בתם של חבריי חזרה מהגן ביום הזיכרון וסיפרה: היום עמדנו ישר כמו חיילים, כי שמענו את צפירת העומר. איך אפשר להאשים אותה על הבלבול? הרי גם אנחנו מתעוררים בבוקרי הימים העמוסים הללו ולא זוכרים בדיוק אם השבוע חל יום השואה או יום הזיכרון, יום העצמאות או ל"ג בעומר. יד ההשגחה עמסה מאורעות רבים על התקופה הטעונה הזו שבין פסח לשבועות. גם הרוגי מסע הצלב הראשון, המכונה במסורת היהודית "גזירות תתנ"ו", נטבחו בדיוק בשבועות אלו. זו אחת הסיבות לכך שיוצאי אשכנז מחמירים במנהגי האבלות של ספירת העומר. קל לראות מה משותף לכל האירועים הללו: הגויים לא כל כך אוהבים את היהודים. וכאן אני מגיע למערכת ההסברה הישראלית. יש הרבה סיבות למה ההסברה הישראלית בחו"ל היא כישלון. תלמידה שלי, סטודנטית באוניברסיטה יוקרתית בארה"ב, סיפרה לי בגאווה: אחרי שהמוסלמים בקמפוס ערכו שבוע פעילות תחת הכותרת "ישראל = אפרטהייד", אנחנו יזמנו בקמפוס שבוע "שלום במזרח התיכון". הסברנו לכולם למה למען השלום עדיף לא להטיח האשמות לא מדויקות בישראל. היא ציפתה לתגובה נלהבת מצידי, אך אני שאלתי: אם הם עשו שבוע "ישראל = אפרטהייד", למה אתם לא עשיתם שבוע "פלשתינים = רוצחי תינוקות"?! אבל היא, כמובן, לא אשמה. תלמידתי וחבריה רק חיקו את ההסברה הישראלית הרופסת והתבוסתנית. מי שלא מעז לומר שהמנהיגים הפלשתינים הם שקרנים העומדים בראש ארגוני טרור, ומעל לכול: מי שלא מעז להצהיר שיהודה ושומרון הם שלנו, דן את עצמו לעמדת נחיתות נצחית בעולם התעמולה (ולא רק בו). אבל דווקא בימים הללו אני נאלץ להודות שאלו אינן הסיבות היחידות לכישלוננו. העיתונאי החשוב תומס פרידמן ניסה פעם להסביר מדוע ישראל תמיד בכותרות; למה שני ערבים שנהרגו בשכם יופיעו בעמוד הראשון, ואלפיים אפריקנים שנהרגו באוגנדה יופיעו בעמוד 16. אחסוך לכם את ההסברים שלו, כי הם לא שכנעו אפילו אותי, וודאי לא ישכנעו אתכם. נטייתי הרציונליסטית דוחפת אותי לחפש הסברים הגיוניים לשנאה שמפגין העולם כלפינו. אבל בסופו של דבר אני נאלץ להודות: העולם נגדנו כי הוא תמיד היה נגדנו. בימי בר כוכבא ובמסעי הצלב ובשואה, וגם היום. זה לא קשור למלחמות ולא קשור לכיבוש. מסמכי ויקיליקס הראו שהצבא האמריקני הרג בעירק אלפי אזרחים. בכל זאת, אף אחד לא קורא לארה"ב "מדינת אפרטהייד". ועדה מיוחדת של האו"ם קבעה שצבא סרי-לנקה קטל לפני שנתיים לפחות 40,000 אזרחים טמילים. מועצת הביטחון נותרה אדישה. יש יסוד לא רציונלי, שאינו ניתן להסבר, בשנאה התהומית שהעולם רוחש כלפי ישראל והיהודים. אפשר לשפר את ההסברה שלנו. זה ודאי יועיל במשהו. אבל אני חושש שגם גאוני הפרסום של קוקה קולה לא יצליחו למכור אותנו לעולם. זה בגלל צפירת העומר.

