השייח' קרדאווי הוא מנהיג רוחני שיודע לייצר כסף. אך הוא יודע גם לנתבו ליעד הסופי – תשתיות הרצח של הג'יהאד העולמי. השייח' דואג לערוצי מימון למחבלים במקומות שונים בעולם. אחד הערוצים הוא קואליציית הצדקה אשר הוקמה בתחילת מלחמת אוסלו וקרדאווי עומד בראשה. זהו אירגון גג של עשרות קרנות איסלאמיות בעולם, ביניהם IHH הידוע לשמצה. הקואליציה מממנת את התשתית האזרחית של חמאס ומעניקה סיוע לשהידים ומשפחותיהם. קרן קטאר שגם בראשה עומד קרדאווי, חברה בקואליצייה. לאחרונה אימצה הקרן את קבוצת הכדורגל ברצלונה. בתמורה לסיוע חסר תקדים של 165 מיליון אירו, סמל הקרן יתנוסס על חולצותיהם של שחקני הקבוצה. רבים שותפים לרווחת הרוצחים של ילדי ישראל. ביניהם ה-IDB, הבנק האיסלאמי לפיתוח המשתייך לאירגון הוועידה האיסלאמית, "האיחוד האירופי" של 57 מדינות מוסלמיות. המוסד העביר למשפחות שהידים ואסירים מעל שני מיליון דולר מאז מלחמת אוסלו. גם הממשל של מחמוד עבאס מסייע בנדיבות רבה לרוצחים. אין חשיבות לאירגון המוצא. סיוע לרוצחים מעוגן בחוק היסוד מ-2004 החתום על-ידי אבו-עלאא'. על-פי חוק זה רוצחי משפחת פוגל יהיו זכאים לשלל הטבות לכשייתפסו: פטור מתשלום ביטוח רפואי ושכר לימוד אקדמי או מקצועי, הקצאת בגדים פעמיים בשנה, משכורת חודשית של לפחות 4000 שקל. גם משפחותיהם יזכו לסיוע נדיב. לחייך כל הדרך אל הבנק, כלשון הקלישאה. תהליך השיקום של ילדי משפחת פוגל יהיה ארוך וכאוב, יש פצעים שלא יגלידו. הרוצחים לא יצטרכו להשתקם. לא רק קרדאווי, עבאס, אחמדינג'אד או ארדואן ידאגו להם. גם מי שיקנה כרטיס למשחקי ברצלונה, ישתה קריבו קפה במינסוטה, או סתם ינהג במשאית ברינקס מבנק ישראל לרמאללה מסייע לטרור.

הקשבה לדוברים אסלאמו-פאשיסטיים יכולה לסייע בחשיפת אידאולוגיה המניעה לרצח. מנהיג האיסלאמיסטים בבריטניה אנג'ם צ'ודארי אמר בראיון לאתר החדשות האמריקני WorldNetDaily בינואר האחרון: "השקפת האיסלאם, המבוססת על הקוראן ועל המסורת של מוחמד, גורסת שמלכתחילה אין שום קדושה לחייהם ולרכושם של הלא מוסלמים, כל עוד הם לא התאסלמו או קיבלו עליהם הסכם חסות". ואולי לא נורא כל כך לקבל הסדר חסות? הרי לכאורה יהודים שגשגו בימי הביניים תחת הסדר כזה בספרד ובצפון אפריקה. תקופה זאת אף זכתה לשם "תור הזהב". הרמב"ם שחי אז ואף זכה להיות מקורב לשליטים מוסלמים, כתב באיגרת תימן: "דעו, שה' השליכנו בגלל חומרת עוונותינו בתוך האומה הזאת. כוונתי לאומת ישמעל, המזיקה לנו והלומדת בעמקות כיצד להרע לנו ולשנוא אותנו... לא קמה על ישראל אומה שהזיקה לנו יותר ממנה ושהגדילה להשפילנו, להפחית בערכנו ולחזק את השנאה לנו, כמותם... למרות שסבלנו מהשפלתם, משקריהם ומכזביהם מה שאין ביכולת אנוש לסבול... כל אימת שאנו סובלים ומעדיפים לחיות עימם בשלום, הם מעוררים לנו קרבות ומלחמות." תקופת "תור הזהב" בספרד אופיינה לא רק בהשפלה אלא גם בפרעות ביהודים שנערכו מדי פעם. בקורדובה נרצחו ב-1011, לפי הערכות שונות, בין מאות לאלפי יהודים. גם בגרנדה נטבחו אלפי יהודים ב-1066, ביניהם יוסף הנגיד.

