ריצ'רד גולדסטון ירגיש מחויבות מאוחרת לחזור בו מהכפשתו המקורית והמזעזעת את ישראל, הוא יבחר במדיה המתאימה למתן ההצהרה שלו ולא בכתיבת מאמר דעה מעורפל בעיתון וושינגטוני" – הוא כתב בטורו בישראל היום [ההדגשות שלי – אב"ץ].

עו"ד משה מכנס, ידידי, תקף את הדברים, שכתבתי נגד המגמה של המטה הארצי של המשטרה לעטר בצל"שים את שלושת בכירי משטרת חיפה, שנספו בשריפה בכרמל. הסברתי, שהוא טועה, וביסוד הכוונה המשטרתית להסתיר את האמת החמורה, ולמנוע חקירה בנסיבות האירוע – כפי שטוענות המשפחות השכולות של צוערי שירות בתי-הסוהר. טענתי העיקרית – המתבססת גם על מאמרי על הצל"שים בצה"ל – הנה שנדרשת מקצין בכיר (על אחת וכמה איש צבא קבע) נורמה גבוהה ביותר, והדברים שאירעו לכאורה בכרמל היו במסגרת תפקידם של שלושת קציני המשטרה – גם אם הביאו למותם. על דברי עו"ד מכנס הגבתי: "עקרונית, איני מאמין למשטרת ישראל, שרכשה את חוסר-אמוני בעבודה קשה ובהשתדלותה הרבה בעשרות השנים האחרונות. "דרך אגב, חושב, שמרבית אזרחי המדינה מסכימים עם דעתי השלילית על משטרתנו האומללה, והדבר מתבטא בסקרי דעת קהל על אמון הציבור במוסדות המדינה. "אחרי מחקר ארוך של הצל"שים בצה"ל, תוך השוואה לנעשה בצבאות זרים - הגעתי לפרשנות עמוקה לגבי מניעי הצל"שים. רובם נועדו לכסת"ח. כלומר, לעטר מחדלים של הארגון בעטיפה יפה, ולפיכך לתייגם כמעשים נכונים וטובים. "לצערי, זה מה שאני חש לנוכח פרשה זו. מישהו במטה הארצי של המשטרה חושב, כנראה, (א) לצ'פר את שאירי הקצונה, שנספתה בדליקה (ושוב, מה היה להם לעשות שם?!); ו-(ב) לעטוף את הנספים בעטרת גיבורים (האמנם היו שלושת השוטרים הבכירים כאלה, או שנקלעו למצב בלית ברירה, ולא יכלו לחלץ את עצמם?), כדי למנוע/להחליש את הרינונים בדבר אי-סדרים במשטרה ו/או בשב"ס, שגרמו לאסון האוטובוס. "אשמח מאוד לראות את תיקי החקירה ואת התיקים, שעליהם התבססו הממליצים לצל"ש. אך כמו בצה"ל, אני מניח, שהתיקים הללו יישארו נסתרים מעין בוחנת – גם אם יצווה בית משפט לחושפם. כפי שהוכיחה עתירתנו [עתירת הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה] נגד ארכיון צה"ל בעניין הצל"שים במלחמת יום הכיפורים – לממסד המושחת של מדינתנו יש טריקים נבזיים להסתיר את ערוותו מפני הציבור".

עוד לא שככו ההדים על דברי קלמן ליבסקינד (כתב מעריב, חובש כיפה, שמתנחל במושב גִמזוּ – בתוך הקו הירוק) על החוויה הקשה שעבר, כשניגש למשטרת לוד, כדי להתלונן על תקיפתו בידי ערבים בכניסה למושבו, וכבר דואגת משטרתנו לספק לנו סיפור נוסף באותו הנוסח – הפעם מהיישוב נֶצר בגוש עציון. ביום שישי (כ"ו אדר ב', אחד באפריל) תקפו שישה ערבים את אורי פלסי משדה יעקב ואת יגאל דביר מאפרת, ששתלו נטיעות על אדמות מדינה, לאחר שערבים עקרו אותן שבוע לפני כן. ערבי תקף את אורי עם מקוש, ויגאל הציל את חייו כשמנע בשנייה האחרונה מהערבי להכות את אורי. אורי נפצע קל. כוחות הביטחון הוזעקו, ולמקום הגיעו הצבא והמשטרה. כשאורי ויגאל נכנסו לתחנת המשטרה להגיש תלונה נגד הערבי על התקיפה, אמר החוקר לשניהם, שהם חשודים בתקיפת הערבי. הערבי לא רק תקפם, אלא גם הגיש תלונה נגדם; ועכשיו הם חשודים. שני היהודים נחקרו, נלקחו מהם טביעת אצבעות, וניתנו להם צווי הרחקה לחמישה-עשר יום לרדיוס של 500 מטר מאזור האירוע מזה שנתיים מנהלים הערבים, בנוסף לבנייה בלתי-חוקית, גם אינתיפדת נטיעות, ובונים חממות ותשתיות. הם נענים לקריאת סאלאם פיאד לשתול מיליון עצים בשטח C דווקא. בעזרת ארגונים בינלאומיים, נוטעים הערבים כמויות עצים, שלא נראו כמותן באזור. תנופת הנטיעות של הערבים מצביעה על הכוונה לקבוע עובדות בשטח, כדי לשבור את הרצף ההתיישבותי בגוש עציון בפרט וביהודה ובשומרון בכלל. וכמו שצרחו הפורעים במאורעות – "הממשלה עמנו!" (אלדוולה מענא): אצל היהודים האכיפה וההקפאה הן של מאה אחוזים. ובמקביל, מודה דובר צה"ל, כי השב"כ מעורב בתהליכי הגיוס של נערים מיהודה ומהשומרון. לכאורה, אין בזה פסול, אלא שזו מכבסת מלים. המדובר בלחץ לא-הגון על נערים להלשין על חבריהם ל"מחלקה היהודית", וָלא ייפגעו סיכויהם לשרת כאוות-נפשם בצבא. אחר כך תמהו כל ה"צדיקים" מדוע נזעקו מנהיגים שונים להשתדל נגד מינוי י', שהיה ראש "המחלקה היהודית", לראש השב"כ. איך אפשר להסביר כל זאת?! כנראה, מישהו עובד ברצינות ובהתמדה על ניתוק הקשר בין בנימין נתניהו לבין ציבור מצביעיו. במרוצתם קדימה הם קורעים הכל – כולל את מעט האמון, ששוקם בין הצבא לבין המתנחלים (עיינו בהתנפלות הלילית על ביתו של משה – בן הרב אביחי – רונצקי באיתמר. ואני מזכיר ייחוס אבות, רק משום שאני חולק על גישתו הממלכתית של כבוד הרב, שיש לי הערכה רבה לעברו הקרבי, למנהיגותו ולגדולתו בתורה). ארבעים חכמים לא יצליחו למשות אבן, שזרק טיפש אחד לנהר – נהג אבי המנוח להגיד תכופות. וכאן עומדים ארבעים ליגיונות של זדים, המצרים את רגלי היהודים בחמת-זעם. כפי שאמר לי מתנחל, "שביבי יחפש אותנו בבחירות ...".