יש בנות שלא נעים להן לומר לבחור שיצאו איתו שזה לא זה. יש אפילו לא מעט בנות כאלו. כשאני נתקל בנערה כזו, אני משנן לה כלל מועיל: מה שלא נעים היום, יהיה הרבה יותר לא נעים מחר. אם לא נעים לך להגיד לבחור 'לא' אחרי דייט ראשון, יהיה הרבה יותר לא נעים לדחות אותו אחרי הפגישה השלישית, כשהוא כבר הכניס את השם שלך לזיכרון של הטלפון. ואם לא נעים להגיד 'לא' אחרי הדייט השלישי, זה לא יהפוך נעים יותר אחרי חודשיים, כשאבא שלו כבר קנה חליפה לוורט. מסתבר שלכלל הזה יש גם השתמעויות כלכליות. נתניהו, שהיה ב-2003 שר אוצר עז כלביא, הפך ב-2010 לחתלתול. הוא נכנע לשביתת הפרקליטים, כי לא רצה לשחוק את תדמיתו בעימות ציבורי. אבל מה שלא נעים היום, יהיה יותר לא נעים מחר. העובדים הסוציאלים שמעו שמחלקים כסף, מיהרו להצטרף לחגיגה, ונתניהו מיהר להיכנע. כעת הוא מתמודד מול שביתת הרופאים. אני נביא קטן מאוד, אבל כאן אני מרשה לעצמי לנבא: אם נתניהו ייכנע לרופאים, ישבתו המרצים. ואם ייכנע למרצים, ישבתו החזאים, החייטים והמחווטים. בסופו של דבר נתניהו ייאלץ להגיד לא, אחרי שכבר ניקב את הקופה הציבורית. גל השביתות מתודלק בשמועה המתרוצצת: "יש כסף בקופה". בעיתונים נכתב שבמשרד האוצר שוכבים מיליארדים מיותרים. יש עודפי תקציב משנת 2010. שכחו רק לספר שלא נשאר כסף, אלא הגירעון היה נמוך מהצפוי. כלומר, החור בכיס קטן ממה שחשבנו, אז בואו נגדיל אותו.

מבין שלל הסכנות המאיימות על בתינו, שתיים נידונות בהרחבה בשבועות האחרונים: רעידת אדמה וסכנת הטילים. המענה הטוב ביותר לשתיהן הוא הממ"ד. לא זה שמחנכים בו, אלא זה שמסתתרים בו. אחרי מלחמת המפרץ, הוחלט לחייב את כל המבנים החדשים בישראל בבניית חדרים מוגנים. היום אפשר רק להודות לפקיד האנונימי שקיבל את ההחלטה הנבונה הזו. הממ"דים מחזקים מאוד את הבתים שנבנו בעשרים השנים האחרונות, וכנראה יגנו עליהם גם בזמן רעידת אדמה חזקה. הממ"ד הוא גם המענה ההגנתי הטוב ביותר לטילים. עם כל הכבוד ל"כיפת ברזל", מישהו הִשווה את המערכת המשוכללת הזו לתמונה הבאה: אדם מתקרב אליך ובידו אקדח. יש לך שתי אפשרויות: למצוא מחסה, או לנסות לפגוע בו לפני שהוא יפגע בך. במקום זה, אתה נשאר במקום ומנסה ליירט את הכדור הנורה אליך בעודו באוויר. המענה האמיתי לטילים הוא כפול: האזרחים ישבו בתוך חדרים מוגנים, וצה"ל ינסה להביס את אויבינו כמה שיותר מהר. החדרים המוגנים כבר קיימים; בואו נקווה שאנחנו עדיין זוכרים איך להביס.

בליל הסדר, שעון הקיץ גזל ממני את ילדיי כבר בתחילת הסעודה. אני מעז להעלות שאלת כפירה: מי בכלל צריך שעון קיץ? טוענים שהוא חוסך למשק עשרות מיליונים. זו טענה של גורמים אינטרסנטיים, שמעולם לא הוּכחה באופן מדעי. ובכלל, יום שביתה אחד עולה למשק הרבה יותר. אומרים שאנשים עושים יותר קניות כשיש שעון קיץ. גם אם זה נכון, לא בטוח שאנחנו צריכים לעודד עוד צריכה מיותרת. אומרים שאנחנו מרוויחים עוד שעת אור. אבל איזה מין רווח זה? כך עוד יותר קשה לשכנע את הילדים ללכת לישון בשעה נורמלית. אבל עזבו, אל תטרחו לענות לי. כי יש רק דבר אחד יותר מייגע מאשר שעון הקיץ: הוויכוח על שעון הקיץ.