מי שוודאי בקי בהלכות בני חסות הוא מנהיגם הרוחני של האחים המוסלמים ופוסק סוני מקובל, השייח' יוסוף אל-קרדאווי. השייח' ידוע בפסיקותיו הרבות המתירות רצח נשים וילדים ישראלים. קרדאווי, יליד מצרים, חי במשך שנים רבות בקאטר עד שלאחרונה ערך מסע מתוקשר של שיבה למולדת. אך מסתבר שקרדאווי גם דמות עסקית. קשה לתאר בלעדיו את הבנקאות האיסלאמית. לא מדובר רק בבנק אל-תאקווה בו הוא מחזיק במניות יחד עם איימן א-זוואהירי, סגנו של בין-לאדן. אל-תאקווה מוקצה מחמת מיאוס במערב עקב קשריו המוכחים לג'יהאד העולמי. קרדאווי, המסורב כניסה לארה"ב, מושקע גם באפיקים הנחשבים סולידיים. השייח' קרדאווי עומד בבראש מועצת השריעה של QIB, הבנק האיסלאמי של קאטר, אשר נבחר ב-2010 לבנק השנה על-ידי מגזין העסקים המזרח-תיכוני Arabian Business. ל-QIB יש עסקים באסיה, אירופה וארה"ב. בשנה שעברה הבנק ערך מסע קניות של חברות מסחריות בבריטניה. וזאת באמצעות הסניף הלונדוני שלו הקיים מ-2008. קרדאווי עמד גם בראש מועצת השריעה ב-Arcapita, לשעבר הבנק האיסלאמי הראשון של בחריין. הבנק נוהג לרכוש נכסים במערב. חלקם יקרים מאוד. כמו למשל חברת התשתיות הבריטית וירידיאן המספקת חשמל לצפון אירלנד שנרכשה על-ידי הבחריינים ב-2009. אבל הפרשה העסיסית הייתה דווקא סביב רכישת השליטה בחברת הקפה האמריקנית "קריבו קפה". ההשתלטות אשר החלה עוד ב-1998, הושלמה במהלך 2002-2005. מי שדחף בכל מאודו לביצוע העסקה, היה מיודענו השייח'. הדבר נודע לציבור האמריקני אשר רבים ממנו החליטו להחרים את חברת הקפה. כדי לרכך את הזעם, הבנק הבחרייני שינה את שמו ובאופן רשמי קרדאווי הודח מתפקידו. קרדאווי, אם כן, אינו דמות מינורית בעולם הבנקאות האיסלאמית. מקורות אמריקניים טוענים שהוא התעשר מהשתלטות על קריבו קפה וממשיך גם כיום לנהל את ענייני Arcapita מאחורי הקלעים. ואילו מנכ"ל ה-QIB ציין בזמנו שרק בזכות השייח' הצליח הבנק לחדור לשווקים המערביים. קרדאווי, אגב, אומר בגלוי שמבחינתו זוהי דרך להשלטת האיסלאם בעולם.

