מכורה שלי

לרגל 100 שנה להולדתה של המשוררת לאה גולדברג, מפרסם הבוקר ידיעות אחרונות קטעים משיריה לאורך עמודיו. בתחתית מדור חדשות החוץ של העיתון, לצד ידיעות על עשרה גרמנים שמתו מאכילת מלפפונים מזוהמים, הסגרתו המתקרבת של הגנרל ראטקו מלאדיץ' לבית-הדין בהאג וממצאים חדשים על תאונת מטוס שהביאה למותם של 228 נוסעים, מתפרסמות השורות הבאות: "כָּבֵד עַל עַפְעַפֵּינוּ הָעוֹלָם. רָאשֵׁינוּ שַׁח. בִּכְיֵנוּ נֶאֱלָם. נֶחְתַּם הָאוֹר בְּפַאֲתֵי הַיָּם. הַזֶּמֶר תַּם". אכן, הזמר של ידיעות אחרונות על אירועים שאינם קשורים למדינת ישראל תם ונשלם בסופו של עמוד זה. בתחתית עמ' 4 של העיתון מתפרסמות השורות "וְעַל כֵּן אֵלֵךְ לְכָל רְחוֹב וּפִנָּה, לְכָל שׁוּק וְחָצֵר וְסִמְטָה וְגִנָּה, מֵחֻרְבָּן חוֹמוֹתַיִךְ כָּל אֶבֶן קְטַנָּה – אֲלַקֵּט וְאֶשְׁמֹר לְמַזְכֶּרֶת". הידיעה המרכזית בעמוד זה, מאת רוני שקד וצבי זינגר, עוסקת בפתיחת מעבר הגבול בין מצרים לרצועת עזה ברפיח. "כ-140 מתושבי עזה צבאו אתמול על מעבר רפיח ונהנו משינוי המדיניות המצרית – שינוי שבישראל מודאגים ממנו מאוד", מדווחים השניים. על-פי הדיווח, "תושבים מתחת לגיל 18 ומעל גיל 40 הורשו לעבור בהצגת דרכון, בעוד שתושבים בתוך טווח הגילאים נאלצו להצטייד באשרת כניסה מהשגרירות המצרית ברמאללה. [...] מעתה ייפתח המעבר לתנועת אנשים שישה ימים בשבוע, מ-9 עד 5. סחורות לא יועברו בשלב זה, למעט מקרים הומניטריים". לצד הידיעה, תיבה שבה מביא רוני שקד את דבריו של חמדי אל-עלול, תושב ג'באליה, שיצא אתמול לכיוון מצרים. "ההחלטה הזו היא החופש והחירות שלנו, ואנחנו מרגישים צורך להגיד תודה רבה לשלטון החדש במצרים", הוא אומר. "אני בדרכי לקונטרה, שם מתגוררים בני משפחתי. כבר שש שנים אני מתכנן לצאת לשם, ובשנים האחרונות הסגר מנע ממני. [...] עד עכשיו כל דבר היה אסור: אסור לצאת, אסור לבקר, אסור לקבל טיפול רפואי. לא היה שום חופש תנועה. עכשיו, לכל הפחות, יש לנו קצת אוויר לנשימה". אל-עלול מביע תקווה כי בהמשך ייפתחו השערים גם לישראל, כדי שיוכל לשוב ולעבוד בתל אביב. בעיתון הארץ מקדישים את הכותרת הראשית לפתיחת מעבר רפיח [אבי יששכרוף ועמוס הראל]. בתצלום [AP] שבמרכז השער, מעל לקפל, נראה ילד פלשתיני מחזיק בדרכון ומחייך. על-פי עיתון זה, כמו גם על-פי מעריב ו"ישראל היום", כ-450 פלשתינים עברו אתמול מעזה למצרים. "במערכת הביטחון", מציינים יששכרוף והראל, "לא הובעה בסוף-השבוע הפתעה או תרעומת יוצאת דופן מהמהלך של מצרים". הפרשן הצבאי של ידיעות אחרונות, אלכס פישמן, כותב בטורו כי "במערכת