דון ז'ואן מאת מולייר בהפקת תיאטרון גשר, הוא כמו כל הגברים בגיל המעבר - עייף. כמה יכול גבר לחזר אחרי נשים צעירות, כי להוכיח את גבריותו, והיותו סמל מין מפואר? גם המחזר המוצלח ביותר - מתעייף. וכך גם הפקת תאטרון גשר, ארוכה ומעייפת את הקהל.
גדול כותבי הקומדיות הצרפתיות, ז'אן בטיסט פוקלן, הידוע בשם הבמה שלו - מולייר (1622-1673), מגלגל אותנו מצחוק בקומדיות הנפלאות שלו - החולה המדומה, הקמצן, תעלולי סקפן, טרטיף ועוד. בדון ז'ואן, שנכתב בשנה בה לקה בשחפת, ממנה נפטר ב1673, גם מולייר כבר התעייף מלהעביר ביקורת מושחזת על הכנסיה, תאוות הבצע והמין של האנשים והצביעות. הרבה קש הוא אכל בשל כך, ועבר תקופות לא קלות, חרף היותו מחזאי החצר של המלך לואי ה-14.
קומדיה - אמורה להיות קלילה ולא מעייפת. בימויו של אלכסנדר מורפוב הבולגרי, מכביד על החן והקלילות של מולייר. סשה דמידוב, הכוכב הבולט, התמיר והיפה של תאטרון גשר, גם הוא מחצין אדישות משהו, בעת גיפופי הנשים והניסיון לפתותן. הסצינה הראשונה שלו, בה הוא ממזמז את ארוסתו דונה אלווירה (נטע שפיגלמן) כשהוא מצוי מאחוריה, ותוך-כדי, מעביר את מלאכת המיזמוז לשני משרתיו הצעירים, תוך ניצול העלטה והיותם בגבה - ממחיש היטב את הלך רוחו של דון ז'ואן.
זלזולו המופגן בה בהמשך, והתמשכות עיסוקו בפיתוי נשים בנון שלנטיות עד אדישות, מקהים את העוקץ מהדמות שנחרטה בזכרון הקולקטיבי כמאהב האולטימטיבי. המסר של מולייר על חוסר הטעם בהתנהלות זו מובן. אך מדוע למשוך את המחזה, שכאן מוגש כקטעים-קטעים שאין להם חיבור של ממש, ולעייף את הצופים? עד כדי כך שהרבה קומדיה אין כאן.
השחקן שכובש את הבמה במשחקו המצוין, בהיגוי הברור שלו ובקסם שעובד על הקהל - הוא דביר בנדק, כסגארנל, משרתו האישי, שמנסה לשווא להחזיר לאדונו את ההגיון והנורמטיביות. לבנדק יש משהו טבעי ובלתי אמצעי במשחקו, שמשכנע את צופים בכל תפקיד שהוא משחק. כך גם כובשת את הלב לוסי דובינצ'יק כאיזבלה, המשרתת של דונה אלווירה, שהבימאי בחר לכער אותה עם משקפיים שחורים, אך משחקה תמיד מעולה, וגם כאן.
שלושת הצעירים, אנשי הפמליה של דון ז'ואן - ציון אשכנזי, (שהתבלט במשחקו בסרט "גיא אוני" שביים דן וולמן), גם אם לא קיבל נתח הולם דיו של טקסט, וכן אורי יניב ויובל ינאי המוכשרים. גם יתר השחקנים הצעירים בתפקידים הזעירים היו משובחים - הנרי דוד, יעל טוקר, רונית בקרמן, גור קורן ואלונה איב. עם צוות שחקנים כאלה, יש מקום למיקצה שיפורים.