"הרצוג לבכיר אמריקני:
עמיר פרץ נתפס בציבור כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי", לשון הכותרת הראשית של גליון
הארץ הבוקר. עופר אדרת מדווח, על סמך מברק שנשלח משגרירות ארה"ב בישראל, כי כחודשיים לפני הבחירות לכנסת בשנת 2006 נפגש ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג עם "דיפלומט אמריקני בכיר" ואמר לו, בין היתר, כי כוחה של מפלגת העבודה נסוג משום "התפיסה הציבורית של פרץ כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". עוד מדווח כי הרצוג שמר על אופטימיות ביחס לסיכויי ההצלחה של המפלגה, וזאת משום שלדבריו, הרשימה שהציגה לבחירות "כוללת חברים אשכנזים, כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ".
אדרת מכנה את סגנון ההתבטאות של הרצוג "בלתי תקין פוליטית בעליל". מתבקש כמעט לומר כי דגל שחור מתנוסס מעל ההתבטאות הזו, אך מיד עולה הרהור שמא נכון היה יותר להניף מעליה דגל אפרו-ישראלי. כך או אחרת, התבטאות זו נחשבת כיום למגונה, ו
עיתון הארץ מפרסם אותה משום כך בבולטות, אך התקינות הפוליטית, מעצם טבעה, הינה תלוית הקשר. במקרה הזה, בן השיח ומידת הפרטיות של השיחה, במקרה אחר, התקופה. בשנת 1949, למשל, פירסם
עיתון הארץ את רשמיו של העיתונאי אריה גלבלום בעקבות ביקורו במחנות המהגרים הראשונים מצפון אפריקה.
גלבלום כתב עליהם כך: "לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. בכל אופן זוהי דרגה נמוכה עוד ממה שידענו אצל ערביי ארץ-ישראל לשעבר. בניגוד לתימנים, הללו נעדרים גם שורשים ביהדות. לעומת זאת הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימיטיביים והפראיים". היו זמנים במזרח התיכון.
שליפת ההתבטאות של הרצוג על פרץ מארכיון המברקים של מחלקת המדינה האמריקנית, שהגיע לאחרונה לידי הארץ, באה בעקבות הכרזתו של פרץ אתמול על החלטתו לרוץ לראשות מפלגת העבודה. "פרץ, בן 59, נשמע אתמול הרבה פחות מתלהם ויותר רגוע משהיה בעבר", מדווחת מזל מועלם בידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 4 של הארץ, בלי לומר במפורש כי פרץ "השתכנז".
על-פי מועלם, פרץ "נמנע מלתקוף ישירות את יריביו בהתמודדות על ראשות המפלגה – יחימוביץ' והרצוג", אך דווקא הרצוג שיגר מה שמכונה "עקיצה" כלפי פרץ (יש להניח בטרם ידע על הציטוט מפיו שעתיד להתפרסם בכותרת הראשית של הארץ). "במפגש סגור", מדווחת מועלם, אמר הרצוג כי "העבודה בראשות פרץ תהיה מפלגת נישה, כמו סיעת עם-אחד". לא מצוין מי הדליף את ההתבטאות הזו מ"המפגש הסגור", ואם היה זה דיפלומט אמריקני בכיר או לא.
"משום מה התקבעה מאז פרסום המסמכים [של ויקיליקס] הנחת עבודה כאילו חשפו המשתתפים בשיחות הללו את השקפת עולמם האמיתית, במקום את הסיסמאות שאותן הם מוכרים לציבור הישראלי", כותב אורי משגב במדור הדעות של
ידיעות אחרונות. "למה בעצם? הם ישבו שם מחוברים לפוליגרף? מי אמר שהמצב אינו הפוך בתכלית? אפשר הרי דווקא לטעון שעל ספת השגרירות נטו אנשים להשמיע דברים שינעמו לבני שיחם, ויציגו אותם באור נאור וחיובי.
"[...] זו אולי הנקודה המרכזית בכל הסיפור של פטפטת ויקיליקס. האנושות מייחסת חשיבות גדולה מדי לדיבורים. [...] הדבר היחיד שחשוב באמת הוא פעולות בשטח, כאלו שקובעות מציאות או משנות אותה".
"התיק הישראלי של ויקיליקס", כפי שהוא מכונה בהארץ, מספק הבוקר עוד שתי כותרות לעיתון, הפעם על אודות פעילויות בשטח, לא התבטאויות.
ברק רביד מדווח על פעולות הממשל האמריקני נגד האלוף ((מיל.))
ישראל זיו, שעומד בראש חברה לייעוץ ביטחוני ואימונים צבאיים.
יוסי מלמן מדווח כי ישראל חתמה על עסקות נשק במאות מיליוני דולרים עם אזרבייג'ן, וזאת במטרה להשיג דרכה מודיעין על אירן.
חבל שמיזם "התיק הישראלי של ויקיליקס" אינו כולל את הטקסטים המלאים של המברקים שעליהם מבוססות הידיעות, לפחות באתר הארץ, שם אין הגבלת מקום. מצד אחר, הסיקור התדיר של המברקים מעניק להארץ הזדמנות לסקר גם את ההתפתחויות בחיי מקבל ההדלפה, ג'וליאן אסאנג', והחשוד בהדלפה, ברדלי מאנינג.
נטשה מוזגוביה מדווחת הבוקר כי "מתרחבת הביקורת על תנאי מעצרו" של מאנינג, אשר לדברי מקורביו מוחזק מאז מאי 2010 "בתא מבודד, ללא חפצים אישיים, ונאלץ לפשוט את בגדיו לעתים תכופות".