הביטחון בישראל מביעים, באופן פרדוקסלי, שביעות רצון מפתיחת מעבר רפיח". פישמן מסביר את שביעות הרצון בתקווה שמצרים "תיקח אחריות" על תושבי הרצועה. לדבריו, בטווח הקצר אומנם יש בפתיחת המעברים הישג לחמאס, אך "בטווח הארוך הרווח יהיה רק שלנו". ב"ישראל היום", לעומת זאת, הטון הבולט שונה. "מצרים נותנת לגיטימציה לחמאס", מצוטט גורם בלתי מזוהה בכותרת בשער העיתון. בעמ' 5 מתברר מתוך דיווח מאת שלמה צזנה כי הדובר האלמוני הוא "גורם מדיני בכיר", שאמר אמש כך: "החשיבות בהחלטה לפתוח את המעבר היא דווקא בהיבט המדיני – מתן לגיטימציה לארגון הטרור ששולט שם, דבר המחזק את יכולת המשילות שלו וכן ההפרה של מצרים את ההסכמים עם ישראל". "נראה כי הזעם הישראלי נובע מכך שפתיחת המעבר מבטלת את ערכה של מדיניות הסגר הנקמנית והאכזרית של ישראל", נכתב הבוקר במאמר המערכת של הארץ. בהמשך מודגש כי "פתיחת מעבר רפיח היא קודם כל מחווה הומניטרית חשובה", ומשולבת בו המלצה למדינת ישראל לפתוח את המעברים מעזה לגדה דרך שטח ישראל, וזאת בהנחה כי "ייתכן שדווקא החזרת החיים בעזה למצב נורמלי תאפשר יצירת בלמים אזרחיים שימנעו פעולות טרור". במעריב מזכיר אלי ברדנשטיין כי מנהל האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, אמר בראיון שהעניק לפני כמה שבועות לתוכנית הרדיו "בוקר טוב ישראל" של רשת ב' כך: "ככל שאני מבין כרגע, המעבר לא ייפתח". כמו-כן הוסיף כי "אין בכוונת המצרים לשנות את המציאות במעבר רפיח". ברדנשטיין מדגיש כי התחזית השגויה הזו באה בעקבות שורה של הפתעות שפקדו את מערכת הביטחון: הדחת נשיא מצרים, הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח, נוכחותם של פעילים אלימים על המרמרה ופלישתם של המונים מסוריה לישראל ביום הנכבה. "גורמים ביטחוניים" שמצוטטים בידיעה מדגישים כי המעבר לא נפתח באופן מלא, שכן טרם אושרה העברת סחורות. גם המלצתו של שוקי טאוסיג לצרף חותמת "הפתעה" לידיעות שכאלה אינה מאומצת באופן מלא. בכל זאת כותרת הגג לידיעה קוראת: "שוב ישראל הופתעה". במאמר המתפרסם במדור הדעות של מעריב מסביר אלי אבידר מדוע ישראל הופתעה הפעם. "הכישלון בהערכת המצב בגבולה הדרומי של הרצועה קשור באופן הדוק לקונספט שגוי באשר למשמעותן של הצהרות פומביות בעולם הערבי", כותב אבידר. "[...] להצהרות פומביות בעולם הערבי משמעות עצומה בהשוואה לדברים הנאמרים בחדרי חדרים או בשיחות טלפון; העיקרון הזה עומד בניגוד גמור לתרבות השלטונית בישראל, לפיה החלטות משמעותיות נסגרות בארבע עיניים, ואילו ההצהרות הפומביות הן מעורפלות ומשתנות חדשות לבקרים".

