ספרו של הכומר הקנדי
ויליאם האל, שראה אור זמן קצר לאחר ביצוע גזר דינו של הצורר הנאצי, ובו הוא מספר על וידויו של אייכמן בתא המוות - מהווה, ללא ספק, מסמך היסטורי בעל חשיבות ממדרגה ראשונה לכל המבקשים ללמוד ולהבין את התופעה הנאצית. שיחותיו האישיות של אייכמן עם הכומר מגלמות לפנינו טיפוס שונה מן הדמות שהנבל ביקש להיראות בה לפני העולם.
משך כל סדרת ביקוריו של הכומר הוא ניהל עם אייכמן ויכוחים מייגעים בענייני דת, אמונה ופילוסופיה. אייכמן נהג להשיב בנאומים ארוכים על כל שאלה פשוטה. מה שהדהים את הכומר הייתה העובדה, שאייכמן טען מהרגע הראשון, ש
הוא מאמין באלוקים, אלוקים משלו המתגלם בטבע, ושהוא נוהג להתפלל מילדותו לאותו האלוקים, ולא חדל מכך אפילו יום אחד.
האם התפללת גם אז, בתקופת הנאצים?", שאל האל. ואייכמן השיב: "בהחלט, איש לא מנע זאת ממני". "כיצד יכולת להתפלל לאלוקים, שעה שאלפי אנשים נטבחו בפקודתך?", השתומם הכומר. השיב אייכמן:
"אני עצמי לא רצחתי אף אחד - אחרים הם שהרגו... ואיני נושא בשום אחריות לכך".
בשלב האחרון של פגישותיהם, ניסה הכומר האל לשכנע את אייכמן לחתום על וידוי, שבו יודה לגבי אחריותו למעשה הטבח ויביע חרטה. תחילה הסכים לכך, אולם משקרא את כתב הווידוי שהובא בפניו, פרץ בזעם: "אינני אשם... זה לא נכון... לא אודה בשום אחריות... עוד לא השתגעתי לספק לבית המשפט בירושלים וידוי חתום, כדי שיוכלו להרשיעני". משנרגע קצת, העיר להאל: "אתה מסתכל על העניין מבחינה מוסרית, אולם אני חייב לראות הדבר מבחינה משפטית, כיצד יתקבל וידוי מעין זה, לגבי הציבור והשופטים...".
הנימוס המזויף של אייכמן התנפץ, ככל שהתקרבה שעתו למות - מציין הכומר האל - בעוד שבשיחות הראשונות ביקש לעשות רושם, הרי שבפגישות האחרונות חדל מהעמדת הפנים והחל לנהוג בגסות רוח.
האם אינך מתיירא להתייצב בפני משפט האלוקים? - נשאל
אדולף אייכמן ימים אחדים לפני ביצוע גזר דינו על-ידי "הכומר המוודה". ואייכמן השיב ביוהרה:
"האלוקים שלי הנו גדול מדי מלהתעסק בענייניהם הפעוטים של בני האדם!".
ומשהו מעניין לגבי אמונתו של אייכמן באלוקים; הוא טען וחזר, ששוכנע מקריאה בספרי הפילוסופיה, שהאלוקים מתגלם אך ורק בטבע - וכשהכומר מעיר לו בשאלה: "האם רצונך לומר שגילית דרך חדשה באמונה?", משיב לו אייכמן: "לא! זוהי דרך ישנה ביותר. בימים קדומים עבדו בני האדם את הטבע; הם עבדו את הכוכבים, הירח והשמש - ורק עתה חזרו הפילוסופים מחדש לאותה אמונה ישנה...".
14 פגישות קיים הכומר האל עם אייכמן, ומשביקש ממנו בפגישה ה-13 לקרוא פרק בתנ"ך - השיב לו אייכמן בגסות ובחוצפה: "איני מעוניין בסיפורים היהודיים... בין כה הולך אני למות, ואין לי כל עניין לערוך הצגות של וידוי בפני בני אדם... לא עשית לי כל טוב שבאת אלי 13 פעם... איני חייב לך דבר שבאת...".