לא נעים להגיד, אך המשדר היפה ביותר בטלוויזיה בשנים האחרונות הוא עצרת הזיכרון בכיכר רבין. אותה טלוויזיה שביומיום מציעה בַעֲרוּת, מהומה ומזימה, הופכת פעם בשנה למכשיר שפל-רוח וגבה-נפש המשדר התכנסות מוזיקלית של יופי ותוגה, של צעקה ואיפוק. כל צופה בעצרת הזיכרון הזו הופך לשושבין הנושא באדרת הצער.
לא נעים להגיד, אך שווה לסבול את כל שיקוצי-החולין של הטלוויזיה לטובת מופע חד-שנתי זה, הלוקח את הלב ונותן ליחיד אפשרות להשתתף, באופן האינטימי ביותר, בהרכנת הראש של האומה. וזה הפלא: השירים מלַבים את העצב ומשככים אותו באותה העת. שום נאום של פוליטיקאי לא יכול לאחוז כך בדבר והיפוכו.
לא נעים להגיד, אך ההנאה מעצרת הזיכרון, שהיא למעשה מופע מוזיקלי איכותי, עולה רבבות-מונים על ההנאה ממופעי יום העצמאות המשודרים יממה אחר כך, ומציעים געיות-שיר ופרצי שמחה גסים ומלאכותיים כשִמחתו של חזיז המושלך למגרש כדורגל.
לא נעים להגיד, אך דווקא בטקס השכול של כיכר רבין אפשר להריח ביתר שאת את ניחוחה של "שושנת האלמוות" (כלשון זלדה) של הזֶמֶר העברי. החיבור המפעים בין מילים למוזיקה מוליד חוויה הרמונית שהיא כתחבושת לחוויית הפצע והשבר של האובדן. כפי ששבת המלכה "מְחַבֶּשֶת עַצְבוֹתיו" של אדם, כך גם השיר. וכפי ששבת היא עצירה מהשטף הגשמי של ההוויה, כך עצרת הזיכרון היא עצירה מהשטף היומיומי של שכחת הנופלים.
לא נעים להגיד, אך במופע נפלו שתי טעויות: הראשונה הייתה הקביעה ש'אליפלט' של אלתרמן נכתב בידי חיים חפר; והטעות השנייה הייתה שילובה של קרן פלס, ששרה בחוסר כישרון מצלצל. לוּ לפחות היה זה חוסר כישרון מתפרץ... לעומת זאת, הייתה זו הברקה לשלב את נינט, ששרה נפלא ממש את 'עיגולים של כאב'. זמרים 'מודרניים' שברדיו הם לעתים בלתי נסבלים, העניקו לשירים ותיקים כמו 'לו יהי' אינטרפרטציה מרתקת. השילוב בין גיטרות חשמליות לשיר כמו 'בסוף המדבר יש ים' אף לחך את האוזן באדוות של מיסטיקה.
לא נעים להגיד, אך עצרת הזיכרון הוכיחה שלא טעיתי: ישי לוי הוא אכן הזמר המזרחי המעניין ביותר. בעצרת הוא שר 'יצאנו אט' ועשה צמרמורת. צמרמורת נוספת עשה השיר "מה קרה לילד שקם ונעלם", שכן השורות המוכרות קיבלו פתע משמעות חדשה, נוראה.
לא נעים להגיד, אך
יאיר לפיד במיטבו בהגישו טקסי זיכרון. אצילי, אמפתי וסחבקי במידה. מבקרת הטלוויזיה של אתר 'וואלה' הפגינה גסות וטיפשות בקובעה שהעצרת הייתה מוצלחת למרות לפיד. היא לוקה באחד מהשניים: קוצר ראייה או תאוות ניגוח.
מה כן נעים להגיד? אולי רק, שהצער על החללים נמהל בחמדת כיסופים למציאות שבה מלחמות הן לא יותר מחומר גלם עתיק לשירים.