בשער ידיעות אחרונות הבוקר אין זכר לעניינים מדיניים ופוליטיים. לאחר שבוע רווי באירועים וכותרות בתחומים אלה, השער מקבץ הבוקר הפניות לעניינים אחרים. משבצת גדולה מוקדשת לזכייתה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה באליפות אירופה. הפניה אחרת מוקדשת למותו של האמן אורי ליפשיץ. הפניה שלישית מוקדשת למיזם המיוחד של העיתון לרגל 100 שנה להולדתה של המשוררת לאה גולדברג. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות מוקדשת ליוזמה חדשה של משרד הבריאות למלחמה בעישון. ידיעה על היוזמה, מאת שרית רוזנבלום ואיתמר אייכנר, מתפרסמת בכפולת האמצע של העיתון. בין היתר הכוונה היא לאסור עישון בתחנות אוטובוס מקורות, לאסור מכירת סיגריות במכונות אוטומטיות ובדיוטי-פרי, ולאסור פרסום מוצרי טבק בעיתונות, באינטרנט ובשלטי חוצות. ידיעות על היוזמה מתפרסמות גם ביתר העיתונים, אם כי לא בהבלטה דומה. בהארץ מוסיפה דנה ויילר-פולק דיווח שלפיו עיריית תל אביב–יפו אוכפת את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים "בצורה בררנית". ויילר-פולק מדווחת כי על-פי דוח שהגיע לידיה, בין החודשים דצמבר 2007 וספטמבר 2008 ניתנו 70% מהדוחות בגין עישון במקומות ציבוריים בתחנה המרכזית החדשה. על פני כפולת עמודים של עיתון מעריב מתפרסמת בתזמון מושלם מודעה מטעם מכון לגמילה מעישון והתמכרויות אחרות. המודעה מורכבת מ-24 תצלומי מסך של מעשנים לשעבר או מכורים לסוכר וגלוטן, אשר הופיעו בתוכניות ששודרו בערוצי הטלוויזיה המסחריים 2 ו-10 וסיפרו על הצלחתם להפסיק את ההתמכרות ולהרזות. עצם ההופעה בתוכנית טלוויזיה משמשת במודעה אסמכתא לאפקטיביות של הטיפול ומהימנות המכון. במודעה, המתפרסמת הבוקר על פני כפולת עמודים, לא מצוין אם כל 24 המרואיינים הופיעו בתוכניות ערוצים 2 ו-10 רק משום שמכון הגמילה שילם אלפי שקלים לחברות ההפקה.

"וטו ימנע מהפלשתינים להתקבל כחברים באו"ם", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". ציטוט, אלא מה, של נשיא העצרת הכללית ג'וזף דייס. מעל הציטוט מודגש כי "בישראל מרוצים". בועז ביסמוט, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מדווחים בכפולה הפותחת כי "דייס ביקש פשוט להזכיר את הנוהל המסודר והמפורט באמנת האו"ם בנוגע להצטרפות לארגון: על מדינה אשר חפצה להיות חברה להגיש בקשה מסודרת ומפורטת למועצת הביטחון, והיא זו שצריכה להמליץ בפני העצרת הכללית. ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת, החברות הקבועות במועצה, יכולות, אם כן, לבטל את היוזמה הפלשתינית". בטור נלווה, שתמציתו מתפרסמת בשער העיתון, חוגג ביסמוט את ההצהרה הפומבית. "הווטו האמריקני מובטח", הוא חוזה. דן מרגלית, לעומת זאת, זהיר יותר. הוא מסכם את אירועי השבוע שעבר בוושינגטון כ"ניצחון ישראלי טקטי", אך מתריע כי "האכזבה הפלשתינית עלולה להוליד מגמה הפוכה, מין ייאוש מן ההסתמכות על המשא-ומתן (שאינו מתקיים) ועל הקהילייה הבינלאומית. זה יחזק את הקולות הפלשתיניים הרוחשים מתחת לפני השטח ומייחלים לחידוש פעיל של הטרור". במדור הדעות של הארץ מביע דני רבינוביץ עמדה נחרצת יותר. "הנבחרים האמריקנים שפירכסו את סרבנותו של ראש ממשלת ישראל אחראים כמעט כמוהו לדם שיישפך כאן בשנה הקרובה, אבל הם לא יידרשו לתת דין-וחשבון על תרומתם ההרסנית", הוא כותב. לדבריו, "סקר עדכני מלמד ש-75% מהפלשתינים מאמינים שאינתיפאדה שלישית בפתח, מה שאומר שהיא בפתח". בכותרת הראשית של מעריב מוסיף בן כספית כמה פרטים על הכותרת הראשית שסיפק בגליון יום שישי של העיתון. על-פי דיווחו מהבוקר, הערוץ החשאי שהתנהל בין נשיא המדינה שמעון פרס ליו"ר הרשות אבו-מאזן היה בידיעתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. כספית מדווח כי "בין הנשיא הישראלי לראיס הפלשתיני התנהלו מגעים אמיתיים, מתמשכים וחשאיים". לפי דיווחו, בעקבות המגעים אמור היה נתניהו לספק בוושינגטון "הצהרה מרחיקת לכת בהרבה מכפי שהצהיר", אך ככל הנראה, "האיחוד בין פת"ח לחמאס, שהפתיע מאוד את ישראל ועבר מתחת לרדאר של ארגוני המודיעין, טרף את הקלפים".