חוקרת בריטית יהודיה, ג'יזל ליטמן, אשר שם העט שלה הוא בת יאור, מכירה את תופעת בני החסות מקרוב. היא נולדה במצרים ב-1933. ב-1955 נשללה אזרחותה וכעבור שנתיים הגיעה עם הוריה לבריטניה. היא מתארת כיצד השפיע ניסיון חייה על מחקרה: "הייתי עדה להרס, שנגרם תוך מספר שנים מועט, לקהילה יהודית תוססת, שחיה במצרים מעל 2,600 שנה... ראיתי את ההתפרקות והבריחה של משפחות, שנושלו מרכושן והושפלו, את הרס בתי הכנסת שלהם... התנסיתי אישית בקשיי ההגליה, בצער של העדר נתינות ורציתי להגיע לשורש העניין שגרם לכל זאת. רציתי להבין מדוע כמיליון יהודים מארצות ערב חלקו עמי ניסיון זה." ספרה של בת יאור "הד'ימים-בני חסות: יהודים ונוצרים בצל האיסלאם" מספק שלל תובנות בנושא. העקרונות המובאים בספר אומתו מול מקורות איסלאמיים על-ידי כותב שורות אלו. מעמדו של בן חסות, ד'ימי בערבית, נובע מהסכם הד'ימה המבוסס על שורה של הסכמים שנכפו על-ידי מוחמד על שבטים יהודים ונוצריים בחצי האי ערב. המפורסם שבהם הוא הסכם עם יהודי ח'ייבר. רובם נטבחו על-ידי צבאו של מוחמד אחרי שסירבו להתאסלם. הנותרים נכנעו וחוייבו לשלם מס משפיל. בח'ייבר נוצר תקדים של שוד קרקעות. ד'ימי שנשלל מהם זכותם על רכושם, יכלו לעבד את אדמותיהם שוב בתמורה לתשלום מס בשם חראג' לשליט המוסלמי. מס זה היה למעשה דמי שכירות שאדם שילם על רכושו שעבר לבעלותם המלאה של השליטים החדשים. בנוסף לחראג' ד'ימי היו מחוייבים לשלם גם מס גולגולת המכונה ג'יזיה. מס זה נגבה תוך כדי טכס משפיל, במהלכו אדם קיבל מכה בראש או בעורף. כדי לאשר תשלום ג'יזיה, ניתנו סימנים משפילים: קלף שנכרך סביב הצוואר, חותמת על כף היד או על החזה וכדומה. ללא סימנים אלה נשלל מהד'ימי חופש התנועה. לאורך ההיסטוריה שליטים מוסלמיים שונים אף הגדילו לעשות והוסיפו גזירות נוספות. מיסים מוגדלים הוטלו על הד'ימי ואם הללו לא עמדו בנטל ולא שילמו, נשותיהם וילדיהם נלקחו לעבדים. השליטים העות'מאניים כלאו את הכמרים ואת בני האצולה הנוצריים, עינו אותם ודרשו כופר תמורת שיחרורם. כתוצאה משימוש בשיטות דומות הקהילה היהודית של פס שבמרוקו כמעט התרוקנה בתחילת המאה ה-19. לתשומת ליבם של תושבי הנגב והגליל שנאלצים לשלם פרוטקשן לעבריינים הבדווים: יהודי לוב, תימן ופרס עשו זאת לאורך מאות שנים. גם בארץ ישראל המנהג אינו חדש. יהודי טבריה וחברון שילמו סכומים גדולים לשייח'ים ששלטו במקום כדי שאלה יערבו לחייהם. המושל הקשיש של הגליל והשומרון במאה ה-18 התחתן מדי שנה עם קטינות וחייב את הנוצרים בארץ הקודש לממן לו את ליל הכלולות. תהיה זאת טעות לדבר על תופעת הד'ימה בלשון עבר. דוח מחלקת המדינה של ארה"ב על חופש הדת בעולם משנת 2009 לא משאיר ספקות בעניין.להלן כמה דוגמאות. אנשי הטליבאן דרשו מהקהילה הסיקית באחד המחוזות בפקיסטן לשלם ג'יזיה. הקהילה שילמה 20 מיליון רופי ועזבה את המקום. בתיהם נתפסו על-ידי הטליבאן. נוצרים רבים בקראצ'י נרצחו ונשדדו לאחר שסירבו לשלם מס דומה. בעירק נרצחו בנסיבות דומות 14 נוצרים, 2000 איש עזבו את בתיהם. הארכיבישוף של מוסול נחטף ונרצח אחרי שלא שולמו דמי כופר. מנהיגים קתוליים בפיליפינים קיבלו מכתבים החתומים על-ידי "לוחמים מוסלמיים" בהם דרשו מהקהילה הקטולית לשלם ג'יזיה ולא – יירצחו. גם תופעת העבדות חיה וקיימת. אירגונים בינלאומיים מדווחים על 10000 עבדים נוצריים בסודן המשועבדים לראשי שבטים מוסלמיים. חלק מהאירגונים הללו עוסקים בפדיון העבדים, אך בשלב מסוים הם הבינו שפעיולתם דווקא מגבירה את התופעה. העריצים המקומיים נהנים מהכסף שזורם לכיסיהם ואף מעלים את גובה התשלום.