הרמזים הללו, כמו גם ניתוח קר של תמונת המצב, הם שמביאים את השר לעניינים אסטרטגיים, בוגי יעלון, לנקב חור גדול בבלון ספטמבר ולומר בקול ברור: "ספטמבר הוא סחיטה – יותר איום מאשר אופציה ממשית". בעצם, מסביר יעלון, לאף אחד מהשחקנים אין ולא יכול להיות אינטרס לדחיקת צה"ל מיו"ש, שכן משמעות הצעד הזה היא העלאת חמאס לשלטון על חשבון אש"ף. הראשון להבין זאת הוא
מחמוד עבאס עצמו. הבאים בתור הם האמריקנים, הגרמנים, שאר המנהיגים במערב אירופה וגם המלך הירדני עבדאללה.
"מה שהתפתח פה בחודשים האחרונים הוא שימוש בעניין של כינוס האו"ם בספטמבר כאיום על ישראל על-מנת לסחוט ויתורים מממשלתה, בין אם בנאום ראש הממשלה בקונגרס ובין אם במהלכים אחרים שחשבו שאולי ננקוט". כיוון שמדובר במהלך שמנוגד לאינטרסים של כולם, יעלון מעריך שכבר בקרוב השכל הישר יגבר. "בתקופה הקרובה, לבטח עד מאי, נמשיך לראות שימוש באיום הזה כדי לסחוט ויתורים – אולם ככל שנתקרב למועד נראה יותר ויותר גורמים רציונליים שמנסים למנוע מימוש של החלטה אופרטיבית באו"ם.
"אם זה יגיע למועצת הביטחון", מוסיף יעלון, "ארה"ב תטיל וטו ובכלל ספק אם יהיה רוב".
לאור הניתוח הזה, המסקנה של יעלון היא "שלא נבהלים ולא נכנעים. מי שמזין את גל האיומים בקהילה הבינלאומית רוצה שישראל תתקפל או תוותר רק כדי להביא את אבו-מאזן לשולחן. אסור לנו להיכנע לניסיונות הסחיטה הללו. ודאי שאסור להתקפל רק כדי לגרום לו לדבר איתנו. צריך לעמוד איתן ולא לפעול רק כדי לרצות מישהו".
יש הצעות להיערכות מחודשת של צה"ל ביו"ש, כלומר לנסיגה חד-צדדית, או להכרה במדינה פלשתינית בגבולות זמניים. מה דעתך?
"אלה ספקולציות שאסור לנו כלל לעסוק בהן. אסור ללכת לשום מהלך מהסוג הזה, לבטח לא כדי להביא את עבאס למו"מ או כדי למנוע כביכול את ספטמבר. כל מהלך של נסיגה יחזיר אותנו לתהליך הכושל של אוסלו. כל מי שעיניו בראשו מבין שהשאלה אינה פיסת שטח כזו או אחרת, אלא נכונות להכיר בישראל כמדינת לאום של העם היהודי. כל נסיגה בזמן שהסוגיה הזו לא מבוררת, פירושה שיטת הסלאמי. לכן אני מתנגד לזה".
יגידו לך שזו כניסה עם הראש בקיר. כל העולם מצפה מאתנו לפעולות מסוימות ואנחנו מתעקשים להיכנס לבידוד מדיני.
"לפני חמישה שבועות הייתי בוושינגטון ופגשתי גורמים בכירים בממשל. המצב הוא שארה"ב היום אתנו. ראש הממשלה היה בגרמניה. עכשיו הוא נוסע לבריטניה ולצרפת ואחר כך לארה"ב. מגיעים לכאן מנהיגים מכל העולם. אני התקבלתי כאמור באופן חיובי בוושינגטון. אז איפה הכניסה עם הראש בקיר? על איזה בידוד מדברים? במסגרת הבידוד הזה התקבלנו ל-
OECD ולמאיץ החלקיקים בשווייץ ואנו משפרים את הייצוא והייבוא. זה הכול חלק מאותו גל איומים שיוצרים אנשים שכבר 20 שנה מנסים לדחוף את ישראל לכיוון מסוים בעניין הפלשתיני. למרות שהמדיניות שלהם נכשלה הם מגייסים את כל האמצעים, כולל הטענה על בידוד שאנו כביכול נתונים בו".
אבל יש קושי. למשל שרי החוץ של צרפת ובריטניה או אחרים שכן דוחפים למהלכים נגד ישראל.
"יש חילוקי דעות לגיטימיים עם חלק מידידי ישראל בעולם. תמיד היו. יש אי-הסכמות, ולא בפעם הראשונה, אבל אין עימות. ובכל מקרה, להפוך את זה לבידוד? לא מיניה ולא מקצתיה. אנחנו צריכים לעמוד איתן, לא להיכנע או להתקפל. כל ויתור ישראלי ישים אותנו במדרון מדיני, ביטחוני ופוליטי".
ה'סור מרע' של יעלון ברור. לישראל אסור להישבר רק כדי לגרום לעבאס לבוא אל שולחן הדיונים. אולם, השאלה הנשאלת היא איפה ה'עשה טוב'? מדוע לא להשיב לפלשתינים באיום תחת איום ולהודיע כבר היום, למשל, שהכרזה חד-צדדית תיענה בסיפוח ההתנחלויות. ניסיונותיי לחלץ ממנו או מאחרים אמירה ברורה על תוכניות המגירה של ישראל נתקלו בשתיקה מחויכת. "עדיף לא לדבר. זו עמימות קונסטרוקטיבית".