גם הבוקר לא מומלץ למשפחת עופר להתחיל את היום עם "כלכליסט". הכותרת הראשית בעיתון זה קוראת: "הסתבכות: 7 מכליות נוספות עגנו באירן". נעמה סיקולר מדווחת כי בשנים 2004–2010 עגנו לפחות שבע מיכליות נפט של חברת טנקר-פסיפיק של סמי עופר בנמל אירני. "אף שלא בכל התקופה האמורה הונהגו סנקציות בינלאומיות על מי שיסחר עם אירן", מציינת סיקולר, "מבחינת החוק הישראלי סחר עם אירן, כולל הובלת סחורה, אסור על-פי פקודת המסחר עם האויב". לידיעה נלווית תגובה ארוכה ומפורטת מטעם חברת טנקר-פסיפיק. בין היתר נכתב מטעמה כי "במהלך השנים האחרונות, וכחלק קטן מעסקינו, החלטנו לשלוח מטענים המכילים נפט ומוצרי נפט נלווים גם אל ומנמלים באירן, המיועדים ללקוחותינו. כל פעילות מסוג זו [כך] הייתה מותרת במלואה וכפופה לחוקים ולתקנות הבינ"ל שחוקקו ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם". בטור פרשנות מוסיפה סיקולר כך: "מאז התפוצצה פרשת המכליות ולאחר שטקטיקת ההכחשה לא ממש שיכנעה את האמריקנים, מנסים אנשיו של עופר לשכנע אותנו שמכירת המיכלית הייתה לכל היותר טעות בתום לב. אם היה מדובר על מכלית אחת הטיעון הזה אולי היה משכנע [...] אבל כשלפחות שבע מבין 50 מכליות הנפט שלך פקדו נמלים אירניים וסחרו בנפט מול אירן, מדיניות ה'לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי' כבר הופכת להיות מקוממת. [...] צריך לומר זאת שוב כדי להאמין – סמי עופר, בעל השליטה בחברה-לישראל, בכיל ובצים, אותו עופר שהוא גם הבעלים של בנק בישראל, עשה חלקים מהונו הודות לסחר מול אירן". מיד לאחר הדיווח התקיף נגד סמי עופר על קשרי המסחר שקיים עם אירן, מוקדש עמוד שלם ב"כלכליסט" לדיווח מאת מארק שון וליאור בן-דוד על כך שהסדר הפשרה שמקדמת חברת כיל במסגרת תובענה ייצוגית של תושבי הדרום כולל התחייבויות שונות שכולן יופיעו ממילא בתנאי רשיון העסק החדשים של המשרד להגנת הסביבה. כותרת הגג לידיעה – "המשרד להגנת הסביבה נגד התרגיל של כיל".

אריק בנדר מדווח במעריב כי עשרות חברי-כנסת ושרים קיבלו אמש שיחת טלפון ובה הקלטה של דברי דוד בן-גוריון, יצחק רבין, מנחם בגין ואריאל שרון בזכות אחדותה של העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית מלאה. הילה זיסברג מהתנועה צעירים-למען-ירושלים, שיזמה את המבצע הטלפוני, מצוטטת כך: "לקראת יום ירושלים רצינו להזכיר לחברי-הכנסת מכל סיעות הבית את המורשת שהשאירו אחריהם כל ראשי הממשלה לדורותיהם לגבי ירושלים". יורי ילון ושלמה צזנה מדווחים ב"ישראל היום" כי לכבוד יום ירושלים תקיים היום ממשלת ישראל ישיבת ממשלה חגיגית במוזיאון מגדל-דוד בעיר. על-פי הידיעה, בישיבה עתידה הממשלה לאשר תוכנית "שמטרתה לחזק את כלכלת הבירה באמצעות שני מנועי צמיחה עיקריים: חיזוקה של ירושלים כעיר תיירותית בהיקף תקציבי של 145.5 מיליון שקלים, וחיזוק מעמדה של ירושלים כמוקד מחקר, פיתוח ותעשיה בתחום הביוטכנולוגיה בהיקף תקציבי של 71.4 מיליון שקלים". בחלק ב' של הארץ משוחח ניר חסון עם מירון בנבנישתי, לשעבר סגן ראש עיריית ירושלים, שאומר: "הגעתי למצב שכשאומרים לי ירושלים אני ציני ביחס לשימוש במלה. המושג הזה רוקן מכל תוכן. היום אין מושג גיאוגרפי שנקרא ירושלים. [...] העיר כעיר נהרסה. כולנו אשמים בזה שירושלים התמוססה. היא לא קיימת יותר". בכפולה הפותחת של הארץ מדווח חסון על חידוש שהנהיגה המשטרה בפעולותיה לפיזור הפגנות נגד התנחלות יהודים בשכונות פלשתיניות בירושלים שנמצאות מעבר לגבולות 67' – שימוש בשוקרים חשמליים. "השוקרים, המכונים 'טייזר', הם נשק אל-הרג שהוכנס לשימוש לפני כחצי שנה במשטרה", מדווח חסון. "האקדח גורם לכאב עז באזור בו הוא מופעל, ומשטרות רבות בעולם עושות שימוש בסוג זה של אקדח כדי לנטרל אדם לא חמוש. עם זאת, הנשק שנוי במחלוקת, מאחר שידוע על מקרים של פציעות קשות ואף מוות כתוצאה משימוש באקדח". ליאור בן-אליהו, מפגין שהופעל נגדו האקדח, מתאר זאת כך: "אחרי שהפילו אותי לרצפה וריתקו אותי, חישמלו אותי. זה מאוד כאב וגרם לי לכווייה". מפגין אחר, נח בנינגה, מספר לחסון: "שמעתי את אחד השוטרים אומר לשני, 'תן לו בקטנה'. הוא הצמיד לי את זה לחלק התחתון של האגן. זה נמשך אולי 4–5 שניות, ההרגשה של התחשמלות, כל השרירים קופצים. נוצרו לי שלפוחיות במקום". משטרת ישראל מסרה להארץ בתגובה כי השימוש באקדח נעשה לאחר שאחד המפגינים ניסה לתקוף שוטר.

בעיתונים שונים מדווח הבוקר כי נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארכ נקנס בסכום של 33 מיליון דולר בשל ניתוק רשת האינטרנט והסלולר בעת ההפגנות נגדו. ב"דה-מרקר" מצליחים לפרסם הבוקר את הכותרת "בית משפט במצרים הטיל קנס של 90 מיליון דולר על מובארכ"; מנסח הכותרת מתעלם מכך שמרבית הקנס הוטלה על בכירים אחרים בממשלו המודח. מיה סלע מדווחת בהארץ כי הממשלה תדון היום בתוכנית שכוללת תקציב בסך שלושה מיליון שקל להצלת ארכיון רשות השידור. ב"דה-מרקר" מדווחת אופיר בר-זהר כי ברשות השידור ישיקו בקרוב פיילוט לדיגיטציה של הארכיון. גילעד נס סוקר ב"כלכליסט" את מצב שוק השידורים המקוונים בישראל, עם דגש על העדר הפיקוח הרגולטורי. איציק סבן מוחה ב"ישראל היום" נגד פרסום מאמר פרשנות מדיני מאת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בעיתון ידיעות אחרונות. "אהוד אולמרט, בעיצומו של משפט – על תקן פרשן מדיני? מדהים והזוי!", הוא כותב.

- לוק ממלכתי - מי נהנה מ"יתד נאמן" - אלי שני נ' משה צימרמן - וינשטוק בלה נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' - [קישור] - משפחת העיתונות